ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 10: כל נדיב לבו יביאה - סוד תקוני התפלה ומסירת הנפש למלך ולמטרוניתא › פיסקה 5 (ר ע"ב)

אנו עומדים לפני המלך באימה ורעדה כשמושיט ימינו ושמאלו ומתחבקים בנשיקה

ויקהל · כל נדיב לבו יביאה - סוד תקוני התפלה ומסירת הנפש למלך ולמטרוניתא · מאמר 10 · פיסקה 5 · דף ר ע"ב

לשון הזוהר

וַאֲנָן, מִקַּמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה בָּעִינָן לְקַיְּימָא עַל קִיוּמָנָא, בְּאֵימָתָא בִּרְעָדָה. דְּהָא כְּדֵין אוֹשִׁיט יְמִינֵיהּ לְגַבָּהּ, וּלְבָתַר שְׂמָאלֵיהּ, דְּשַׁוֵּי לָהּ תְּחוֹת רֵישֵׁהּ, וּלְבָתַר אִתְחַבְּקוּ תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא בִּנְשִׁיקוּ. וְאִלֵּין אִינּוּן תְּלַת קַדְמַיְתָא, וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְשַׁוָּואָה לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ, וּלְכַוְונָא בְּכָל הָנֵי תִּקּוּנִין וְסִדוּרִין דִּצְלוֹתָא. פּוּמֵיהּ וְלִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ כַּחֲדָא.

תרגום

וְאָנוּ מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן צְרִיכִים לַעֲמֹד עַל מְקוֹמֵנוּ בְּאֵימָה בִּרְעָדָה, שֶׁהֲרֵי אָז הוּא מוֹשִׁיט יְמִינוֹ אֵלֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ אֶת שְׂמֹאלוֹ שֶׁשָּׂם לָהּ תַּחַת רֹאשָׁהּ, וְאַחַר כָּךְ מִתְחַבְּקִים שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד בִּנְשִׁיקָה. וְאֵלֶּה הֵן הַשָּׁלֹשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת, וְצָרִיךְ אָדָם לָשִׂים לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ וּלְכַוֵּן בְּכָל הַתִּקּוּנִים וְהַסִּדּוּרִים הַלָּלוּ שֶׁל הַתְּפִלָּה, פִּיו וְלִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ כְּאֶחָד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואנן, מקמי מלכא עלאה בעינן לקיימא על קיומנא, באימתא ברעדה. דהא כדין אושיט ימיניה לגבה, ולבתר שמאליה, דשוי לה תחות רישה, ולבתר אתחבקו תרווייהו כחדא בנשיקו. ואלין אינון תלת קדמיתא, ובעי בר נש לשוואה לביה ורעותיה, ולכוונא בכל הני תקונין וסדורין דצלותא. פומיה ולביה ורעותיה כחדא.

התרגום: ואנו מלפני המלך העליון צריכים לעמד על מקומנו באימה ברעדה, שהרי אז הוא מושיט ימינו אליה, ואחר כך את שמאלו ששם לה תחת ראשה, ואחר כך מתחבקים שניהם כאחד בנשיקה. ואלה הן השלש הראשונות, וצריך אדם לשים לבו ורצונו ולכון בכל התקונים והסדורים הללו של התפלה, פיו ולבו ורצונו כאחד.

מן המפרשים

אור החמה: דהא כדין אושיט ימיניה חסד לקבלה בימין והיא ברכת מגן אברהם ואח"כ שמאלא תחת לראשי כי לא תגבר אלא תחת לרישא שהיא כלולה עם החסד. וז"ש ולבתר שמאלא דשוי לה וגומר והיינו ברכת אתה גבור גבורה ולבתר דאתחבקו תרוייהו וזה בשתי ברכות…

אור יקר: עילאה בעינן לקיימא על קיומנא, כמי שעומד בפגי תלמיד חכם באימתא ברעדה, ולזה יש תיקוני הגוף בתפלה, מעומד, עיניו למטה ולבו למעלה, רגליו מכוונות, ידיו על לבו, כל זה בתפלה מעומד ששם המלך, אמנם בתפלה מיושב אין צריך מזה כלל,

הסולם: ואנן מקמי מלכא וכו': ואנו, מפני מלך העליון, צריכים לעמוד על מעמדינו באימה וברעדה, כי אז מושיט לה ימינו, שהוא בברכת מגן אברהם, שה"ס קו ימין. ואח"כ שמאלו שמשים תחת ראשה, בסו"ה שמאלו תחת לראשי, שהוא בברכת אתה גבור, שהוא קו שמאל.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר