ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 13: כשנכנסת שבת נטמנת מדורת האש - סוד הרחיצה ונקדת הקדש שכל הימים אחוזים בה › פיסקה 3 (רד ע"א)

כשנכנסת שבת צריכים לרחץ מתשמיש החל כדי להשרות רוח קדושה עליונה

ויקהל · כשנכנסת שבת נטמנת מדורת האש - סוד הרחיצה ונקדת הקדש שכל הימים אחוזים בה · מאמר 13 · פיסקה 3 · דף רד ע"א

לשון הזוהר

כַּד עָאל שַׁבְּתָא, אִצְטְרִיכוּ אִינּוּן עַמָּא קַדִּישָׁא לְאַסְחָאָה גַּרְמַיְיהוּ (קל"ו:) מִשִּׁמוּשָׁא דְּחוֹל, מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דִּבְחוֹל, רוּחָא אַחֲרָא אַזְלָא וְשַׁטְיָא וְשָׁרָא עַל עַמָּא. וְכַד בָּעֵי בַּר נָשׁ לְנָפְקָא מִן הַהוּא רוּחָא, וּלְאַעֲלָא בְּרוּחָא אַחֲרָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, בָּעֵי לְאַסְחָאָה גַּרְמֵיהּ, לְמִשְׁרֵי עָלֵיהּ הַהוּא רוּחָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא.

תרגום

כְּשֶׁנִּכְנֶסֶת שַׁבָּת, צְרִיכִים אוֹתוֹ עַם קָדוֹשׁ לִרְחֹץ עַצְמָם מִשִּׁמּוּשׁ הַחֹל. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁבַּחֹל רוּחַ אַחֶרֶת הוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת וְשׁוֹרָה עַל הָעָם, וּכְשֶׁרוֹצֶה אָדָם לָצֵאת מֵאוֹתָהּ רוּחַ וּלְהִכָּנֵס בְּרוּחַ אַחֶרֶת קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה, צָרִיךְ לִרְחֹץ עַצְמוֹ כְּדֵי לְהַשְׁרוֹת עָלָיו אוֹתָהּ רוּחַ עֶלְיוֹנָה קְדוֹשָׁה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כד עאל שבתא, אצטריכו אינון עמא קדישא לאסחאה גרמייהו (קל"ו:) משמושא דחול, מאי טעמא. בגין דבחול, רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא. וכד בעי בר נש לנפקא מן ההוא רוחא, ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עלאה, בעי לאסחאה גרמיה, למשרי עליה ההוא רוחא עלאה קדישא.

התרגום: כשנכנסת שבת, צריכים אותו עם קדוש לרחץ עצמם משמוש החל. מה הטעם? משום שבחל רוח אחרת הולכת ומשוטטת ושורה על העם, וכשרוצה אדם לצאת מאותה רוח ולהכנס ברוח אחרת קדושה עליונה, צריך לרחץ עצמו כדי להשרות עליו אותה רוח עליונה קדושה.

מן המפרשים

מקדש מלך: לאסחאה גרמייהו משמושא דחול כתב הרב שצריך לטבול בע"ש ב' טבילות א' לפשוט בגדי חול מעליו והשני' להמשיך תוספת שבת עליו עכ"ל. וז"ש כאן בגין דבחול רוחא אחרא אזלא דהיינו לבושין דחול. ומ"ש לנפקא מן ההוא רוחא ולאעלא ברוחא אחרא קדישא…

הסולם: כד עאל שבתא וכו': כשבא השבת, צריכים עם קדוש לרחוץ עצמם משמוש של חול. מה הטעם. הוא משום שבחול רוח אחר הולך ומשוטט ושורה על העם, וכשאדם רוצה לצאת מרוח ההוא, ולבא ברוח אחר קדוש עליון, הוא צריך לרחוץ עצמו, שישרה עליו רוח עליון…

אור יקר: אזלא ושטיא ושרא על עמא, שאין ספק שאור ההנהגה שהוא בחול היא מתפשטת למטה בכל העולם, ובני אדם מתלבשין באותם האוירין המתפשטין ושולטין, אם כן עתה שביום השבת יתפשט אותו האויר הקדוש ההנהגה הכשרה והטובה כדמסיק, ראוי להתפשט מאותו האויר…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר