ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 21: וכשיוצאת שבת צריך להריח בבשמים - סוד ההדס כקיום הנפש שהסתלקה › פיסקה 2 (רח ע"ב)

כשיוצאת שבת מתלבש אדם בלבושי גן עדן של הארץ המעלים ריח לקים הנפש

ויקהל · וכשיוצאת שבת צריך להריח בבשמים - סוד ההדס כקיום הנפש שהסתלקה · מאמר 21 · פיסקה 2 · דף רח ע"ב

לשון הזוהר

כַּד נָפַק שַׁבְּתָא, אִתְלָבָּשׁ אָדָם, בְּאִינּוּן לְבוּשִׁין דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן דְּאַרְעָא, דְּסַלְּקִין רֵיחִין וּבוּסְמִין, לְקַיְּימָא נַפְשֵׁיהּ, עַל הַהוּא רוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה יַקִּירָא דְּאִסְתַּלָּק מִנֵּיהּ. וַהֲדַס אִיהוּ קִיוּמָא דְּנַפְשָׁא וַדַּאי. כְּגַוְונָא עִלָּאָה, דְּאִתְקַיְּימָא קִיוּמָא דְּנַפְשָׁא.

תרגום

כְּשֶׁיּוֹצֵאת הַשַּׁבָּת, הִתְלַבֵּשׁ אָדָם בְּאוֹתָם לְבוּשֵׁי גַּן עֵדֶן שֶׁל הָאָרֶץ שֶׁמַּעֲלִים רֵיחַ וּבְשָׂמִים, לְקַיֵּם אֶת הַנֶּפֶשׁ עַל אוֹתָהּ רוּחַ קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה נִכְבָּדָה שֶׁהִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ. וַהֲדַס הוּא וַדַּאי קִיּוּם הַנֶּפֶשׁ, כְּדֻגְמָא עֶלְיוֹנָה, שֶׁהִתְקַיְּמָה קִיּוּם הַנֶּפֶשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כד נפק שבתא, אתלבש אדם, באינון לבושין דגנתא דעדן דארעא, דסלקין ריחין ובוסמין, לקיימא נפשיה, על ההוא רוחא קדישא עלאה יקירא דאסתלק מניה. והדס איהו קיומא דנפשא ודאי. כגוונא עלאה, דאתקיימא קיומא דנפשא.

התרגום: כשיוצאת השבת, התלבש אדם באותם לבושי גן עדן של הארץ שמעלים ריח ובשמים, לקים את הנפש על אותה רוח קדושה עליונה נכבדה שהסתלקה ממנו. והדס הוא ודאי קיום הנפש, כדגמא עליונה, שהתקימה קיום הנפש.

מן המפרשים

הסולם: כד נפק שבתא וכו': כשיצא השבת, נתלבש אדם הראשון באלו הלבושים דג"ע הארץ, הנ"ל, המעלים ריחות ובשמים לקיים נפשו, במקום, רוח הקדוש העליון היקר, שה"ס זיהרא עלאה דאצילות, שנסתלק ממנו. והדס הוא קיום הנפש ודאי, כמו בעליון שנתקיים קיום…

אור יקר: רוחא קדישא עילאה יקירא, אומר אני שאם אדם הראשון נסתלק ממנו נפשו החשובה והיקרה בחטאו מיד ביום ששי, נמצא מנוחת שבת גרועה, לכך המתין לו הקדוש ברוך הוא עד מוצאי שבת, ואז נסתלק ממנו. נפשו החשובה, והיינו מנוחת שבת תוספת גשמה, ובזה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר