ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 14: נוספת רוח נשמה בשבת - סוד הזווג בלילה ועטור הנקדה מלמעלה ומלמטה › פיסקה 2 (רד ע"א)

אז נוספת רוח נשמה יתרה בישראל ובה שוכחים כל עצב וחמה אלא שמחה

ויקהל · נוספת רוח נשמה בשבת - סוד הזווג בלילה ועטור הנקדה מלמעלה ומלמטה · מאמר 14 · פיסקה 2 · דף רד ע"א

לשון הזוהר

וּכְדֵין אִתּוֹסָף רוּחַ נִשְׁמְתָא בְּיִשְׂרָאֵל, עַל כָּל חַד וְחַד, וּבְהַהִיא נִשְׁמְתָא יְתֵירָא, נַשְׁיָין כָּל עִצְבָּא וְחֵימָתָא, וְלָא אִשְׁתְּכַח בַּר חֶדְוָה, לְעֵילָּא וְתַתָּא. הַהוּא רוּחָא דְּנָחִית וְאִתּוֹסַף בִּבְנֵי עָלְמָא, כַּד נָחִית, אִתְסָחֵי בְּבוּסְמִין דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וְנָחִית וְשָׁרָא עַל עַמָּא קַדִּישָׁא, זַכָּאִין אִינּוּן, כַּד הַאי רוּחָא אִתְעָר.

תרגום

וְאָז נוֹסֶפֶת רוּחַ נְשָׁמָה בְּיִשְׂרָאֵל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וּבְאוֹתָהּ נְשָׁמָה יְתֵרָה שׁוֹכְחִים כָּל הָעֶצֶב וְהַחֵמָה, וּכְלוּם לֹא נִמְצָא פְּרָט לַשִּׂמְחָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁיּוֹרֶדֶת וְנוֹסֶפֶת בִּבְנֵי הָעוֹלָם, כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת, רוֹחֶצֶת בַּבְּשָׂמִים שֶׁל גַּן עֵדֶן, וְיוֹרֶדֶת וְשׁוֹרָה עַל הָעָם הַקָּדוֹשׁ. אַשְׁרֵיהֶם כְּשֶׁהָרוּחַ הַזּוֹ מִתְעוֹרֶרֶת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכדין אתוסף רוח נשמתא בישראל, על כל חד וחד, ובההיא נשמתא יתירא, נשיין כל עצבא וחימתא, ולא אשתכח בר חדוה, לעילא ותתא. ההוא רוחא דנחית ואתוסף בבני עלמא, כד נחית, אתסחי בבוסמין דגנתא דעדן, ונחית ושרא על עמא קדישא, זכאין אינון, כד האי רוחא אתער.

התרגום: ואז נוספת רוח נשמה בישראל לכל אחד ואחד, ובאותה נשמה יתרה שוכחים כל העצב והחמה, וכלום לא נמצא פרט לשמחה למעלה ולמטה. אותה רוח שיורדת ונוספת בבני העולם, כשיורדת, רוחצת בבשמים של גן עדן, ויורדת ושורה על העם הקדוש. אשריהם כשהרוח הזו מתעוררת.

מן המפרשים

מקדש מלך: שבת פי' בת שהיא המ' עלתה לחג"ת הנקרא ש. ואינון בעלמא דאתי. פי' שגם חג"ת עולים ומקבלים שפע מהבינה ביום השבת ובס' אור ישראל פי' כי המלכות היא בתרין דרועין בשליש דת"ת כמצא שהמלכות מתעוררת מחג"ת ונודע שיסוד דאימא מסתיים בחזה דזעיר…

הסולם: וכדין אתוסף רוח וכו': ואז נתוסף רוח הנשמה בישראל, על כל אחד ואחד, ובנשמה יתירה ההוא שוכחים כל עצב וחימה, ולא נמצא למעלה ולמטה רק שמחה. רוח ההוא שירד ונתוסף בבני העולם, כשיורד, הוא מתרחץ בבשמים של גן העדן, ויורד ושורה על עם…

אור יקר: ושרא על עמא קדישא נחתין עמא לגו גנתא, שאין זה לישראל (אלא) אשר בארץ אלא לנשמות שבגן עדן תחתון. שתיין רתיכין שהם שש כלולות כל אחת מעשר ולא עשר כלולות משש, וזהו שאמר ומתעטרין לשית, והטעם שהיכלי גן עדן שהצדיקים בהם הם ששה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר