ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 24: בגן עדן שלמטה סוד עליונים - מסע הנשמה ברקיע האותיות ובנהר הדינור עד גאלה › פיסקה 34 (ריא ע"ב)

כשעולות הנשמות רוחצות בנהר דינור ואינן נשרפות כלבוש סלמנדרא הנרחץ באש

ויקהל · בגן עדן שלמטה סוד עליונים - מסע הנשמה ברקיע האותיות ובנהר הדינור עד גאלה · מאמר 24 · פיסקה 34 · דף ריא ע"ב

לשון הזוהר

וְנִשְׁמָתִין כַּד סַלְּקִין, אִתְסַחְיָין בְּהַהוּא ׳נָהָר דִּי נוּר׳, וְסַלְּקִין לְקוּרְבְּנָא וְלָא אִתּוֹקְדָן, אֶלָּא אִתְסַחְיָין. תָּא חֲזֵי מִסַּלָּמַנְדְּרָא, דְּעַבְדִין מִנָּהּ לְבוּשָׁא. וּמִגּוֹ דְּאִיהִי מִנּוּרָא, לָא אִתְסַחְיָיא הַהוּא לְבוּשָׁא, אֶלָּא בְּנוּרָא, אֶשָּׁא אָכִיל זוּהֲמָא דְּבֵיהּ, וְאִתְסַחֵי הַהוּא לְבוּשָׁא. הָכִי נָמֵי נִשְׁמְתָא ׳דִּי נוּר׳ דְּאִתְנְטִילַת מִגּוֹ כּוּרְסְיָּיא קַדִּישָׁא. דִּכְתִיב בָּהּ ׳כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר׳ (דניאל ז, ט). בְּזִמְנָא דְּבַעְיָיא לְאִתְסַחְיָיא מֵהַהוּא זוּהֲמָא דְּבָהּ, אִתְעַבְּרַת בְּנוּרָא וְאִתְסַחְיָיא. וְנוּרָא אַכְלָא כָּל הַהוּא זוּהֲמָא דִּי בְּנִשְׁמְתָא. וְנִשְׁמְתָא אִתְסַחְיָיא וְאִתְלַבְּנַת.

תרגום

וּכְשֶׁעוֹלוֹת הַנְּשָׁמוֹת, הֵן רוֹחֲצוֹת בְּאוֹתוֹ נְהַר דִּינוּר, וְעוֹלוֹת לְקָרְבָּן וְאֵינָן נִשְׂרָפוֹת, אֶלָּא רוֹחֲצוֹת. בֹּא וּרְאֵה מִסַּלָּמַנְדְּרָא, שֶׁעוֹשִׂים מִמֶּנָּה לְבוּשׁ, וּמִתּוֹךְ שֶׁהִיא מֵאֵשׁ, אֵין רוֹחֲצִים אוֹתוֹ לְבוּשׁ אֶלָּא בְּאֵשׁ. הָאֵשׁ אוֹכֶלֶת הַזֻּהֲמָה שֶׁבּוֹ, וְנִרְחָץ אוֹתוֹ לְבוּשׁ. כָּךְ גַּם הַנְּשָׁמָה מֵאֵשׁ שֶׁנִּלְקְחָה מִתּוֹךְ הַכִּסֵּא הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכָּתוּב בָּהּ (שם) ׳כִּסְאוֹ שְׁבִיבֵי אֵשׁ, בִּזְמַן שֶׁרוֹצָה לִרְחֹץ מֵאוֹתָהּ זֻהֲמָה שֶׁבָּהּ, עוֹבֶרֶת בָּאֵשׁ וְנִרְחֶצֶת, וְהָאֵשׁ אוֹכֶלֶת כָּל אוֹתָהּ הַזֻּהֲמָה שֶׁבַּנְּשָׁמָה, וְהַנְּשָׁמָה רוֹחֶצֶת וּמִתְלַבֶּנֶת׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ונשמתין כד סלקין, אתסחיין בההוא ׳נהר די נור׳, וסלקין לקורבנא ולא אתוקדן, אלא אתסחיין. תא חזי מסלמנדרא, דעבדין מנה לבושא. ומגו דאיהי מנורא, לא אתסחייא ההוא לבושא, אלא בנורא, אשא אכיל זוהמא דביה, ואתסחי ההוא לבושא. הכי נמי נשמתא ׳די נור׳ דאתנטילת מגו כורסייא קדישא. דכתיב בה ׳כרסיה שביבין די נור׳ (דניאל ז, ט). בזמנא דבעייא לאתסחייא מההוא זוהמא דבה, אתעברת בנורא ואתסחייא. ונורא אכלא כל ההוא זוהמא די בנשמתא. ונשמתא אתסחייא ואתלבנת.

התרגום: וכשעולות הנשמות, הן רוחצות באותו נהר דינור, ועולות לקרבן ואינן נשרפות, אלא רוחצות. בא וראה מסלמנדרא, שעושים ממנה לבוש, ומתוך שהיא מאש, אין רוחצים אותו לבוש אלא באש. האש אוכלת הזהמה שבו, ונרחץ אותו לבוש. כך גם הנשמה מאש שנלקחה מתוך הכסא הקדוש, שכתוב בה (שם) ׳כסאו שביבי אש, בזמן שרוצה לרחץ מאותה זהמה שבה, עוברת באש ונרחצת, והאש אוכלת כל אותה הזהמה שבנשמה, והנשמה רוחצת ומתלבנת׳.

מן המפרשים

אור יקר: בההוא נהר די נור, כדין נשמתא אתלבנת ביה מכל וכל, ונפקת ואתחזיאת נאמר קדש עצמך במותר לד, והעבין כי בזולת מה שהזהירה תורה אל האדם מן האסור שהוא' המטמא הנפש ומונעה מליכבס אל הגן התחתון, עוד הזהירה להיות האדם מונע עצמו מן הנאות…

הסולם: ונשמתין כד וכו': וכשעולות הנשמות הן רוחצות בנהר דינור ההוא ועולות לקרבן, ואינן נשרפות אלא מתרחצות, בוא וראה מסלמבדרא, שעושים ממנה לבוש, ומתוך שהיא נולדה מאש, לא נרחץ לבוש ההוא אלא מאש, האש אוכלת הזוהמא שבו והלבוש נרחץ. אף…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: