ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 1: ויקהל משה את כל עדת בני ישראל - סוד הערב רב ועמלק הנחש הרע › פיסקה 11 (קצה ע"ב)

באותה שעה נשברו שני לוחות האבן שכבדו על ידו ופרחו האותיות

ויקהל · ויקהל משה את כל עדת בני ישראל - סוד הערב רב ועמלק הנחש הרע · מאמר 1 · פיסקה 11 · דף קצה ע"ב

לשון הזוהר

בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְבָּרוּ תְּרֵין לוּחֵי אַבְנָא דַּהֲווֹ בְּקַדְמִיתָא. וְהָא אוֹקִימְנָא, דְּאִינּוּן אִתְיָיקָרוּ עַל יְדוֹי וְנָפְלוּ וְאִתְבָּרוּ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּפָרְחוּ אַתְוָון מִגּוֹ לוּחֵי אֲבָנִין. (פ"א ע"א, ויקרא ע"ו) תָּא חֲזֵי, בְּד' תְּקוּפִין דְּשַׁתָּא, קָלָא אִתְּעַר, בְּד' סִטְרִין דְּעָלְמָא, בְּהַהוּא קָלָּא אִתְּעָרוּתָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְּעַר בֵּיהּ. וְהַהוּא אִתְּעָרוּתָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא עָאל בֵּין קַלָּא לְקָלָא, וְאִתְחֲשָׁךְ נְהוֹרָא בְּקָלָא דִּלְתַתָּא. בְּגִין דְּלָא מָטָא נְהוֹרָא דְּקָלָא דִּלְעֵילָּא, לְקָלָא דִּלְתַתָּא, כְּדֵין אַקְדִּים הַהוּא אִתְּעָרוּתָא, וְעָאל בֵּין דָּא לְדָא נָחָשׁ דִּמְפַתֵּי לְאִתְּתָא, וְנָטִיל נְהוֹרָא. וְהַהוּא קָלָא, הוּא קוֹל מִלְחָמָה, קוֹל רָעָה. וְדָא אִיהוּ בְּרֵעֹה.

תרגום

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁבְּרוּ שְׁנֵי לוּחוֹת הָאֶבֶן שֶׁהָיוּ בָּרִאשׁוֹנָה. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, שֶׁהֵם כָּבְדוּ עַל יָדוֹ, וְנָפְלוּ וְנִשְׁבְּרוּ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁפָּרְחוּ הָאוֹתִיּוֹת מִתּוֹךְ לוּחוֹת הָאֲבָנִים. בֹּא וּרְאֵה, בְּאַרְבַּע תְּקוּפוֹת בַּשָּׁנָה מִתְעוֹרֵר קוֹל בְּאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם, בְּאוֹתוֹ קוֹל שֶׁהִתְעוֹרְרוּת הַסִּטְרָא אַחֲרָא מִתְעוֹרֵר בּוֹ, וְאוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת הַסִּטְרָא אַחֲרָא נִכְנֶסֶת בֵּין קוֹל לְקוֹל, וְנֶחְשָׁךְ הָאוֹר בַּקּוֹל שֶׁלְּמַטָּה. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הָאוֹר שֶׁל הַקּוֹל שֶׁלְּמַעְלָה לַקּוֹל שֶׁלְּמַטָּה, אָז מַקְדִּימָה אוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת, וְנִכְנָס בֵּין זֶה לָזֶה הַנָּחָשׁ שֶׁמְּפַתֶּה אֶת הָאִשָּׁה וְנוֹטֵל אוֹר, וְאוֹתוֹ קוֹל הוּא קוֹל מִלְחָמָה, קוֹל רָעָה, וְזֶהוּ בְּרֵעֹה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בההיא שעתא אתברו תרין לוחי אבנא דהוו בקדמיתא. והא אוקימנא, דאינון אתייקרו על ידוי ונפלו ואתברו. מאי טעמא. בגין דפרחו אתוון מגו לוחי אבנין. (פ"א ע"א, ויקרא ע"ו) תא חזי, בד' תקופין דשתא, קלא אתער, בד' סטרין דעלמא, בההוא קלא אתערותא דסטרא אחרא אתער ביה. וההוא אתערותא דסטרא אחרא עאל בין קלא לקלא, ואתחשך נהורא בקלא דלתתא. בגין דלא מטא נהורא דקלא דלעילא, לקלא דלתתא, כדין אקדים ההוא אתערותא, ועאל בין דא לדא נחש דמפתי לאתתא, ונטיל נהורא. וההוא קלא, הוא קול מלחמה, קול רעה. ודא איהו ברעה.

התרגום: באותה שעה נשברו שני לוחות האבן שהיו בראשונה. והרי בארנו, שהם כבדו על ידו, ונפלו ונשברו. מה הטעם? משום שפרחו האותיות מתוך לוחות האבנים. בא וראה, בארבע תקופות בשנה מתעורר קול בארבעת צדדי העולם, באותו קול שהתעוררות הסטרא אחרא מתעורר בו, ואותה התעוררות הסטרא אחרא נכנסת בין קול לקול, ונחשך האור בקול שלמטה. משום שלא הגיע האור של הקול שלמעלה לקול שלמטה, אז מקדימה אותה התעוררות, ונכנס בין זה לזה הנחש שמפתה את האשה ונוטל אור, ואותו קול הוא קול מלחמה, קול רעה, וזהו ברעה.

מן המפרשים

מקדש מלך: ומשה הוה ידע נ"ב ופירוש וישמע יהושע לשון הבנה אי הכי מאי ברעה דמשמע ששמע קול תרועה ואין פירושו וישמע הבנה. אלא ברעה בה' כתיב . ופי' וישמע הבן שהקול הוא ברעה עד כאן לשונו: קלא אתער פי' מ'. בין קלא לקלא פי' בין מ' לזעיר: דקלא…

אור החמה: ובגין דלא מטא נהורא דקלא דלעילא הוא אור החמה לקלא דלתתא הוא אור הלבנה החשוכ' הוא סבה שמקדים ההיא אתערותא שמעורר הנחש בתביעת הדין בתחתונים ועאל בין דא לדא ומבדיל. ביניהם והיינו נחש החצוני שפתוייו לאתתא שהיא מדת הדין שתשב בדיניה…

זוהר הרקיע: פרשת ויקהל‏ דף קצ"ה ע"ב משרייא תניינא אתמני

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר