אל יצא איש ממקמו
סוד עטרת השבת ומאורי האש ומעמד השבת ביציאתה
מנחה בשבת התעוררות שמאל - הנקדה התחתונה מקבלת סוד התורה ומצדה אנו קוראים
וּבַסֵּפֶר שֶׁל רַב יֵיבָא סָבָא, בְּמִנְחָה בְּשַׁבָּת הֲרֵי הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל שְׂמֹאל, וְהַנְּקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בְּאוֹתוֹ צַד הַשְּׂמֹאל מְקַבֶּלֶת סוֹד הַתּוֹרָה. אָז בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נוֹסַעַת מִצַּד שְׂמֹאל, וּמִשֶּׁלָּהּ אָנוּ קוֹרְאִים.
בלשון הזוהר
וּבְסִפְרָא דְּרַב יֵיבָא סָבָא, בַּמִּנְחָה בְּשַׁבְּתָא, הָא אִתְעַר רָזָא דִּשְׂמָאלָא, וּנְקוּדָה תַּתָּאָה, בְּהַהוּא סִטְרָא דִּשְׂמָאלָא, מְקַבְּלָא רָזָא דְּאוֹרַיְיתָא, כְּדֵין בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, נַטְלָא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, וּמִדִּילֵיהּ קָרֵינָן.
היא עומדת בסוד תשע ספירות וקוראים תשעה שששה של חל ושלשה בשבת
שֶׁהֲרֵי הִיא עוֹמֶדֶת בַּסּוֹד שֶׁל תֵּשַׁע (סְפִירוֹת), וְקוֹרְאִים תִּשְׁעָה, וְהֵם שִׁשָּׁה שֶׁל חֹל וּשְׁלֹשָׁה בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׂמֹאל מִתְעוֹרֵר בְּשַׁבָּת, וּלְהַכְלִיל הַכֹּל כְּאֶחָד. וְהִיא מִתְעַטֶּרֶת בָּהֶם בִּשְׁלֹשָׁה צְדָדִים, כְּמוֹ שְׁלֹשֶׁת הַצְּדָדִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁהֵם כְּלָל שֶׁל פָּרָשַׁת הַשַּׁבָּת. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁזּוֹכה לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת. אַשְׁרָיו בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
דְּהָא אִיהִי קַיְּימָא בְּרָזָא דְּתֵשַׁע, (נ"א ספיראן) וְקָרֵינָן תֵּשַׁע, וְאִינּוּן שִׁית דְּחוֹל, וּתְלַת בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְּעַר שְׂמָאלָא בְּשַׁבְּתָא, וּלְאִתְכַּלְלָא כֹּלָּא כַּחֲדָא. וְאִיהִי מִתְעַטְּרָא בְּהוּ, בִּתְלַת סִטְרִין, כְּגַוְונָא דִּתְלַת סִטְרִין עִלָּאִין, דְּאִינּוּן כְּלָלָא דְּפַרְשְׁתָּא דְּשַׁבְּתָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּזָכֵי לִיקָרָא דְּשַׁבְּתָא, זַכָּאָה אִיהוּ בִּתְרֵין עָלְמִין, בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
אל יצא איש ממקמו - מקום ידוע למעלה שנודע בו הכבוד העליון ואסור לצאת ממנו
כָּתוּב ׳אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׳ (שמות טז, כט) - מַה זֶּה מִמְּקֹמוֹ? שָׁנִינוּ, מִמְּקֹמוֹ - מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁרָאוּי לָלֶכֶת. וְסוֹד הַדָּבָר - שֶׁכָּתוּב ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ׳ (יחזקאל ג, יב) - וְזֶה הַמָּקוֹם. וְזֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב ׳כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו׳ (שמות ג, ה). מָקוֹם יָדוּעַ הוּא לְמַעְלָה, וְקוֹרְאִים לוֹ מָקוֹם, שֶׁנּוֹדָע בּוֹ הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ אַזְהָרָה לָאָדָם, שֶׁהֲרֵי מִתְעַטֵּר בַּעֲטָרָה קְדוֹשָׁה שֶׁל מַעְלָה, שֶׁלֹּא יֵצֵא מִמֶּנּוּ. שֶׁאִם (יצא ׳מִפִּיו דבור׳ שֶׁל חֹל) יֵצֵא מִמֶּנּוּ, הוּא מְחַלֵּל שַׁבָּת. בְּיָדוֹ - בְּמַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בְּרַגְלוֹ - לָלֶכֶת מִחוּץ לְאַלְפַּיִם אַמָּה. כָּל אֵלֶּה הֵם חִלּוּל שַׁבָּת.
בלשון הזוהר
כְּתִיב ׳אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי׳ (שמות טז, כט) מַהוּ מִמְּקוֹמוֹ. תָּנֵינָן, מִמְּקוֹמוֹ מֵהַהוּא אֲתָר דְּאִתְחָזֵי לִמֵהַךְ. וְרָזָא דְּמִלָּה, דִּכְתִּיב, ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד יהו"ה מִמְּקוֹמוֹ׳ (יחזקאל ג, יב). וְדָא אִיהוּ מָקוֹם, וְדָא אִיהוּ רָזָא דִּכְתִּיב, ׳כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו׳ (שמות ג, ה). אֲתָר יְדִיעָא אִיהוּ לְעֵילָּא, וְקָרֵינָן לֵיהּ מָקוֹם, דְּאִשְׁתְּמוֹדָע בֵּיהּ יְקָרָא עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא. וּבְּגִין כָּךְ, אַזְהָרוּתָא לְבַּר נָשׁ דְּהָא מִתְעַטְּרָא בְּעִטְרָא קַדִּישָׁא דִּלְעֵילָּא, דְּלָא יִפּוֹק מִינֵּיהּ דְּאִי (יפוק מפומיה מילולא דחול) יִפּוֹק מִנֵיהּ, קָא מְחַלֵּל שַׁבְּתָא. בִּידוֹי, בַּעֲבִידְתָּא. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. בְּרַגְלוֹי, לְמֵהַךְ לְבַר מִתְּרֵי אַלְפִין אַמִּין, כָּל אִלֵּין חִלּוּלָא דְּשַׁבְּתָא אִיהוּ.
ברוך כבוד ה' ממקומו - כבוד שלמעלה וכבוד שלמטה סוד עטרת שבת שאסור לצאת ממנה
׳אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ׳ (שמות טז, כט) - זֶהוּ מְקוֹם כְּבוֹד הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, שֶׁהֲרֵי מִמֶּנּוּ לַחוּץ הוּא מָקוֹם שֶׁל אֱלֹהִים אֲחֵרִים. ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ׳ (יחזקאל ג, יב). כְּבוֹד ה' - שֶׁלְּמַעְלָה. מִמְּקוֹמוֹ - זֶה כָּבוֹד שֶׁלְּמַטָּה, וְזֶהוּ סוֹד שֶׁל עֲטֶרֶת שַׁבָּת. וּמִשּׁוּם כָּךְ, ׳אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ׳ - בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
׳אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ׳ (שמות טז, כט) - דָּא אִיהוּ אֲתָר יְקָרָא דִּקְדוּשָּׁה דָּא, דְּהָא מִנֵּיהּ לְבַר, אֲתָר דֶּאֱלהִים אֲחֵרִים אִיהוּ. ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד יהו"ה מִמְּקוֹמוֹ׳. כְּבוֹד יהו"ה (בראשית כ"ה ע"א) דִּלְעֵילָּא. מִמְּקוֹמוֹ, דָּא כְּבוֹד דִּלְתַתָּא וְדָא אִיהוּ רָזָא דַּעֲטָּרָא דְּשַׁבְּתָא, בְּגִין כָּךְ ׳אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ׳, בְּרִיךְ הוּא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין.
הנה מקום אתי - מקום טמיר וגנוז שלא נודע כלל נפרד למעלה ונפרד למטה
כָּתוּב, ׳הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי׳ (שמות לג, כא). מָקוֹם אִתִּי, וַדַּאי זֶהוּ מָקוֹם טָמִיר וְגָנוּז שֶׁלֹּא נוֹדָע כְּלָל. מִמַּשְׁמָע שֶׁכָּתוּב אִתִּי - מָקוֹם שֶׁלֹּא הִתְגַּלָּה וְעוֹמֵד טָמִיר, וְזֶהוּ מָקוֹם עֶלְיוֹן לְמַעְלָה לְמַעְלָה, הֵיכָל עֶלְיוֹן טָמִיר וְגָנוּז. אֲבָל זֶהוּ מָקוֹם לְמַטָּה, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ. וְזֶהוּ מָקוֹם שֶׁנִּפְרָד לְמַעְלָה וְנִפְרָד לְמַטָּה, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׳ (שמות טז, כט).
בלשון הזוהר
כְּתִיב ׳הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי׳ (שמות לג, כא), ׳מָקוֹם אִתִּי׳, וַדַּאי דָּא אִיהוּ מָקוֹם טָמִיר וְגָנִיז, דְּלָא אִתְיְידָע כְּלַל. מַשְׁמַע דִּכְתִּיב ׳אִתִּי, אֲתָר דְּלָא אִתְגַּלְיָא, וְקַיְּימָא טְמִירָא, וְדָא אִיהוּ אֲתָר עִלָּאָה לְעֵילָּא לְעֵילָּא, הֵיכָלָא עִלָּאָה טָמִיר וְגָנִיז׳. אֲבָל דָּא, אִיהוּ אֲתָר לְתַתָּא כִּדְקָאָמְרָן. וְדָא אִיהוּ מָקוֹם דְּאִתְפְּרַשׁ לְעֵילָּא, וְאִתְפְּרַשׁ לְתַתָּא, וּבְּגִין כָּךְ ׳אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי׳.
ומדתם אלפים באמה - שירשה שני צדדים לכל צד ושכינה לא שורה חוץ לתחומה
וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה.׳וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְגוֹ'׳ (במדבר לה, ה) -, ׳הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ בְּאוֹתָם סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים׳.שענין תחומה של העיר אינה רק מידה בארץ, אלא מידת השפעותיה של העיר, אֲבָליש לכל עיר גם ׳אַלְפַּיִם בָּאַמָּה׳שהיא מתחומי העיר, משום שהמלכות הנקראת עיר, ומפני שהיא בקו אמצעי, הרי - שֶׁיָּרְשָׁה שְׁנֵי צְדָדִיםאחד מצד החסד ואחד מצד הגבורה לְכָל צַד, וְהִיא מִתְעַטֶּרֶת תָּמִיד בִּשְׁנֵי צְדָדִים,לימין ולשמאל, והם ב' אלפים, כי ספירות החכמה הן בסוד אלף, בֵּין לְמַעְלָה בֵּין לְמַטָּה.[בין כשהיא למעלה אחורי הדעת שאז היא עומדת בין חכמה ובינה, ובין כשהיא למטה אחורי התפארת שאז היא עומדת בין חכמה וגבורה, ובין כשהיא אחורי היסוד שאז היא עומדת בין נצח והוד]. וְסִימָנְךְ - שְׁכִינָה לֹא שׁוֹרָה מִחוּץ לַתְּחוּם הָרָאוּי לָהּ.בסוד ב' קוין.
בלשון הזוהר
׳וּמַדֹתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְגוֹ'׳, (רט) הָא אוּקְמוּהָ בְּאִינּוּן רָזִין עִלָּאִין. אֲבָל ׳אַלְפַּיִם בָּאַמָּה׳ (במדבר לה, ה), דְּיָרְתָה תְּרֵין (הקדמה ה' ע"א) סִטְרִין לְכָל סְטָר, וְאִיהִי מִתְעַטְּרָא תָּדִיר בִּתְרֵין סִטְרִין, בֵּין לְעֵילָּא בֵּין לְתַתָּא. וְסִימָנִךְ שְׁכִינָה לָא שַׁרְיָא לְבַר מִתְּחוּמָא דְּאִתְחָזֵי לָהּ.
כשיוצאת שבת צריכים ישראל להתעכב שיום גדול שורה עליו אורח נכבד שלא לדחקו
כְּשֶׁיּוֹצֵאת שַׁבָּת, צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּמַטָּה לְהִתְעַכֵּב, שֶׁהֲרֵי הוּא יוֹם גָּדוֹל עֶלְיוֹן, (צריך להתעכב עליו) וּבַיּוֹם הַזֶּה שׁוֹרֶה עָלָיו אוֹרֵחַ גָּדוֹל וְנִכְבָּד, וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לְהִתְעַכֵּב, לְהַרְאוֹת שֶׁלֹּא דוֹחֲקִים בָּאוֹרֵחַ הַקָּדוֹשׁ. אָז פּוֹתְחִים יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים, ׳וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָון וְגוֹ'׳ (תהלים עח, לח) '. שֶׁתִּקּוּן יָפֶה הוּא בַּלַּיְלָה הַזֶּה, כֵּיוָן שֶׁהַדִּין חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ - מַה שֶּׁלֹּא רָאוּי כְּשֶׁנִּכְנֶסֶת שַׁבָּת, כְּשֶׁהַדִּין מִסְתַּלֵּק וְלֹא נִמְצָא.
בלשון הזוהר
כַּד נָפַק שַׁבְּתָא, צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל דִּלְתַתָּא, לְאַעְכָּבָא, דְּהָא יוֹמָא רַבָּא עִלָּאָה אִיהוּ. (אצטריך לאתעכבא עליה) וּבְהַאי יוֹמָא, אוּשְׁפִּיזָא רַבָּא וְיַקִּירָא, קָא שַׁרְיָא עָלֵיהּ, בְּגִין כַּךְ בָּעֵי לְאִתְעַכְּבָא, לְאִתְחֲזָאָה דְּלָא דָּחֲקִין בְּאוּשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא. כְּדֵין פַּתְחֵי יִשְׂרָאֵל וְאַמְרֵי, ׳וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְגוֹ'׳ (תהילים עח, לח), דְּתִקּוּנָא שַׁפִּירָא אִיהוּ בְּהַאי לֵילְיָא, כֵּיוָן דְּדִינָא אִתְהַדָּר לְאַתְרֵיהּ, מַה דְּלָא אִתְחָזֵי כַּד עָייִל שַׁבְּתָא, דְּדִינָא אִסְתַּלָּק, וְלָא אִשְׁתְּכַח.
בפתיחת ויהי נעם רשעי הגיהנם אומרים אשריכם ישראל ודומה מתעורר לטרד רשעים לשאול
בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתְחִים יִשְׂרָאֵל "וִיהִי נֹעַם" וְסֵדֶר הַקְּדֻשָּׁה, כָּל אוֹתָם רִשְׁעֵי הַגֵּיהִנֹּם פּוֹתְחִים וְאוֹמְרִים: אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, הָעָם הַקָּדוֹשׁ. אַשְׁרֵיכֶם הַצַּדִּיקִים הַשּׁוֹמְרִים אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה. אוֹי לָרְשָׁעִים שֶׁלֹּא זָכוּ לִשְׁמֹר תּוֹרָה. אָז דּוּמָ"ה מַקְדִּים, וּמִתְעוֹרֵר כָּרוֹז וְאוֹמֵר: ׳יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים׳ (שם ט, יח) - וְכָל קְבוּצוֹת הָרוּחוֹת הַלָּלוּ טוֹרְדוֹת אוֹתָם בַּגֵּיהִנֹּם, וְאֵין מִי שֶׁמְּרַחֵם עֲלֵיהֶם. אַשְׁרֵיהֶם כָּל שׁוֹמְרֵי הַשַּׁבָּת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמְעַנְּגִים אֶת אוֹתוֹ הָעֹנֶג שֶׁשּׁוֹרֶה מִלְמַעְלָה, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ.
בלשון הזוהר
בְּשַׁעֲתָא דְּפַתְחֵי יִשְׂרָאֵל וַיְהִי נוֹעַם, וּקְדוּשָׁתָא דְּסִדְרָא, כָּל אִינּוּן חַיָּיבִין דְּגֵיהִנָּם, פַּתְחִין וְאַמְרִי, זַכָּאִין אַתּוּן יִשְׂרָאֵל עַמָּא קַדִּישָׁא, זַכָּאִין אַתּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּנַטְרֵי פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. וַוי לוֹן לְחַיָּיבַיָּא, דְּלָא זָכוּ לְמֵיטַר אוֹרַיְיתָא, כְּדֵין דומ"ה קָדִים, וְכָרוֹזָא אִתְּעַר וְאָמַר, ׳יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלהִים׳ (תהילים ט, יח). וְכָל אִלֵּין חֲבִילֵי טְהִירִין, טַרְדִין לוֹן בְּגֵיהִנָּם, וְלֵית מַאן דִּמְרַחֵם עֲלֵיהוֹן. זַכָּאִין אִינּוּן כָּל נַטְרֵי שַׁבְּתָא בְּהַאי עָלְמָא, וְקָא מְעַנְּגֵי לְהַהוּא עֹנְג דְּשַׁרְיָא מִלְּעֵילָּא, כִּדְקָאַמְרָן.
השורה בתענית בשבת - שני ממנים מתעוררים עליו הרוח העליונה וסנגריה לפני המלך
זְהִ מִי שֶׁשּׁוֹרֶה בְתַעֲנִית בְּשַׁבָּת, שְׁנַיִם מִתְעוֹרְרִים עָלָיו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. אֶחָד, אוֹתָהּ רוּחַ עֶלְיוֹנָה קְדוֹשָׁה שֶׁהִצְטָרֵךְ לְהִתְעַנֵּג וְלֹא הִתְעַנֵּג. וְאֶחָד, אוֹתוֹ מְמֻנֶּה שֶׁעוֹמֵד עַל מִי שֶׁשָּׁרוּי בְּתַעֲנִית, וּשְׁמוֹ סַנְגַּרְיָ"ה. וְעוֹלִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וּמִתְעוֹרְרִים עָלָיו.
בלשון הזוהר
הַאי מַאן דְּשָׁרֵי בְּתַעֲנִיתָא בְּשַׁבְּתָא, תְּרֵי מִתְעָרֵי עָלֵיהּ קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. חַד, הַהוּא רוּחָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְעַנְּגָא, וְלָא אִתְעַנָּג. וְחַד, הַהוּא מְמָנָא דְּקַיְּימָא עַל מַאן דְּשָׁרֵי בְּתַעֲנִיתָא, וְסַנְגַּרְיָ"הּ שְׁמֵיהּ. וְסַלְּקִין קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, וּמִתְעָרֵי עָלֵיהּ.
הרוח מסתלקת חסרה מההנאה למטה וכשלא נשלמה למטה ולמעלה ראוי אדם לעונש
וְאוֹתָהּ רוּחַ מִסְתַּלֶּקֶת חֲסֵרָה מֵאוֹתָהּ הֲנָאָה שֶׁלְּמַטָּה. וּכְשֶׁהָרוּחַ הַזּוֹ לֹא נִשְׁלְמָה לְמַטָּה, רוּחַ אַחֶרֶת שֶׁלְּמַעְלָה לֹא נִשְׁלְמָה. כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִשְׁלְמוּ לְמַטָּה וּלְמַעְלָה, אָז רָאוּי אוֹתוֹ אָדָם לְהִתְקַלֵּל וּלְהֵעָנֵשׁ. אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁלַם בִּזְמַן אַחֵר, וְאוֹתוֹ מְמֻנֶּה שֶׁהִתְמַנָּה עַל עִנּוּי וְתַעֲנִית נִשְׁלָם בְּתוֹךְ אוֹתָם מְמֻנִּים אֲחֵרִים בָּעֹנֶג שֶׁלְּמַעְלָה, קוֹרְעִים לוֹ כָּל גְּזַר דִּינוֹ שֶׁנִּגְזַר מֵאוֹתָם שִׁבְעִים שָׁנִים עֶלְיוֹנִים. לְמֶלֶךָ שֶׁשָּׂמַח בַּהִלּוּלָא שֶׁלּוֹ, וְכָל בְּנֵי הָאָדָם שְׂמֵחִים עִמּוֹ. רָאָה אִישׁ אֶחָד נָתוּן בְּקוֹלָר, צִוָּה עָלָיו וְהִתִּירוּהוּ, כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יִמָּצְאוּ בְשִׂמְחָה.
בלשון הזוהר
וְהַהוּא רוּחָא אִסְתַּלָּק גְּרִיעַ מֵהַהוּא אִתְהֲנוּתָא דִּלְתַתָּא. וְכַד הַאי רוּחָא לָא אִשְׁתְּלִים לְתַתָּא, רוּחָא אַחֲרָא דִּלְעֵילָּא לָא אִשְׁתְּלִים. כֵּיוָן דְּלָא אִשְׁתְּלִים לְתַתָּא וּלְעֵילָּא, כְּדֵין אִתְחָזֵי הַהוּא בַּר נָשׁ לְאִתְלַטְּיָא, וּלְאִתְעָנְּשָׁא. אֶלָּא כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּלִים זִמְנָא אַחֲרָא, וְהַהוּא מְמָנָא דְּאִתְמַנָא עַל עִנּוּיָּיא וְתַעֲנִיתָא, אִשְׁתְּלִים גּוֹ אִינּוּן מְמָנָן אַחֲרָנִין, בְּעִנּוּגָא דִּלְעֵילָּא, קוֹרְעִין לֵיהּ כָּל גְּזַר דִּינָא, דְּאִתְגְּזַר מֵאִינּוּן שִׁבְעִין שְׁנִין עִלָּאִין. לְמַלְכָּא דְּחַדֵּי בְּהִלּוּלָא דִּילֵיהּ, וְכָל בְּנֵי נָשָׁא חַדָּאן עִמֵּיהּ, חָמָא חַד בַּר נָשׁ יָהִיב בְּקוֹלָר, פָּקִיד עֲלוֹי, וְשַׁרְייוּהוּ. בְּגִין דְּיִשְׁתַּכְּחוּן כּוֹלָּא בְּחֶדְוָה.
הממנים חוזרים ונפרעים מהאדם שבטל ענג שבת ותקנתו לשבת תענית על תענית
וְאַחַר כָּךְ חוֹזְרִים הַמְמֻנִּים הַלָּלוּ שֶׁמַּעֲנִישִׁים בְּנֵי אָדָם, וְנִפְרָעִים מִן הָאָדָם עַל שֶׁנִּמְצָא בִּגְלָלוֹ חִסָּרוֹן לְמַעְלָה וּמַטָּה. מַה תַּקָּנָתוֹ? לֵישֵׁב תַּעֲנִית עַל תַּעֲנִית. מָה הַטַּעַם? זֶה בִּטֵּל עֹנֶג שַׁבָּת - יְבַטֵּל עֹנֶג שֶׁל חֹל.
בלשון הזוהר
וּלְבָתַר, מִתְהַדְּרִין אִלֵּין מְמָנָן דְּעַנְשִׁין לִבְנֵי נָשָׁא, וְאִתְפָּרְעִין מִנֵּיהּ דְּבַּר נָשׁ, עַל דְּאִשְׁתְּכַח בְּגִינֵיהּ גְּרִיעוּתָא עֵילָּא וְתַתָּא. מַאי תָּקַּנְתֵּיהּ. לֵיתִיב תַּעֲנִיתָא עַל תַּעֲנִיתָא. מַאי טַעֲמָא. דָּא בָּטִּיל עִנּוּגָא דְּשַׁבְּתָא, יְבַטֵּל עִנּוּגָא דְּחוֹל.
המבטל ענג שבת ומתענג בחל דומה כמחשיב דבר אחר יותר מהקב"ה ונפרעים ממנו
וְאִם הוּא מְבַטֵּל עֹנֶג שַׁבָּת וּמִתְעַנֵּג בַּחֹל, דּוֹמֶה כְּמוֹ שֶׁמַּחֲשִׁיב עַל דָּבָר אַחֵר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמַּחֲשִׁיב אֶת הקב"ה. הָרוּחַ הָעֶלְיוֹנָה, קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים שֶׁשּׁוֹרָה עָלָיו לֹא עִנֵּג, וּבִטְּלָהּ מִמֶּנּוּ. רוּחַ אַחֶרֶת שֶׁל חֹל שֶׁשּׁוֹרָה אַחַר כָּךְ עַל הָעוֹלָם מַחֲשִׁיב וּמְעַנֵּג אוֹתוֹ, אָז חוֹזְרִים וְנִפְרָעִים מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
וְאִי אִיהוּ מְבַטֵּל עִנּוּגָא דְּשַׁבְּתָא, וְקָא מִתְעַנֵּג בַּחוֹל, דָּמֵי כְּמַאן דְּחָשַׁב לְמִלָּה אַחֲרָא, יַתִּיר מִמַּה דְּחָשִׁיב לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. רוּחָא עִלָּאָה, קַדִּישָׁא דְּקוּדְשִׁין דְּשַׁרְיָא עָלֵיהּ, לָא עָנִיג, וּבָטִּיל לֵיהּ מִנֵּיהּ. רוּחָא אַחֲרָא דְּחוֹל, דְּשַׁרְיָא לְבָתַר עַל עָלְמָא, חָשִׁיב וְקָא מְעַנְגָא לֵיהּ. כְּדֵין מְהַדְּרִין וּמִתְפָּרְעִין מִנֵּיהּ, בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
צריך תענית ביום ראשון בזמן שרוח החל שורה ובזה יש לו רפואה כמשיב הגזלה
מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ תַּעֲנִית אַחֶרֶת בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חֹל, בִּזְמַן שֶׁשּׁוֹרָה עַל הָעוֹלָם אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁל חֹל, וּבָזֶה יֵשׁ לוֹ רְפוּאָה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הֶחֱשִׁיב אֶת רוּחַ הַחֹל. וְסִימָנְךְ - ׳וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל וְגוֹ'׳ (ויקרא ה, כג) '. גַּזְלָן אֵינוֹ מַחֲשִׁיב אֶת הקב"ה, אֵינוֹ מַחֲשִׁיב בְּנֵי אָדָם, לָכֵן אֵין לֹא עֹנֶשׁ כְּגַנָּב. גַּנָּב שֶׁמַּחֲשִׁיב בְּנֵי אָדָם יוֹתֵר מהקב"ה, יאשׁ לוֹ עֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּשְׁלִים לְמַטָּה אֶת אוֹתוֹ עֹנֶג עֶלְיוֹן כָּרָאוּי. הַיּוֹם הַזֶּה מִתְעַטֵּר בְּשִׁבְעִים עֲטָרוֹת, וְהַשֵּׁם הָעֶלְיוֹן הַקָּדוֹשׁ נִשְׁתַּלֵּם בְּכָל הַצְּדָדִים, וְכָל הַדְּרָגוֹת מוּאָרוֹת, וְהַכֹּל בְּשִׂמְחַת הַבְּרָכוֹת וּבִקְדֻשָּׁה עַל קְדֻשָּׁה וְתוֹסֶפֶת שֶׁל קְדֻשָּׁה.
בלשון הזוהר
בְּגִין כַּךְ, אִצְטְרִיךְ תַּעֲנִיתָא אַחֲרִינָא, בְּיוֹמָא קַדְמָאָה דְּחוֹל, בְּזִמְנָא דְּשַׁרְיָא עַל עָלְמָא הַהוּא רוּחָא דְּחוֹל. וּבְהַאי אִית לֵיהּ אַסְוָותָא, כֵּיוָן דְּלָא חָשִׁיב לְרוּחָא דְּחוֹל. וְסִימָנִיךְ ׳וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל וְגוֹ'׳ (ויקרא ה, כג). גַּזְלָן, לָא חָשִׁיב לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא חָשִׁיב לִבְנִי נָשָׁא, בְּגִין כַּךְ לֵית לֵיהּ עוֹנְשָׁא כַּגַּנָּב. גַּנָּב, דְּחָשִׁיב לִבְנִי נָשָׁא, יַתִּיר מְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִית לֵיהּ עוֹנְשָׁא בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. זַכָּאָה אִיהוּ, מַאן דְּאִשְׁתְּלִים לְתַתָּא, לְהַהוּא עוֹנֶג עִלָּאָה כַּדְקָא חֲזֵי. יוֹמָא דָּא, מִתְעַטְּרָא בְּשִׁבְעִין עִטְרִין, וּשְׁמָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, אִשְׁתְּלִים בְכָל סִטְרִין, וְאִתְנְהִירוּ כֻּלְּהוּ דַּרְגִּין, וְכֹלָּא בְּחֶדְוָה דְּבִרְכָּאן, וּבִקְדוּשָּׁה עַל קְדוּשָׁה, וְתוֹסֶפֶת דִּקְדוּשָּׁה.
קדשת ערב שבת קדשת שבת בראשית - מתקדש משלשים ושנים שבילים ושלש דרגות תפוחים
קְדֻשָּׁה שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת זוֹהִי קְדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית. שֶׁהֲרֵי מִתְקַדֵּשׁ מִשְּׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם שְׁבִילִים, וְשָׁלֹשׁ דְּרָגוֹת שֶׁל תַּפּוּחִים הַקְּדוֹשִׁים. וּצְרִיכִים לְהַזְכִּיר עַל הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ אֶת כְּלַל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וּמְנוּחָה בְּסוֹד שֶׁל שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם הַשְּׁבִילִים וּשְׁלֹשׁ הַדְּרָגוֹת שֶׁנִּכְלָלוֹת בָּהֶם, סוֹד הָעֵדוּת שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, דְּהַיְנוּ ׳וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וְגוֹ'׳ (בראשית ב, א) '. ׳וַיְכַל אֱלֹהִים׳, שֶׁיֵּשׁ בָּעֵדוּת הַזּוֹ שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ תֵּבוֹת, שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם שְׁבִילִים עִם שְׁלֹשׁ הַדְּרָגוֹת שֶׁל הַתַּפּוּחִים הַקְּדוֹשִׁים.
בלשון הזוהר
קִדוּשָׁה דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא, דָּא אִיהִי קְדוּשָּׁה דְּשַׁבָּת בְּרֵאשִׁית. דְּהָא אִתְקַדָּשׁ מִתְּלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין, וּתְלַת דַּרְגִּין דְּתַפּוּחִין קַדִּישִׁין. וּבָעֵינָן לְאַדְכְּרָא עַל הַאי קִדוּשָׁה, כְּלָלָא דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, וְנַיְיחָא בְּרָזָא דִּתְלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין, וּתְלַת דַּרְגִּין דְּאִתְכְּלִילָן בְּהוּ, רָזָא דְּסַהֲדוּתָא דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, דְּהַיְינוּ ׳וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וְגוֹ'׳ (בראשית ב, א-ב). ׳וַיְכַל אֱלהִים׳, דְּאִית בְּסַהֲדוּתָא דָּא, תְּלָתִין (הקדמה ה' ע"ב) וַחֲמֵשׁ תֵּיבִין. תְּלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין, וּתְלַת דַּרְגִּין דְּתַפּוּחִין קַדִּישִׁין.
שלש דרגות שביעי שביעי שביעי - סוד העולם העליון והתחתון וכל המהימנותא בעדות ויכלו
שָׁלש דְּרָגוֹת, שֶׁהֵן: שְׁבִיעִי. שְׁבִיעִי. שְׁבִיעִי. וְיֵשׁ בּוֹ סוֹד שֶׁל הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְסוֹד שֶׁל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, וְסוֹד כָּל הַמְּהֵימְנוּתָא. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֱלֹהִים: אֶחָד הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. אֶחָד פַּחַד יִצְחָק. וְאֶחָד הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן הַקָּדוֹשׁ, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. צָרִיךְ אָדָם לְהָעִיר אֶת הָעֵדוּת הַזּוֹ בְּשִׂמְחָה וּרְצוֹן הַלֵּב, לְהָעִיד לִפְנֵי בַעְלָהּ שֶׁל הַמְּהֵימְנוּתָא. וְכָל מִי שֶׁמֵּעִיד אֶת זֶה וְיָשִׂים לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לָזֶה, מְכַפֵּר עַל כָּל חֲטָאָיו.
בלשון הזוהר
תְּלַת דַּרְגִּין, דְּאִינּוּן: שְׁבִיעִי. שְׁבִיעִי. שְׁבִיעִי. וְאִית בֵּיהּ רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, וְרָזָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה, וְרָזָא דְּכָל מְהֵימְנוּתָא. תְּלַת זִמְנִין אֱלֹהִים, חַד, עָלְמָא תַּתָּאָה. וְחַד, פַּחַד יִצְחָק. וְחַד, עָלְמָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין. בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמִסְהַד סַהֲדוּתָא דָּא, בְּחֶדְוָה, בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, לְאַסְהֲדָא קַמֵּי מָארֵיהּ דִּמְהֵימְנוּתָא. וְכָל מַאן דְּיַסְהִיד דָּא, וְיִשָׁוֵי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְדָא, מְכַפֵּר עַל כָּל חוֹבוֹי.
ברוך אתה ה' אשר קדשנו במצותיו - קדוש זה שלשים וחמש תבות כנגד עדות ויכלו
׳בָּרוּךְ אַתָּה ה'׳ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְותָיו וְרָצָה בָנוּ וְכוּ', קִדּוּשׁ זֶה הוּא בְּמִשְׁקָל אֶחָד כְּנֶגֶד עֵדוּת הַמְּהֵימְנוּתָא, וְהֵם שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ תֵּבוֹת אֲחֵרוֹת, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּוַיְכֻלּוֹ. הַכֹּל עוֹלֶה לְשִׁבְעִים תֵּבוֹת לְהִתְעַטֵּר בָּהֶם שַׁבָּת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁיְּכַוֵּן רְצוֹנוֹ לַדְּבָרִים הַלָּלוּ לִכְבוֹד רִבּוֹנוֹ.
בלשון הזוהר
׳בָּרוּךָ אַתָּה יהו"ה׳ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ וְכוּ', הַאי קִידּוּשָׁא אִיהוּ בְּחַד מַתְקְלָא, לָקֳבֵל סַהֲדוּתָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְאִינּוּן תְּלָתִין וַחֲמֵשׁ תֵּיבִין אַחֲרָנִין, כַּמָה דְּאִית בְּוַיְכֻלּוּ. כֹּלָּא סַלְּקִין לְשִׁבְעִין תֵּיבִין, לְאִתְעַטְּרָא בְּהוּ שַׁבָּת, דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּבַר נָשׁ, דִּיְּכַוֵּון רְעוּתֵיהּ לְמִלִּין אִלֵּין, לִיקָרָא דְּמָארֵיהּ.
קדוש היום - בורא פרי הגפן בלבד ולא כבלילה שצריך לקדשו בעם הקדוש למטה
קִדּוּשׁ הַיּוֹם, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, וְלֹא יוֹתֵר. שֶׁהֲרֵי הַיּוֹם עוֹמֵד לְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּלַּיְלָה, שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְלֹא מִתְקַדֵּשׁ הַלַּיְלָה הַזֶּה, אֶלָּא רַק בָּעָם הַקָּדוֹשׁ לְמַטָּה, כְּשֶׁשּׁוֹרָה עֲלֵיהֶם אוֹתָהּ רוּחַ עֶלְיוֹנָה. וְאָנוּ צְרִיכִים לְקַדְּשׁוֹ בִּרְצוֹן הַלֵּב, וּלְכַוֵּן הַדַּעַת לָזֶה. וְהַיּוֹם מְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ, וְיִשְׂרָאֵל מְקַדְּשִׁים בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וּמִתְקַדְּשִׁים בִּקְדֻשָּׁתוֹ בַּיּוֹם הַזֶּה. אַשְׁרֵי יִשְׂרָאֵל הָעָם הַקָּדוֹשׁ שֶׁיָּרְשׁוּ יוֹם הַזֶּה נַחֲלַת יְרֻשָּׁה לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
קִידּוּשָׁא דְּיוֹמָא, הָא אוּקְמוּהָ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, וְלָא יַתִּיר. דְּהָא יוֹמָא קָאִים לְקַדְּשָׁא לֵיהּ, מַה דְּלֵית הָכִי בְּלֵילְיָא, דְּאֲנָן צְרִיכִין לְקַדְּשָׁא לֵיהּ, בְּהָנִי מִלִּין, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וְלָא אִתְקַדָּשׁ הַאי לֵילְיָא, אֶלָּא בְּעַמָּא קַדִּישָׁא לְתַתָּא, כַּד שַׁרְיָא עָלַיְיהוּ הַהוּא רוּחָא עִלָּאָה. וַאֲנָן בָּעֵינָן לְקַדְּשָׁא לֵיהּ בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, לְכַוְּונָא דַּעְתָּא לְהַאי. וְיוֹמָא אִיהוּ קָא מְקַדְּשָׁא לֵיהּ. וְיִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין, וּמִתְקַדְשִׁין בִּקְדוּשָׁתֵיהּ, בְּהַאי יוֹמָא. זַכָּאִין יִשְׂרָאֵל, עַמָּא קַדִּישָׁא, דְּאַחֲסִינוּ יוֹמָא דָּא, אַחֲסָנַת יְרוּתָא לְעָלְמִין.
מאורי האש ביציאת שבת
סוד אש עקדת יצחק וזקיפת האצבעות בברכת הנר
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.