ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 37: ויעשו את ציץ נזר הקדש - סוד אותיות השם הזוהרות בציץ ומכפרות על עזי מצח › פיסקה 3 (ריז ע"ב)

בשעה ראשונה רואה הכהן אור האותיות בפנים ובהסתכלות שניה לא רואה אלא אור פניו נוצץ

ויקהל · ויעשו את ציץ נזר הקדש - סוד אותיות השם הזוהרות בציץ ומכפרות על עזי מצח · מאמר 37 · פיסקה 3 · דף ריז ע"ב

לשון הזוהר

נָצִיץ נְצִיצוּ בֵּיהּ, וְלָא נַצְצִין. בְּשַׁעֲתָא קַדְמִיתָא דְּאִסְתָּכַּל כַּהֲנָא בֵּיהּ, הֲוָה חָמֵי נְהִירוּ דְּאַתְוָון כֻּלְּהוּ בְּאַנְפִּין. וְכַד הֲוָה מִסְתַּכְלָּא לְעַיְינָא בֵּיהּ, לָא הֲוָה חָמֵי מִדִי, אֶלָּא נְהִירוּ דְּאַנְפּוֹי דְּנָהִיר, כְּאִילּוּ נִיצוֹצָא דְּדַהֲבָא הֲוָה נָצִיץ בֵּיהּ, בַּר דְּכַהֲנָא הֲוָה יָדַע חֵיזוּ דְּאִסְתַּכְּלוּתָא קַדְמָאָה, דְּהֲוָה חָמֵי לְפוּם שַׁעֲתָא, דְּהָא רְעוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה בֵּיהּ בְּהַהוּא בַּר נָשׁ, וְיָדַע דְּאִיהוּ זַמִּין לְעָלְמָא דְּאָתֵי, בְּגִין דְּחֵיזוּ דָּא נָהֲרִין עָלֵיהּ מִלְּעֵילָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה אִתְרְעֵי בֵּיהּ. וְכַד מִסְתַּכְּלִין בֵּיהּ לָא חָמָאן מִדִי, בְּגִין דְּחֵיזוּ דִּלְעֵילָּא לָא אִתְגַּלְיָיא אֶלָּא לְפוּם שַׁעֲתָא. וְאִי קַיְּימָא בַּר נָשׁ קַמֵּי הַהוּא צִיץ, וְאַנְפּוֹי לָא אִתְחַזְיָין לְפוּם שַׁעֲתָא, חֵיזוּ קַדִּישָׁא. הֲוָה יָדַע כַּהֲנָא דְּהָא אִיהוּ תַּקִּיף מִצְחָא, וּבָעֵי לְכַפְּרָא עָלֵיהּ, וּלְמִבָּעֵי עֲלוֹי רַחֲמִין.

תרגום

נוֹצֶצֶת בּוֹ הִתְנוֹצְצוּת, וְלֹא נוֹצְצִים. בַּשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִסְתַּכֵּל בּוֹ הַכֹּהֵן, הָיָה רוֹאֶה אֶת אוֹר הָאוֹתִיּוֹת כֻּלָּם בַּפָּנִים, וּכְשֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל לְעַיֵּן בּוֹ, לֹא הָיָה רוֹאֶה דָבָר, אֶלָּא אֶת אוֹר פָּנָיו שֶׁמֵּאִיר כְּאִלּוּ נִיצוֹץ שֶׁל זָהָב הָיָה נוֹצֵץ בּוֹ. רַק שֶׁהַכֹּהֵן הָיָה יוֹדֵעַ אֶת מַרְאֵה הַהִסְתַּכְּלוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה לְפִי שָׁעָה, שֶׁהֲרֵי רְצוֹנוֹ שֶׁל הקב"ה הָיָה בְּאוֹתוֹ אָדָם, וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְזֻמָּן לָעוֹלָם הַבָּא, מִשּׁוּם שֶׁהַמַּרְאֶה הַזֶּה מְאִירִים עָלָיו מִלְמַעְלָה, והקב"ה הָיָה מְרֻצֶּה בּוֹ. וּכְשֶׁמִּסְתַּכְּלִים בּוֹ לֹא רוֹאִים דָּבָר, מִשּׁוּם שֶׁהַמַּרְאֶה שֶׁלְּמַעְלָה אֵינוֹ מִתְגַּלֶּה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה. וְאִם עוֹמֵד אָדָם לִפְנֵי אוֹתוֹ צִיץ וּפָנָיו אֵינָם מַרְאִים לְפִי שָׁעָה מַרְאֶה קָדוֹשׁ, הָיָה הַכֹּהֵן יוֹדֵעַ שֶׁהֲרֵי הוּא עַז מֵצַח, וְצָרִיךְ לְכַפֵּר עָלָיו וּלְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: נציץ נציצו ביה, ולא נצצין. בשעתא קדמיתא דאסתכל כהנא ביה, הוה חמי נהירו דאתוון כלהו באנפין. וכד הוה מסתכלא לעיינא ביה, לא הוה חמי מדי, אלא נהירו דאנפוי דנהיר, כאילו ניצוצא דדהבא הוה נציץ ביה, בר דכהנא הוה ידע חיזו דאסתכלותא קדמאה, דהוה חמי לפום שעתא, דהא רעותא דקודשא בריך הוא הוה ביה בההוא בר נש, וידע דאיהו זמין לעלמא דאתי, בגין דחיזו דא נהרין עליה מלעילא, וקודשא בריך הוא הוה אתרעי ביה. וכד מסתכלין ביה לא חמאן מדי, בגין דחיזו דלעילא לא אתגלייא אלא לפום שעתא. ואי קיימא בר נש קמי ההוא ציץ, ואנפוי לא אתחזיין לפום שעתא, חיזו קדישא. הוה ידע כהנא דהא איהו תקיף מצחא, ובעי לכפרא עליה, ולמבעי עלוי רחמין.

התרגום: נוצצת בו התנוצצות, ולא נוצצים. בשעה הראשונה שהסתכל בו הכהן, היה רואה את אור האותיות כלם בפנים, וכשהיה מסתכל לעין בו, לא היה רואה דבר, אלא את אור פניו שמאיר כאלו ניצוץ של זהב היה נוצץ בו. רק שהכהן היה יודע את מראה ההסתכלות הראשונה שהיה רואה לפי שעה, שהרי רצונו של הקב"ה היה באותו אדם, ויודע שהוא מזמן לעולם הבא, משום שהמראה הזה מאירים עליו מלמעלה, והקב"ה היה מרצה בו. וכשמסתכלים בו לא רואים דבר, משום שהמראה שלמעלה אינו מתגלה אלא לפי שעה. ואם עומד אדם לפני אותו ציץ ופניו אינם מראים לפי שעה מראה קדוש, היה הכהן יודע שהרי הוא עז מצח, וצריך לכפר עליו ולבקש עליו רחמים.

מן המפרשים

הסולם: נציץ נציצו ביה וכו': פעם היתה נוצצת ההתנוצצות בו, ופעם לא היו מתנוצצות. ומפרש. בפעם הראשונה שהכהן הסתכל בו, היה רואה הארות האותיות כולן בפנים. וכשהיה מסתכל לעיין בו, לא היה רואה כלום, אלא הארת פניו היה מאיר, בשיעור, כמו שניצוץ…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר