ממלכת הזוהר › זוהר › ויצא › מאמר 5: ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה › פיסקה 3 (קמח ע"א)

חוזק השמש מצד הדרום - ואין העולם מתקיים אלא על הרוח, שלמות כל הצדדים

ויצא · ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה · מאמר 5 · פיסקה 3 · דף קמח ע"א

לשון הזוהר

רִבִּי יִצְחָק הֲוָה יָתִיב יוֹמָא חַד קַמֵּי מְעַרְתָּא דַּאֲפִיקוּתָא. אַעֲבַר חַד בַּר נָשׁ וּתְרֵין בְּנִין עִמֵּיהּ. וַהֲוָה אָמַר חַד לְחַד, דָּא תּוּקְפָא דְּשִׁמְשָׁא, מִסִּטְרָא דְּדָרוֹם אִיהוּ. וְעַלְמָא לָא אִתְקַיַּים אֶלָּא עַל רוּחַ, בְּגִין דְּרוּחַ אִיהוּ קִיּוּמָא שְׁלִימוּ דְּכָל סִטְרִין, וְאִלְמָלֵא דְּאִיהוּ קָיְימָא בִּשְׁלִימוּ, לָא יָכִיל עַלְמָא לְאִתְקַיָּימָא.

תרגום

רַבִּי יִצְחָק הָיָה יוֹשֵׁב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מְעָרַת אֲפִיקוּתָא. עָבַר אִישׁ אֶחָד וּשְׁנֵי בָנִים עִמּוֹ. וְהָיָה אֶחָד לְאֶחָד אוֹמֵר, חֹזֶק הַשֶּׁמֶשׁ הַזֶּה, הוּא מִצַּד הַדָּרוֹם. וְאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא עַל הָרוּחַ, מִשּׁוּם שֶׁהָרוּחַ הִיא קִיּוּם הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל כָּל הַצְּדָדִים, וְאִלְמָלֵא שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בִּשְׁלֵמוּת, אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי יצחק הוה יתיב יומא חד קמי מערתא דאפיקותא. אעבר חד בר נש ותרין בנין עמיה. והוה אמר חד לחד, דא תוקפא דשמשא, מסטרא דדרום איהו. ועלמא לא אתקיים אלא על רוח, בגין דרוח איהו קיומא שלימו דכל סטרין, ואלמלא דאיהו קיימא בשלימו, לא יכיל עלמא לאתקיימא.

התרגום: רבי יצחק היה יושב יום אחד לפני מערת אפיקותא. עבר איש אחד ושני בנים עמו. והיה אחד לאחד אומר, חזק השמש הזה, הוא מצד הדרום. ואין העולם מתקים אלא על הרוח, משום שהרוח היא קיום השלמות של כל הצדדים, ואלמלא שהיא עומדת בשלמות, אין העולם יכול להתקים.

מן המפרשים

כתם פז: סתרא דסתרין. כלומר זה הענין אשר יזכור הוא סוד מהסודות נסתרים וזה כי הוא יודיע היאך נמשך עולם הקליפה מכח הגבור"ה ויצא לחוץ כי זה לעומת זה עשה האלהים. ויאמר כי הוא עולם הפתוי והיצר הרע וכי המתפתה בתענוגיו יפול בשחת יפעל כאשר…

מקדש מלך: כל חיזו דנהורין ביה כלילן פי' שיש בו כל המוחין בין דאבא בין דאימא רצוא ושוב אינון כהורין פי' שאין בהם השגה. וז"ש לא מתעכבן למחמי . בההוא זוהר פי' זעיר. בהאי זוהר שארי מאן דשארי פי' או"א שם בזעיר התחלת גילויים. שמא איהו לההוא…

אור החמה: דא תוקפא דשמשא מסטרא דדרום. דהיינו חומו הוא מצד דין הגבורה וזהו מסטרא דדרום צד הדרום שהוא הדין לא הדרום עצמו והעולם אין קיומו על הדין לבדו שהיא בחינה זו והיה העולם נשרף. אלא על רוח שהיא בחינת הת"ת הכולל כל הקצוו' שהוא מתנהג…

לכל המפרשים על פיסקה זו