נו"ן הכפופה - באר שבע המשקה את חרנה
ויצא · ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה · מאמר 5 · פיסקה 2 · דף קמז ע"ב
לשון הזוהר
וְעַל דָּא אִתְגְּלִיף ן' פְּשׁוּטָה, כְּלָלָא דִתְרֵין: נ' כְּפוּפָה נוּקְבָא חָדָא, י' דְּאִיהִי רְעוּתָא דְּאַפִּיק שְׁבִילִין, בָּטַשׁ בֵּין אַתְוָון, וַעֲבַד רְקִיעָא דְיַעֲקֹב בֵּין תְּרֵין רוּחִין, וְאַטִּיל בֵּינִי שַׁיְיפֵי מִלּוּלֵי, עַד דְּנָחַת לְהַאי נ' דְּאִיהִי כְּפוּפָה, וְחִבְרוּ לָהּ כַּחֲדָא, צָפוֹן וְדָרוֹם, לְבָתַר אִתְקַשָּׁרוּ כַּחֲדָא. הַאי נ' כְּפוּפָה, בְּאֵר שָׁבַע אִקְרֵי, וְאִתְמַלֵּי מִיַּעֲקֹב לְאַשְׁקָאָה כָּל עֶדְרֵי עָנָא. וְעַל דָּא ׳וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה׳ (בראשית כח, י). תּוּ, ׳מִבְּאֵר שָׁבַע׳ לְעֵילָא, דְּהָא מִינָהּ נָפִיק, לְבָתַר אָזִיל לְאַשְׁקָאָה לְחָרָנָה, דְּאִיהוּ בֵּירָא דִלְתַתָּא, חֲרוֹן אַף ה', חֶרֶב ה', דִּינָא, בֵּי דִינָא, אֱלֹהִים. וְעַל דָּא ׳אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ׳ (תהלים עט, א). (ע"כ תוספתא)
תרגום
וְעַל כֵּן נֶחְקְקָה ן' פְּשׁוּטָה, הַכְּלָל שֶׁל שְׁתַּיִם: נ' כְּפוּפָה נוּקְבָּא אַחַת, י' שֶׁהִיא הָרָצוֹן שֶׁהוֹצִיא שְׁבִילִים, הִכָּה בֵּין הָאוֹתִיּוֹת, וְעָשָׂה אֶת הָרָקִיעַ שֶׁל יַעֲקֹב בֵּין שְׁתֵּי רוּחוֹת, וְהִטִּיל בֵּין הָאֵיבָרִים דִּבּוּרִים, עַד שֶׁיָּרַד לַנ' הַזּוֹ, שֶׁהִיא כְּפוּפָה, וְחִבְּרוּ אוֹתָהּ יַחַד, צָפוֹן וְדָרוֹם, אַחַר כָּךְ נִקְשְׁרוּ יַחַד. הַנ' הַכְּפוּפָה הַזּוֹ נִקְרֵאת בְּאֵר שָׁבַע, וּמִתְמַלֵּאת מִיַּעֲקֹב לְהַשְׁקוֹת אֶת כָּל עֶדְרֵי הַצֹּאן. וְעַל כֵּן ׳וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה׳ (בראשית כח, י). עוֹד, ׳מִבְּאֵר שָׁבַע׳ - לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי מִמֶּנָּה יוֹצֵא, אַחַר כָּךְ הוֹלֵךְ לְהַשְׁקוֹת אֶת חָרָנָה, שֶׁהִיא הַבְּאֵר שֶׁלְּמַטָּה, חֲרוֹן אַף ה', חֶרֶב ה', דִּין, בֵּית הַדִּין, אֱלֹהִים. וְעַל כֵּן ׳אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ׳ (תהלים עט, א). (ע"כ תוספתא)
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועל דא אתגליף ן' פשוטה, כללא דתרין: נ' כפופה נוקבא חדא, י' דאיהי רעותא דאפיק שבילין, בטש בין אתוון, ועבד רקיעא דיעקב בין תרין רוחין, ואטיל ביני שייפי מלולי, עד דנחת להאי נ' דאיהי כפופה, וחברו לה כחדא, צפון ודרום, לבתר אתקשרו כחדא. האי נ' כפופה, באר שבע אקרי, ואתמלי מיעקב לאשקאה כל עדרי ענא. ועל דא ׳ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה׳ (בראשית כח, י). תו, ׳מבאר שבע׳ לעילא, דהא מינה נפיק, לבתר אזיל לאשקאה לחרנה, דאיהו בירא דלתתא, חרון אף ה', חרב ה', דינא, בי דינא, אלהים. ועל דא ׳אלהים באו גוים בנחלתך׳ (תהלים עט, א). (ע"כ תוספתא)
התרגום: ועל כן נחקקה ן' פשוטה, הכלל של שתים: נ' כפופה נוקבא אחת, י' שהיא הרצון שהוציא שבילים, הכה בין האותיות, ועשה את הרקיע של יעקב בין שתי רוחות, והטיל בין האיברים דבורים, עד שירד לנ' הזו, שהיא כפופה, וחברו אותה יחד, צפון ודרום, אחר כך נקשרו יחד. הנ' הכפופה הזו נקראת באר שבע, ומתמלאת מיעקב להשקות את כל עדרי הצאן. ועל כן ׳ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה׳ (בראשית כח, י). עוד, ׳מבאר שבע׳ - למעלה, שהרי ממנה יוצא, אחר כך הולך להשקות את חרנה, שהיא הבאר שלמטה, חרון אף ה', חרב ה', דין, בית הדין, אלהים. ועל כן ׳אלהים באו גוים בנחלתך׳ (תהלים עט, א). (ע"כ תוספתא)
מן המפרשים
כתם פז: תרין רוחין בישין מתדבקן כחדא ואעפ"י שהם דבקים רוח הזכר דקיק כי כל הקרוב למלכות הוא צח מאשר למטה הנמשך ממנו ורוח הנקבה נמשכת מן הזכר והיא היא המתפרשת לכמה ארחין ושבילין בעולם משתלחת מאתו להשחית או לפתות. כעובדא דנחש קשיטת גרמה…
אור החמה: דא יעקב *לפנינו כ' שמשא. ת"ת מדתו דהא ליה אתחזי שהוא תקנה אל הייחוד וגרם הייחוד ולכך נעשה מרכבה אל הת"ת וכל ענייניו פרטים לקישוטי ענין זה:
אור יקר: וע״ד אתגליף ן׳ פשוטה כללא דתרין, פי׳ כי אי״ן אין באות י׳ צורת הנאצלים אלא עצם החכמה, וכאן בן׳ לפום מאי דמסיק אין באות ן׳ כלל ממציאות עצם הבינה, אלא מציאות דו פרצופין שבה לזה אמר מפני שאין שכלול ואין שלמות אל הנעלמות אלא עד…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: