כשיוצאת שבת צריכים ישראל להתעכב שיום גדול שורה עליו אורח נכבד שלא לדחקו
ויקהל · אל יצא איש ממקמו - סוד עטרת השבת ומאורי האש ומעמד השבת ביציאתה · מאמר 18 · פיסקה 7 · דף רז ע"א
לשון הזוהר
כַּד נָפַק שַׁבְּתָא, צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל דִּלְתַתָּא, לְאַעְכָּבָא, דְּהָא יוֹמָא רַבָּא עִלָּאָה אִיהוּ. (אצטריך לאתעכבא עליה) וּבְהַאי יוֹמָא, אוּשְׁפִּיזָא רַבָּא וְיַקִּירָא, קָא שַׁרְיָא עָלֵיהּ, בְּגִין כַּךְ בָּעֵי לְאִתְעַכְּבָא, לְאִתְחֲזָאָה דְּלָא דָּחֲקִין בְּאוּשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא. כְּדֵין פַּתְחֵי יִשְׂרָאֵל וְאַמְרֵי, ׳וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְגוֹ'׳ (תהילים עח, לח), דְּתִקּוּנָא שַׁפִּירָא אִיהוּ בְּהַאי לֵילְיָא, כֵּיוָן דְּדִינָא אִתְהַדָּר לְאַתְרֵיהּ, מַה דְּלָא אִתְחָזֵי כַּד עָייִל שַׁבְּתָא, דְּדִינָא אִסְתַּלָּק, וְלָא אִשְׁתְּכַח.
תרגום
כְּשֶׁיּוֹצֵאת שַׁבָּת, צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּמַטָּה לְהִתְעַכֵּב, שֶׁהֲרֵי הוּא יוֹם גָּדוֹל עֶלְיוֹן, (צריך להתעכב עליו) וּבַיּוֹם הַזֶּה שׁוֹרֶה עָלָיו אוֹרֵחַ גָּדוֹל וְנִכְבָּד, וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לְהִתְעַכֵּב, לְהַרְאוֹת שֶׁלֹּא דוֹחֲקִים בָּאוֹרֵחַ הַקָּדוֹשׁ. אָז פּוֹתְחִים יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים, ׳וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָון וְגוֹ'׳ (תהלים עח, לח). שֶׁתִּקּוּן יָפֶה הוּא בַּלַּיְלָה הַזֶּה, כֵּיוָן שֶׁהַדִּין חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ - מַה שֶּׁלֹּא רָאוּי כְּשֶׁנִּכְנֶסֶת שַׁבָּת, כְּשֶׁהַדִּין מִסְתַּלֵּק וְלֹא נִמְצָא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כד נפק שבתא, צריכין ישראל דלתתא, לאעכבא, דהא יומא רבא עלאה איהו. (אצטריך לאתעכבא עליה) ובהאי יומא, אושפיזא רבא ויקירא, קא שריא עליה, בגין כך בעי לאתעכבא, לאתחזאה דלא דחקין באושפיזא קדישא. כדין פתחי ישראל ואמרי, ׳והוא רחום יכפר עון וגו'׳ (תהילים עח, לח), דתקונא שפירא איהו בהאי ליליא, כיון דדינא אתהדר לאתריה, מה דלא אתחזי כד עייל שבתא, דדינא אסתלק, ולא אשתכח.
התרגום: כשיוצאת שבת, צריכים ישראל שלמטה להתעכב, שהרי הוא יום גדול עליון, (צריך להתעכב עליו) וביום הזה שורה עליו אורח גדול ונכבד, ומשום כך צריך להתעכב, להראות שלא דוחקים באורח הקדוש. אז פותחים ישראל ואומרים, ׳והוא רחום יכפר עון וגו'׳ (תהלים עח, לח). שתקון יפה הוא בלילה הזה, כיון שהדין חוזר למקומו - מה שלא ראוי כשנכנסת שבת, כשהדין מסתלק ולא נמצא.
מן המפרשים
הסולם: כד נפק שבתא וכו': כשיצא השבת צריכים ישראל שלמטה להתעכב, דהיינו להוסיף מחול על הקודש, כי יום גדול עליון הוא, וביום הזה אורה גדול ויקר שורה עליו, שהוא נשמה היתירה, משום זה צריך להתעכב ולהראות שאין דוחקים האורח הקדוש להוציאו. אז…
אור יקר: כד נפק שבתא כלומר עם היות שהוא חול כבר ראוי שיתעכבו כעין שעושים כשהמלך אושפז מהבית שהיו שמחים בו, יום הליכתו אין להם לב למלאכתם כלל, וזהו שאמר.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: