ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 18: אל יצא איש ממקמו - סוד עטרת השבת ומאורי האש ומעמד השבת ביציאתה › פיסקה 10 (רז ע"ב)

הרוח מסתלקת חסרה מההנאה למטה וכשלא נשלמה למטה ולמעלה ראוי אדם לעונש

ויקהל · אל יצא איש ממקמו - סוד עטרת השבת ומאורי האש ומעמד השבת ביציאתה · מאמר 18 · פיסקה 10 · דף רז ע"ב

לשון הזוהר

וְהַהוּא רוּחָא אִסְתַּלָּק גְּרִיעַ מֵהַהוּא אִתְהֲנוּתָא דִּלְתַתָּא. וְכַד הַאי רוּחָא לָא אִשְׁתְּלִים לְתַתָּא, רוּחָא אַחֲרָא דִּלְעֵילָּא לָא אִשְׁתְּלִים. כֵּיוָן דְּלָא אִשְׁתְּלִים לְתַתָּא וּלְעֵילָּא, כְּדֵין אִתְחָזֵי הַהוּא בַּר נָשׁ לְאִתְלַטְּיָא, וּלְאִתְעָנְּשָׁא. אֶלָּא כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּלִים זִמְנָא אַחֲרָא, וְהַהוּא מְמָנָא דְּאִתְמַנָא עַל עִנּוּיָּיא וְתַעֲנִיתָא, אִשְׁתְּלִים גּוֹ אִינּוּן מְמָנָן אַחֲרָנִין, בְּעִנּוּגָא דִּלְעֵילָּא, קוֹרְעִין לֵיהּ כָּל גְּזַר דִּינָא, דְּאִתְגְּזַר מֵאִינּוּן שִׁבְעִין שְׁנִין עִלָּאִין. לְמַלְכָּא דְּחַדֵּי בְּהִלּוּלָא דִּילֵיהּ, וְכָל בְּנֵי נָשָׁא חַדָּאן עִמֵּיהּ, חָמָא חַד בַּר נָשׁ יָהִיב בְּקוֹלָר, פָּקִיד עֲלוֹי, וְשַׁרְייוּהוּ. בְּגִין דְּיִשְׁתַּכְּחוּן כּוֹלָּא בְּחֶדְוָה.

תרגום

וְאוֹתָהּ רוּחַ מִסְתַּלֶּקֶת חֲסֵרָה מֵאוֹתָהּ הֲנָאָה שֶׁלְּמַטָּה. וּכְשֶׁהָרוּחַ הַזּוֹ לֹא נִשְׁלְמָה לְמַטָּה, רוּחַ אַחֶרֶת שֶׁלְּמַעְלָה לֹא נִשְׁלְמָה. כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִשְׁלְמוּ לְמַטָּה וּלְמַעְלָה, אָז רָאוּי אוֹתוֹ אָדָם לְהִתְקַלֵּל וּלְהֵעָנֵשׁ. אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁלַם בִּזְמַן אַחֵר, וְאוֹתוֹ מְמֻנֶּה שֶׁהִתְמַנָּה עַל עִנּוּי וְתַעֲנִית נִשְׁלָם בְּתוֹךְ אוֹתָם מְמֻנִּים אֲחֵרִים בָּעֹנֶג שֶׁלְּמַעְלָה, קוֹרְעִים לוֹ כָּל גְּזַר דִּינוֹ שֶׁנִּגְזַר מֵאוֹתָם שִׁבְעִים שָׁנִים עֶלְיוֹנִים. לְמֶלֶךָ שֶׁשָּׂמַח בַּהִלּוּלָא שֶׁלּוֹ, וְכָל בְּנֵי הָאָדָם שְׂמֵחִים עִמּוֹ. רָאָה אִישׁ אֶחָד נָתוּן בְּקוֹלָר, צִוָּה עָלָיו וְהִתִּירוּהוּ, כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יִמָּצְאוּ בְשִׂמְחָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וההוא רוחא אסתלק גריע מההוא אתהנותא דלתתא. וכד האי רוחא לא אשתלים לתתא, רוחא אחרא דלעילא לא אשתלים. כיון דלא אשתלים לתתא ולעילא, כדין אתחזי ההוא בר נש לאתלטיא, ולאתענשא. אלא כיון דאשתלים זמנא אחרא, וההוא ממנא דאתמנא על ענוייא ותעניתא, אשתלים גו אינון ממנן אחרנין, בענוגא דלעילא, קורעין ליה כל גזר דינא, דאתגזר מאינון שבעין שנין עלאין. למלכא דחדי בהלולא דיליה, וכל בני נשא חדאן עמיה, חמא חד בר נש יהיב בקולר, פקיד עלוי, ושרייוהו. בגין דישתכחון כולא בחדוה.

התרגום: ואותה רוח מסתלקת חסרה מאותה הנאה שלמטה. וכשהרוח הזו לא נשלמה למטה, רוח אחרת שלמעלה לא נשלמה. כיון שלא נשלמו למטה ולמעלה, אז ראוי אותו אדם להתקלל ולהענש. אלא כיון שנשלם בזמן אחר, ואותו ממנה שהתמנה על ענוי ותענית נשלם בתוך אותם ממנים אחרים בענג שלמעלה, קורעים לו כל גזר דינו שנגזר מאותם שבעים שנים עליונים. למלך ששמח בהלולא שלו, וכל בני האדם שמחים עמו. ראה איש אחד נתון בקולר, צוה עליו והתירוהו, כדי שכלם ימצאו בשמחה.

מן המפרשים

מקדש מלך: אתר לתתא פי' מ"ו ר"ל שאע"פי שהנה מקום אתי הוא יסוד דאימא. עכ"ז ממקומו דקרא דא איהו המ'. וז"ש ודא איהו מקום דאיתפרש לעילא ואיתפרש לתתא שר"ל שמקום אנו מפרשי' אותו ביסוד דאימא ומפרשים אותו במ': רוחא אחרא דלעילא פי' חלק הרוח שנשאר…

אור החמה: ההוא ממנא דאשתכח על ענוייא וגומר הענין מצד עוני מדת המ' חסרון הלבנה בסוד הדין צריך שיתענה האדם למטה ויקבל יסורין של אהבה ויצטער עמה ובזה תשתלם המ' כי מצד הבחינה הזאת היא המ' הראו לו בחלום הלילה במדת' חלום רע והוא שולח דורן ממש…

זוהר הרקיע: דף ר"ז ע"ב ע"פ ( תהילים ה-ד ) בוקר אערוך לך ואצפה וז"ל אתא דוד ואתקין חופאה להאי בוקר דיוסף לאתחפא' ולקיימא עלמין דלתתא בסדורא דבוצינא דא וע"ד כתיב בוקר אערוך לך ואצפה כמד"א ( שמות לז-ב ) ויצפהו זהב טהור ובגין דהאי בוצינא דדוד…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר