כל נדיב לבו יביאה
סוד תקוני התפלה ומסירת הנפש למלך ולמטרוניתא
הכרוז קורא בכל יום קחו מאתכם תרומה ואם קשה עליכם כל נדיב לבו יביאה
וּבֹא רְאֵה, בְּכָל יוֹם הַכָּרוֹז קוֹרֵא: כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, בָּכֶם עוֹמֵד הַדָּבָר הַזֶּה. וְזֶהוּ ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה׳ (שמות לה, ה) לַה'. וְאִם תֹּאמְרוּ שֶׁהַדָּבָר קָשֶׁה עֲלֵיכֶם - ׳כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ׳.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, בְּכָל יוֹמָא כָּרוֹזָא קָארֵי, כָּל בְּנֵי עָלְמָא, בְּכוּ קַיָּימָא מִלָּה דָּא, וְדָא הוּא ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהו"ה׳ (שמות לה, ה). וְאִי תֵּימָא דְּקַשְׁיָא מִלָּה עָלַיְיכוּ. ׳כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ׳.
יביאה - סוד התפלה שהמכון לבו מתקן תקון עליון בשירות שאומרים המלאכים
מַה זֶּה יְבִיאֶהָ? אֶלָּא מִכָּאן לָמַדְנוּ אֶת סוֹד הַתְּפִלָּה, שֶׁאָדָם שֶׁפּוֹחֵד מֵרִבּוֹנוֹ וּמְכַוֵּן לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ בַּתְּפִלָּה, מְתַקֵּן תִּקּוּן הָעֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בָּרִאשׁוֹנָה בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁאוֹמְרִים הַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים לְמַעְלָה. וּבְאוֹתָהּ עֲרִיכַת הַתִּשְׁבָּחוֹת שֶׁאוֹמְרִים יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה, הִיא מְקַשֶּׁטֶת אֶת עַצְמָהּ וּמִתְתַּקֶּנֶת בְּתִקּוּנֶיהָ כְּמוֹ אִשָּׁה שֶׁמִּתְקַשֶּׁטֶת לְבַעְלָהּ.
בלשון הזוהר
מַהוּ יְבִיאֶהָ. אֶלָּא מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא רָזָא לִצְלוֹתָא. דְּבַר נָשׁ דְּדָחִיל לְמָארֵיהּ וּמְכַוֵּין לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ בִּצְלוֹתָא, אַתְקִין תִּקּוּנָא דִּלְעֵילָּא, כְּמָה דְּאוּקִימְנָא. בְּקַדְמִיתָא בְּשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן, דְּקָאַמְרִין מַלְאֲכִין עִלָּאִין לְעֵילָּא. וּבְהַהוּא סִדּוּרָא דְּתוּשְׁבְּחָן דְּקָא אַמְרֵי יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, אִיהִי קְשִׁיטַת גַּרְמָהָא, וְאִתַתַּקָּנַת בְּתִקּוּנָהָא. כְּאִתְּתָא דְּאִתְקַשְׁטַת לְבַעְלָהּ.
בתפלת מישב מתקינים עלמותיה ומתקשטות עד אמת ויציב ואז הכל על מקומם
וּבְסִדּוּר הַתְּפִלָּה, בְּאוֹתוֹ הַתִּקּוּן שֶׁל תְּפִלַּת מְיֻשָּׁב, מַתְקִינִים אֶת עַלְמוֹתֶיהָ וְכָל אֵלּוּ שֶׁלָּהּ. וּמִתְקַשְּׁטוֹת כָּל עַלְמוֹתֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ הַכֹּל מְתֻקָּנִים וּמְסֻדָּרִים. וּכְשֶׁמַּגִּיעִים לֶאֱמֶת וְיַצִּיב, אָז הַכֹּל מְתֻקָּנִים, הִיא וְעַלְמוֹתֶיהָ, עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְגָאַל יִשְׂרָאֵל, וְאָז צָרִיךְ לַעֲמֹד הַכֹּל עַל מְקוֹמָם.
בלשון הזוהר
וּבְסִדּוּרָא דִּצְלוֹתָא, בְּהַהוּא תִּקּוּנָא דִּצְלוֹתָא דִּמְיוּשָׁב, אַתְקִינוּ עוּלֶמְתָּהָא וְכָל אִינּוּן דִּילָהּ. וּמִתְקַשְּׁטָן כָּל אִינּוּן בַּהֲדָהּ, לְבָתַר דְּאִתְתָּקַּן כֹּלָּא וְאִתְסְדָּרוּ, כַּד מָטוּ לֶאֱמֶת וְיַצִּיב, כְּדֵין כֹּלָּא מְתְתַּקְנָא, אִיהִי וְעוּלֶמְתָּהָא, עַד דְּמָטוּ לְגָּאַל יִשְׂרָאֵל, כְּדֵין אִצְטְרִיךְ לְמֵיקָם כֹּלָּא עַל קִיוּמַיְיהוּ.
כשמגיע אדם לאמת ויציב עלמותיה נוטלות אותה למלך העליון היוצא לקבלה
מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ אָדָם לֶאֱמֶת וְיַצִּיב וְהַכֹּל מְתֻקָּן, עַלְמוֹתֶיהָ נוֹטְלוֹת אוֹתָהּ, וְהִיא נוֹטֶלֶת אֶת עַצְמָהּ לַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעִים לְגָאַל יִשְׂרָאֵל, אֲזַי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן נוֹסֵעַ בְּדַרְגוֹתָיו וְיוֹצֵא לְקַבֵּל אוֹתָהּ.
בלשון הזוהר
בְּגִין דְּכַד בַּר נָשׁ מָטֵי לֶאֱמֶת וְיַצִּיב, וְכֹלָּא אִתְתָּקַּן. עוּלֶמְתָּהָא נַטְלֵי לָהּ, וְאִיהִי נְטִילַת גַּרְמָהּ לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה. כֵּיוָן דְּמָטוּ לְגָּאַל יִשְׂרָאֵל, כְּדֵין מַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה נָטִיל בְּדַרְגּוֹי, וְנָפִיק לְקַבְּלָא לָהּ.
אנו עומדים לפני המלך באימה ורעדה כשמושיט ימינו ושמאלו ומתחבקים בנשיקה
וְאָנוּ מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן צְרִיכִים לַעֲמֹד עַל מְקוֹמֵנוּ בְּאֵימָה בִּרְעָדָה, שֶׁהֲרֵי אָז הוּא מוֹשִׁיט יְמִינוֹ אֵלֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ אֶת שְׂמֹאלוֹ שֶׁשָּׂם לָהּ תַּחַת רֹאשָׁהּ, וְאַחַר כָּךְ מִתְחַבְּקִים שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד בִּנְשִׁיקָה. וְאֵלֶּה הֵן הַשָּׁלֹשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת, וְצָרִיךְ אָדָם לָשִׂים לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ וּלְכַוֵּן בְּכָל הַתִּקּוּנִים וְהַסִּדּוּרִים הַלָּלוּ שֶׁל הַתְּפִלָּה, פִּיו וְלִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ כְּאֶחָד.
בלשון הזוהר
וַאֲנָן, מִקַּמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה בָּעִינָן לְקַיְּימָא עַל קִיוּמָנָא, בְּאֵימָתָא בִּרְעָדָה. דְּהָא כְּדֵין אוֹשִׁיט יְמִינֵיהּ לְגַבָּהּ, וּלְבָתַר שְׂמָאלֵיהּ, דְּשַׁוֵּי לָהּ תְּחוֹת רֵישֵׁהּ, וּלְבָתַר אִתְחַבְּקוּ תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא בִּנְשִׁיקוּ. וְאִלֵּין אִינּוּן תְּלַת קַדְמַיְתָא, וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְשַׁוָּואָה לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ, וּלְכַוְונָא בְּכָל הָנֵי תִּקּוּנִין וְסִדוּרִין דִּצְלוֹתָא. פּוּמֵיהּ וְלִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ כַּחֲדָא.
עכשו שהמלך והמטרוניתא בחבור אחד יבקש אדם שאלותיו כי שעת רצון היא
עַכְשָׁו שֶׁהַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן וְהַמַּטְרוֹנִיתָא הֵם בְּחִבּוּר אֶחָד בְּשִׂמְחָה בְּאוֹתָן נְשִׁיקוֹת - מִי שֶׁצָּרִיךְ לְבַקֵּשׁ בַּקָּשׁוֹת, יְבַקֵּשׁ, שֶׁהֲרֵי אָז שְׁעַת רָצוֹן הִיא. כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹאֵל אָדָם שְׁאֵלוֹתָיו מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּטְרוֹנִיתָא, אָז יַתְקִין עַצְמוֹ בִּרְצוֹנוֹ וְלִבּוֹ לְשָׁלֹשׁ אֲחֵרוֹת לְעוֹרֵר שִׂמְחָה שֶׁבַּסֵּתֶר, שֶׁהֲרֵי מֵאֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ הוּא מִתְבָּרֵךְ בִּדְבֵקוּת אַחֶרֶת. וְיַתְקִין אָדָם אֶת עַצְמוֹ לָצֵאת מִפְּנֵיהֶם, וּלְהַנִּיחָם בְּשִׂמְחָה גְּנוּזָה שֶׁל אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ. וְעִם כָּל זֶה, שֶׁיִּהְיֶה רְצוֹנוֹ שֶׁיִּתְבָּרְכוּ הַתַּחְתּוֹנִים מֵאוֹתָן בְּרָכוֹת שֶׁל שִׂמְחָה נִסְתֶּרֶת.
בלשון הזוהר
הַשְׁתָּא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה וּמַטְרוֹנִיתָא אִינּוּן בְּחִבּוּרָא בְּחֶדְוָה בְּאִינּוּן נְשִׁיקִין. מַאן דְּאִצְטְרִיךְ לְמִשְׁאַל שְׁאֶלְתִּין, יִשְׁאַל. דְּהָא כְּדֵין שַׁעֲתָא דִּרְעוּתָא אִיהוּ. כֵּיוָן דְּשָׁאִיל בַּר נָשׁ שְׁאֶלְתּוֹי מִקַּמֵּי מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, כְּדֵין יַתְקִין גַּרְמֵיהּ בִּרְעוּתֵיהּ וְלִבֵּיהּ לִתְלָתָא אַחֲרָנִין, לְאַתְעֲרָא חֶדְוָה דִּטְמִירוּ, דְּהָא מֵאִלֵּין תְּלַת אִתְבָּרְכָא בִּדְבֵקוּתָא אַחֲרָא. וְיַתְקִין בַּר נָשׁ גַּרְמֵיהּ לְמֵיפַק מִקַּמַּיְיהוּ, וּלְאַנָּחָא לוֹן בְּחֶדְוָה גְּנִיזָא דְּאִלֵּין תְּלָת. וְעִם כָּל דָּא, דִּיהֵא רְעוּתֵיהּ, דְּיִתְבָּרְכוּן תַּתָּאֵי, מֵאִינּוּן בִּרְכָּאן דְּחֶדְוָה טְמִירָא.
אז צריך ליפל על פניו ולמסר נפשו בשעה שהיא לוקחת הנפשות והרוחות
וְאָז צָרִיךְ לִפֹּל עַל פָּנָיו וְלִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא לוֹקַחַת אֶת הַנְּפָשׁוֹת וְהָרוּחוֹת. אָז זוֹ הַשָּׁעָה לִמְסֹר נַפְשׁוֹ בְּתוֹךְ אוֹתָן נְפָשׁוֹת שֶׁהִיא לוֹקַחַת, שֶׁהֲרֵי אָז צְרוֹר הַחַיִּים הוּא כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
וּכְדֵין אִצְטְרִיךְ לְמִנְפַּל עַל אַנְפּוֹי, וּלְמִמְסַר נַפְשֵׁיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהִי נַקְטָא נַפְשִׁין רוּחִין. כְּדֵין אִיהִי שַׁעֲתָא לְמִמְסָר נַפְשֵׁיהּ בְּגוֹ אִינּוּן נַפְשִׁין דְּאִיהִי נַקְטָא, דְּהָא כְּדֵין צְרוֹרָא דְּחַיֵּי אִיהוּ כְּדְקָא יֵאוֹת.
דבר זה שמעתי מבוצינא קדישא ולא נתנה רשות לגלות פרט לחסידים עליונים
דָּבָר זֶה שָׁמַעְתִּי בַּסּוֹדוֹת שֶׁל בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וְלֹא נִתְּנָה לִי רְשׁוּת לְגַלּוֹת, פְּרָט לָכֶם חֲסִידִים עֶלְיוֹנִים. שֶׁאִם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהִיא לוֹקַחַת נְפָשׁוֹת וְרוּחוֹת בְּרָצוֹן שֶׁל דְּבֵקוּת אַחַת, הוּא יָשִׂים לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לָזֶה, וְנוֹתֵן נַפְשׁוֹ בִּדְבֵקוּת בְּאוֹתוֹ הָרָצוֹן לְהַכְלִילָהּ בְּאוֹתָהּ הַדְּבֵקוּת. אִם מִתְקַבֶּלֶת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּאוֹתוֹ הָרָצוֹן שֶׁל אוֹתָן נְפָשׁוֹת רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁהִיא לוֹקַחַת, זֶהוּ אָדָם שֶׁנִּצְרָר בִּצְרוֹר הַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
מִלָּה דָּא שְׁמַעְנָא בְּרָזִין דְּבוּצִינָא קַדִּישָׁא, וְלָא אִתְיְיהִיב לִי רְשׁוּ לְגַלָּאָה, בַּר לְכוּ חֲסִידֵי עֶלְיוֹנִין. דְּאִי בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאִיהִי נַקְטָא נַפְשִׁין וְרוּחִין בִּרְעוּ דִּדְבֵיקוּתָא חֲדָא, אִיהוּ יְשַׁוֵּי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְדָא, וְיָהִיב נַפְשֵׁיהּ בִּדְבֵקוּתָא, בְּהַהוּא רְעוּתָא, לְאַכְלְלָא לָהּ בְּהַהוּא דְּבֵקוּתָא. אִי אִתְקַבִּלַת בְּהַהִיא שַׁעֲתָא בְּהַהוּא רְעוּתָא, דְּאִינּוּן נַפְשִׁין רוּחִין וְנִשְׁמָתִין דְּאִיהִי נַקְטָא. הַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּאִתְצְרִיר בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
צריך להכלל מכל הצדדים המלך והמטרוניתא ולהתעטר בנשמות מלמעלה ומלמטה
וְעוֹד, שֶׁצָּרִיךְ לְהִכָּלֵל מִכָּל הַצְּדָדִים, הַמֶּלֶךְ וְהַמַּטְרוֹנִיתָא, מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה, וּלְהִתְעַטֵּר בַּנְּשָׁמוֹת בְּכָל הַצְּדָדִים. מִתְעַטֶּרֶת בַּנְּשָׁמוֹת מִלְמַעְלָה, וּמִתְעַטֶּרֶת בַּנְּשָׁמוֹת מִלְּמַטָּה. וְאִם אָדָם יְכַוֵּן לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לְכָל זֶה וְיִמְסֹר נַפְשׁוֹ מִלְּמַטָּה בִּדְבֵקוּת וּבְרָצוֹן כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, אֲזַי הקב"ה ׳קוֹרֵא לוֹ׳ שָׁלוֹם לְמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁאוֹתוֹ הַשָּׁלוֹם שֶׁלְּמַעְלָה, לְאוֹתוֹ שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת הַמַּטְרוֹנִיתָא וּמַכְלִיל אוֹתָהּ וּמְעַטֵּר אוֹתָהּ בְּכָל הָעֲטָרוֹת.
בלשון הזוהר
וְתוּ דְּבַעְיָא לְאִתְכַּלְּלָא מִכָּל סִטְרִין, מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, מִלְעֵילָּא וּמִתַּתָּא, וּלְאִתְעַטְּרָא בְּנִשְׁמָתִין בְּכָל סִטְרִין. אִתְעַטְּרַת בְּנִשְׁמָתִין מִלְעֵילָּא, וְאִתְעַטְּרַת בְּנִשְׁמָתִין מִתַּתָּא. וְאִי בַּר נָשׁ יְכַוֵּין לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְכָל דָּא, וְיִמְסֹר נַפְשֵׁיהּ מִתַּתָּא בִּדְבֵקוּתָא בִּרְעוּתָא כְּמָה דְּאִתְּמַר. כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָארֵי לֵיהּ שָׁלוֹם לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דְּהַהוּא שָׁלוֹם דִּלְעֵילָּא. הַהוּא דְּבָרִיךְ לָהּ לְמַטְרוֹנִיתָא וְאַכְלִיל לָהּ וְאַעְטַר לָהּ בְּכָל עִטְרִין.
לאיש הזה הקב"ה קורא לו שלום למטה כמו שקרא לגדעון ויקרא לו ה' שלום
אַף כָּךְ, לָאִישׁ הַזֶּה הקב"ה קוֹרֵא לוֹ שָׁלוֹם לְמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם׳ (שופטים ו, כד) - וְכָל יָמָיו כָּךְ קוֹרְאִים לוֹ לְמַעְלָה - שָׁלוֹם, מִשּׁוּם שֶׁהִכְלִיל וְעִטֵּר אֶת הַמַּטְרוֹנִיתָא לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁאוֹתוֹ שָׁלוֹם לְמַעְלָה.
בלשון הזוהר
אוּף הָכִי, הַאי בַּר נָשׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי לֵיהּ שָׁלוֹם לְתַתָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַיִּקְרָא לוֹ יהו"ה שָׁלוֹם׳ (שופטים ו, כד). וְכָל יוֹמוֹי הָכִי קָרָאן לֵיהּ לְעֵילָּא, שָׁלוֹם. בְּגִין דְּאַכְלִיל וְאַעְטַר לְמַטְרוֹנִיתָא לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דְּהַהוּא שָׁלוֹם לְעֵילָּא.
כשמסתלק אדם נשמתו עולה בוקעת הרקיעים ואין מוחה ויפתחו לה שלשה עשר נהרות
וְכַאֲשֶׁר אוֹתוֹ הָאָדָם מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, נִשְׁמָתוֹ עוֹלָה וּבוֹקַעַת אֶת כָּל אוֹתָם הָרְקִיעִים וְאֵין מוֹחֶה בְּיָדָהּ. והקב"ה קוֹרֵא לָהּ וְאוֹמֵר, ׳יָבוֹא שָׁלוֹם׳ (ישעיה נז, ב) - וְהַשְּׁכִינָה אוֹמֶרֶת, ׳יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם וְגוֹ'׳. וְיִפְתְּחוּ לָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר נַהֲרוֹת אֲפַרְסְמוֹן טָהוֹר, וְלֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיִּמְחֶה בְיָדָהּ. וְעַל כָּךְ, אַשְׁרֵי מִי שֶׁיָּשִׂים לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לָזֶה, וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה'׳ - לַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וְכַד אִסְתַּלָּק הַהוּא בַּר נָשׁ מֵהַאי עָלְמָא, נִשְׁמָתֵיהּ סַלְּקָא וּבַקְעָא בְּכָל אִינּוּן רְקִיעִין, וְלֵית מַאן דְּיִמְחֵי בִּידָהּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי לָהּ וְאָמַר ׳יָבֹא שָׁלוֹם׳ (ישעיהו נז, ב). וּשְׁכִינְתָּא אָמְרָה, ׳יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם וְגוֹ'׳. וְיִפְתְּחוּן לָהּ תְּלֵיסָר טוּרֵי דְּאֲפַרְסְמוֹנָא דַּכְיָא, וְלָא יְהֵא מַאן דְּיִמְחֵי בִּידָהּ. וְעַל דָּא, זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּישַׁוֵּי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְדָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יהו"ה׳ לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
הרים רבי אבא קולו ואמר אוי רשבי בוכה על החברים ועל העולם כמנורה
הֵרִים רַבִּי אַבָּא אֶת קוֹלוֹ וְאָמַר, אוֹי, רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַתָּה בַּחַיִּים, וַאֲנִי בּוֹכֶה עָלֶיךְ. לֹא עָלֶיךְ אֲנִי בּוֹכֶה, אֶלָּא אֲנִי בּוֹכֶה עַל הַחֲבֵרִים וּבוֹכֶה עַל הָעוֹלָם. רַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא כְּמוֹ מְנוֹרָה שֶׁל נֵר שֶׁדּוֹלֵק לְמַעְלָה וְדוֹלֵק לְמַטָּה, וּבָאוֹר שֶׁדּוֹלֵק לְמַטָּה מְאִירִים לְכָל הָעוֹלָם. (מֵאִיר לְמַעְלָה) אוֹי לָעוֹלָם כְּשֶׁיִּסְתַּלֵּק הָאוֹר שֶׁלְּמַטָּה לָאוֹר שֶׁלְּמַעְלָה, מִי יָאִיר לָנוּ אֶת אוֹר הַתּוֹרָה לָעוֹלָם? קָם רַבִּי אַבָּא וְנָשַׁק אֶת רַבִּי חִיָּיא. אָמַר לוֹ, הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הָיוּ תַחַת יָדְךְ, וְעַל כָּךְ הקב"ה שְׁלָחַנִי עַד לְכָאן לְהִתְחַבֵּר עִמָּכֶם. אַשְׁרֵי חֶלְקִי.
בלשון הזוהר
אָרִים רִבִּי אַבָּא קָלֵיהּ, וְאָמַר, וַוי רִבִּי שִׁמְעוֹן, אַנְתְּ בַּחַיִּין, וַאֲנָא בָּכֵינָא עֲלָךְ. לָא עֲלָךְ בָּכֵינָא, אֶלָּא בָּכֵינָא עַל חַבְרַיָּיא, וּבָכֵינָא עַל עָלְמָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּבוּצִינָא דִּשְׁרָגָּא, דְּאַדְלִיק לְעֵילָּא וְאַדְלִיק לְתַתָּא. וּבִנְהוֹרָא דְּאַדְלִיק לְתַתָּא, נְהִירִין כָּל בְּנֵי עָלְמָא, (נ"א נהיר לעילא) וַוי לְעָלְמָא, כַּד יִסְתָּלַק נְהוֹרָא דִּלְתַתָּא בִּנְהוֹרָא דִּלְעֵילָּא. מַאן יַנְהִיר נְהוֹרָא דְּאוֹרַיְיתָא לְעָלְמָא. קָם רִבִּי אַבָּא וְנָשִׁיק לְרִבִּי חִיָּיא. אֲמַר לֵיהּ מִלִּין אִלֵּין הֲווֹ תְּחוֹת יְדָךְ, וְעַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁדַרְנִי עַד הָכָא, לְאִתְחַבְּרָא עִמְּכוֹן זַכָּאָה חוּלָקִי.
וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו - הבו לכם אנשים חכמים ונבנים ולא מצא נבונים
הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח פָּסוּק אַחֲרָיו וְאָמַר, ׳וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ וְגוֹ'׳ (שמות לה, י). פָּסוּק זֶהכבר פֵּרְשׁוּהוּ.(בזוה"ק ויקהל קצח.) אֲבָל בֹּא וּרְאֵה, ענין אחר שיש לעמוד עליו, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הקב"ה לְמֹשֶׁה, ׳הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים בָּחַןוחיפש אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְלֹא מָצָאאנשים במדרגת נְבוֹנִים׳ (דברים א). זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים׳ - וְאִלּוּ נְבוֹנִים לֹא כָתוּב. וְאִם תֹּאמַרכי מצד הפשט שֶׁנָּבוֹן הִיא דַּרְגָּה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה מֵחָכָםומשום כך מצא רק חכמים ולא נבונים - כָּךְ זֶה וַדַּאי! אך מצד הסוד יש להקשות הלא 'נבון' הוא ב'בינה' ו'חכם' הוא ב'חכמה' שהיא למעלה מהבינה, ואיך יתכן שמצא חכם ולא נבון. ולזה מתרץ -
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח קְרָא אֲבַתְרִיהּ וְאָמַר, ׳וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַּעֲשׂוּ וְגוֹ'׳ (שמות לה, י), הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, ׳הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים׳ (דברים א, יג), אַשְׁגַּח ׳בְּכָל יִשְׂרָאֵל׳, וְלָא אַשְׁכַּח נְבוֹנִים, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידוּעִים׳, וְאִלּוּ נְבוֹנִים לָא כְּתִיב. וְאִי תֵּימָא דְּנָבוֹן אִיהוּ דַּרְגָּא עִלָּאָה מֵחָכָם, הָכִי אִיהוּ וַדַּאי.
מה בין חכם לנבון - חכם יודע לעצמו ונבון מסתכל בכל ויודע בשלו ובאחרים
׳מַה בֵּין׳ זֶה לָזֶה? נבון לחכם אלא, כי חָכָם, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, (חגיגה יד.) שֶׁאֲפִלּוּ תַּלְמִיד הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ נִקְרָא חָכָם אף שבתחילה הוא רק 'תלמיד' שלא השלים את סדרי החכמה, אך עצם זה שמחכים את רבותיו כבר נקרא 'חכם', אמנם, לאחמ"כ אם ישתלם בדרכי החכמה, יעלה בדרגה וייעשה. חָכָם,והיינו שֶׁיּוֹדֵעַ לְעַצְמוֹ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ. ולא חסר לו דבר, משא"כ בְּנָבוֹן יֵשׁ כַּמָּה דְרָגוֹת ומתוך - שֶׁמִּסְתַּכֵּלומתבונן בַּכֹּל,חכמה ואף בחכמה ש. ובזה מיישב, כי אכן מצד חכמה עילאה, החכמה היא למעלה מבינה, אך בחכמה תתאה - (במדרגת האנשים -מצד המלכות) הנבון הוא בעל שלמות גדולה מהחכם. וְיוֹדֵעַ בְּשֶׁלּוֹ וּבַאֲחֵרִים, וְסִימָנְךְסימן לדבר - ׳יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ ה'צדיק' שהוא במידת 'יסוד' 'יודע' לכוון שיעור ההשפעה ל'נפש בהמתו' היא 'המלכות' כפי הרצון [כלי הנפש] שלה, ב. למעלה מכך ה׳ (משלי יב, י) - ׳צַדִּיק שבמידת יסוד מוֹשֵׁלב יִרְאַת אֱלֹהִיםשהיא המלכות וממילא ה'נבון' שהוא מצד 'יסוד', הוא למעלה מה'חכם' שהוא בחינת 'מלכות'. ההבחנה הראשונה היא השפעת הצדיק מצד החכמה אל שלמטה ממנו [מלכות], וההבחנה השניה כוחו של הצדיק שמושל ביראת אלהים מצד נבון שמשיג אף את שלמעלה ממנו]׳ (שמואל ב כג, ג) - וְכָאן בהקמת המשכן ביקש משה חֲכַם לֵב דַּוְקָא.שנקראת החכמה על שם הלב, שכן משכן החכמה הוא בלב, הנמשל למלכות הנקראת 'לב' בַּלֵּב חָכָם,כי החכמה היא בלב המלכות מקד"מ וְלֹא בְמָקוֹם אַחֵר, לא ביסוד, [ב. דהיינו לא חכמה בתנועת המחשבה מצד המוחין, אלא חכמה הבאה לאדם מחמת ישיבת החכמה בליבו] מִשּׁוּםמשכנה שֶׁעוֹמֵד בַּלֵּב, אולם ה הוא בשתי הופעות גם וְנָבוֹן לְמַעְלָהוגם באור ישר ובאור חוזר וּלְמַטָּה, מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹואף ומתוך כך מבין דבר מתוך דבר ועולה מדרגה לדרגה. וּבְשֶׁל אֲחֵ רִים.
בלשון הזוהר
׳מַה בֵּין׳ הַאי לְהַאי. חָכָם, הָא אוּקְמוּהָ, דְּאֲפִילּוּ תַּלְמִיד הַמַּחְכִּים לְרַבֵּיהּ אִקְרֵי חָכָם. חָכָם, דְּיָדַע לְגַרְמֵיהּ כָּל מַה דְּאִצְטְרִיךְ. נָבוֹן כַּמָה דַּרְגִּין אִית בֵּיהּ, דְּאִסְתָּכַּל בְּכֹלָּא, וְיָדַע בְּדִילֵיהּ וּבְאַחֲרָנִין. וְסִימָנִךְ, ׳יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ׳ (משלי יב, י). ׳צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים׳ (שמואל ב כג, ג). וְהָכָא חֲכַם לֵב דַּיְיקָא. בַּלֵּב חָכָם, וְלָא בְּאַתְרָא אַחֲרָא, בְּגִין דְּקַיְּימָא בַּלֵּב, וְנָבוֹן לְעֵילָּא וְתַתָּא, אִסְתָּכַּל בְּדִילֵיהּ וּבְאַחֲרָנִין.
פתח עבדי אתה
סוד עבודת התפלה הפנימית ומסעה ברקיעים עד שבעה היכלות
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.