ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 35: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו - סוד הדברים העולים ומתעטרים לפני המלך › פיסקה 2 (ריז ע"א)

דברים קדושים עולים ומתעטרים לפני המלך ויושבים על חיקו ואהיה שעשועים יום יום

ויקהל · אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו - סוד הדברים העולים ומתעטרים לפני המלך · מאמר 35 · פיסקה 2 · דף ריז ע"א

לשון הזוהר

בְּגִין דְּאִינּוּן מִלִּין קַדִּישִׁין, סַלְּקִין לְעֵילָּא, וְכַמָּה אִינּוּן דִּמְקַדְּמֵי וְנַטְלִין לוֹן קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, וּמִתְעַטְּרָן בְּכַמָּה עִטְרִין, בְּאִינּוּן נְהוֹרִין עִלָּאִין, וְכֻלְּהוּ נִדְבְּרוּ מִקַּמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה. מַאן חָמֵי חֶדְוָון, מַאן חָמֵי תּוּשְׁבְּחָן, דְּסַלְּקִין בְכָל אִינּוּן רְקִיעִין, כַּד סַלְּקִין מִלִּין אִלֵּין, וּמַלְכָּא קַדִּישָׁא מִסְתָּכַּל בְּהוּ, וְאִתְעַטָּר בְּהוּ, וְאִינּוּן סַלְּקִין (נ"א על רישיה דהוו עטרה ונחתין ויתבין וכו') וְיַתְבִין עַל חֵיקֵיהּ, וּמִשְׁתַּעֲשָׁע בְּהוּ, מִתַּמָּן סַלְּקִין עַל רֵישֵׁיהּ, וַהֲווּ עֲטָרָה. וְעַל דָּא אָמְרָה אוֹרַיְיתָא, ׳וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם׳ (משלי ח, ל). וְהָיִיתִי לָא כְּתִיב, אֶלָּא וָאֶהְיֶה, בְכָל זְמָן, וּבְכָל עִידָּן, דְּמִלִּין עִלָּאִין סַלְּקִין קַמֵּיהּ.

תרגום

מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָם דְּבָרִים קְדוֹשִׁים עוֹלִים לְמַעְלָה, וְכַמָּה הֵם שֶׁמַּקְדִּימִים וְנוֹטְלִים אוֹתָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וּמִתְעַטְּרִים בְּכַמָּה עֲטָרוֹת בְּאוֹתָם אוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים, וְכֻלָּם נִדְבְּרוּ מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. מִי רָאָה אֶת הַשְּׂמָחוֹת? מִי רָאָה אֶת הַתִּשְׁבָּחוֹת שֶׁעוֹלוֹת בְּכָל אוֹתָם רְקִיעִים, כְּשֶׁהַדְּבָרִים הַלָּלוּ עוֹלִים (לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ), וְהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ מִסְתַּכֵּל בָּהֶם וּמִתְעַטֵּר בָּהֶם, וְהֵם עוֹלִים (עַל רֹאשׁוֹ, וְהָיוּ עֲטָרָה וְיוֹרְדִים וְיוֹשְׁבִים) וְיוֹשְׁבִים עַל חֵיקוֹ וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהֶם, וּמִשָּׁם עוֹלִים עַל רֹאשׁוֹ וְנִהְיִים עֲטָרָה. וְעַל זֶה אָמְרָה תוֹרָה, ׳וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם׳ (משלי ח, ל) - לֹא כָתוּב וְהָיִיתִי, אֶלָּא וָאֶהְיֶה, בְּכָל זְמַן ׳וּבְכָל עֵת׳ שֶׁדְּבָרִים עֶלְיוֹנִים עוֹלִים לְפָנָיו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בגין דאינון מלין קדישין, סלקין לעילא, וכמה אינון דמקדמי ונטלין לון קמי מלכא קדישא, ומתעטרן בכמה עטרין, באינון נהורין עלאין, וכלהו נדברו מקמי מלכא עלאה. מאן חמי חדוון, מאן חמי תושבחן, דסלקין בכל אינון רקיעין, כד סלקין מלין אלין, ומלכא קדישא מסתכל בהו, ואתעטר בהו, ואינון סלקין (נ"א על רישיה דהוו עטרה ונחתין ויתבין וכו') ויתבין על חיקיה, ומשתעשע בהו, מתמן סלקין על רישיה, והוו עטרה. ועל דא אמרה אורייתא, ׳ואהיה שעשועים יום יום׳ (משלי ח, ל). והייתי לא כתיב, אלא ואהיה, בכל זמן, ובכל עידן, דמלין עלאין סלקין קמיה.

התרגום: משום שאותם דברים קדושים עולים למעלה, וכמה הם שמקדימים ונוטלים אותם לפני המלך הקדוש, ומתעטרים בכמה עטרות באותם אורות עליונים, וכלם נדברו מלפני המלך העליון. מי ראה את השמחות? מי ראה את התשבחות שעולות בכל אותם רקיעים, כשהדברים הללו עולים (לפני המלך הקדוש), והמלך הקדוש מסתכל בהם ומתעטר בהם, והם עולים (על ראשו, והיו עטרה ויורדים ויושבים) ויושבים על חיקו ומשתעשע בהם, ומשם עולים על ראשו ונהיים עטרה. ועל זה אמרה תורה, ׳ואהיה שעשועים יום יום׳ (משלי ח, ל) - לא כתוב והייתי, אלא ואהיה, בכל זמן ׳ובכל עת׳ שדברים עליונים עולים לפניו.

מן המפרשים

מקדש מלך: ואיתעטר בהו פי' שע"י אותם החידושים באים מוחין לזעיר. וז"ש ואינון סלקין על רישיה. ומ"ש ונחתין ויתבן על חיקיה וכו'. פירוש אתר שבאים מוחים לזעיר יורדים בסוד טיפה עד היסוד בו. ומתמן סלקין על רישיה פי' בסוד אור חוזר.

הסולם: בגין דאינון מלין וכו': משום שאלו מלים הקדושות שאמרו עולות למעלה, וכמה הם שמקדימים ונושאים אותן לפני המלך הקדוש, ומתעטרות בכמה עטרות באלו אורות עליונים וכולם נדברו מלפני מלך העליון מי ראה שמחות, ומי ראה תשבחות העולות בכל אלו…

אור יקר: וכמה אינון דמקדמי למעלה מרתיכין וחיילין יש עוד בחינות כסא שהם כמה מרכבות עליונות מכסא, והם מקדמין למטה לקראתם להעלותם אל האצילות, וזהו שאמר.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: