ממלכת הזוהר › זוהר › ויצא › מאמר 9: והנה ה' נצב עליו › פיסקה 4 (קנ ע"א)

׳אל אלהי ישראל׳ - מי שלא נשלם למטה לא נשלם למעלה, ונאמר בגילוי משנשא

ויצא · והנה ה' נצב עליו · מאמר 9 · פיסקה 4 · דף קנ ע"א

לשון הזוהר

וְעַד דְּיַעֲקֹב לָא אִתְנָסִיב, לָא אִתְּמָר בְּאִתְגַּלְּיָא יַתִּיר, וְאִתְּמָר בְּאִתְגַּלְּיָא, לְמַאן דְּיָדַע אוֹרְחוֹי דְאוֹרַיְיתָא. לְבָתַר דְּאִתְנָסִיב וְאוֹלִיד, אִתְּמָר לֵיהּ בְּאִתְגַּלְּיָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית לג, כ). מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא, מַאן דְּלָא אִשְׁתְּלִים לְתַתָּא, לָא אִשְׁתְּלִים לְעֵילָא. שָׁאנֵי יַעֲקֹב, דְּאִשְׁתְּלִים לְעֵילָא וְתַתָּא, אֲבָל לָא בְּאִתְגַּלְּיָא.

תרגום

וְעַד שֶׁיַּעֲקֹב לֹא נִשָּׂא, לֹא נֶאֱמַר בְּגִלּוּי יוֹתֵר, וְנֶאֱמַר בְּגִלּוּי, לְמִי שֶׁמַּכִּיר דַּרְכֵי הַתּוֹרָה. אַחַר שֶׁנִּשָּׂא וְהוֹלִיד, נֶאֱמַר לוֹ בְּגִלּוּי, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית לג, כ). מִכָּאן לָמַדְנוּ, מִי שֶׁלֹּא נִשְׁלָם לְמַטָּה, לֹא נִשְׁלָם לְמַעְלָה. שׁוֹנֶה יַעֲקֹב, שֶׁנִּשְׁלַם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, אֲבָל לֹא בְּגִלּוּי.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועד דיעקב לא אתנסיב, לא אתמר באתגליא יתיר, ואתמר באתגליא, למאן דידע אורחוי דאורייתא. לבתר דאתנסיב ואוליד, אתמר ליה באתגליא, הדא הוא דכתיב ׳ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל׳ (בראשית לג, כ). מהכא אוליפנא, מאן דלא אשתלים לתתא, לא אשתלים לעילא. שאני יעקב, דאשתלים לעילא ותתא, אבל לא באתגליא.

התרגום: ועד שיעקב לא נשא, לא נאמר בגלוי יותר, ונאמר בגלוי, למי שמכיר דרכי התורה. אחר שנשא והוליד, נאמר לו בגלוי, זהו שכתוב ׳ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל׳ (בראשית לג, כ). מכאן למדנו, מי שלא נשלם למטה, לא נשלם למעלה. שונה יעקב, שנשלם למעלה ולמטה, אבל לא בגלוי.

מן המפרשים

כתם פז: ועד יעקב לא אתנסיב לא אתמר באתגליא יתיר כלומר שלא נזכר לו בפי' שהוא אלהיו כאבותיו אמנם נרמז בסוד הו"ו שבאלהי יצחק לבתר דאתנסיב ואוליד אתמר ליה באתגליא דכתיב ויקרא לו אל אלהי ישראל הרי שקראו הכתוב אלהיו. וכך דרכה של תורה לדבר…

אור החמה: והנה ה' נצב עליו וגומר חמא דכל דרגין קיימין היינו פי' מלת יהו"ד כלומר כל המדות הרמוזי' בשם ה' ראה אותם נצבים ועומדים נד א' על זה הסולם. כלהו כחד ולהכי כתיב נצב ולא נצבים. והטעם לאתקשר' בחד קשר' ועוד טעם אחר לפי שלעולם הסולם…

אור יקר: ויקרא לו אל אלקי ישראל, פי׳ קראה השכינה הנקראת אל ליעקב אלקי ישראל מרכבה לת״ת, ולעולם הת״ת עמו עד שנקרא על שמו. שאני יעקב, הוקשה לו והרי יעקב אמרת ביה אברהם אביך.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: