ממלכת הזוהר › זוהר › ויצא › מאמר 43: ויפגעו בו מלאכי אלהים › פיסקה 9 (קסה ע"א)

׳ויקרא שם המקום ההוא מחנים׳ - בצאתו הקיפוהו לארבעה צדדים ושמרוהו

ויצא · ויפגעו בו מלאכי אלהים · מאמר 43 · פיסקה 9 · דף קסה ע"א

לשון הזוהר

וְיַעֲקֹב כַּד נָפַק לְמֵיזַל לְאָרְחֵיהּ, לְאַרְבַּע סִטְרִין אֲקִיפוּ לֵיהּ, לְאַרְבַּע זָוְויָין דְּעָלְמָא נָטְרוּ לֵיהּ, בְּשַׁעְתָּא קַלָּה אִתְרְגִישׁ מֵאִילָנָא (ס"א: מֵאֲתַר) לְעֵילָא, לְמִיטַר אִילָנָא דִלְתַתָּא, וּכְדֵין ׳וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה׳ (בראשית לב, ג), כְּדֵין ׳וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם׳ (בראשית לב, ג). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, תָּא חֲזֵי, שְׁלֵמוּתֵיהּ דְיַעֲקֹב, דְּלָא בָּעֵי (בְּעָא) לְמֵיזַל אֶלָּא בִּרְשׁוּתֵיהּ דְלָבָן, וְאִי תֵּימָא, זִמְנָא אָחֳרָא אַמַּאי לָא. אֶלָּא בְּגִין דְּדָחִיל יַעֲקֹב דְּלָא יִשְׁבּוֹק לֵיהּ, וְיִשְׁתְּלִימוּ תְּרֵיסַר שִׁבְטִין בְּאַרְעָא אָחֳרָא. וְעַל דָּא כֵּיוָן דְּחָמָא דְּמָטָא שַׁעְתָּא דְבִנְיָמִן, בָּרַח, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ׳ (בראשית לא, כא), דְּכֵיוָן דְּאִתְיָלִיד בִּנְיָמִן, אִתְקַשַּׁר שְׁכִינְתָּא בְּכֻלְּהוּ שִׁבְטִין, וְנָטַל בֵּיתָא בְּהוּ. וְיַעֲקֹב הֲוָה יָדַע בְּרוּחָא דְחָכְמְתָא, דְּכַד יִשְׁתַּלִּימוּ תְּרֵיסַר שִׁבְטִין, דִּשְׁכִינְתָּא תִּתְקַשַּׁר בְּהוּ, וְרָחֵל תָּמוּת, וְאִיהִי נָטְלָא בֵּיתָא.

תרגום

וְיַעֲקֹב, כְּשֶׁיָּצָא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ, הִקִּיפוּ אוֹתוֹ לְאַרְבָּעָה צְדָדִים, לְאַרְבַּע הַזָּוִיּוֹת שֶׁל הָעוֹלָם שָׁמְרוּ אוֹתוֹ, בְּשָׁעָה קַלָּה הִתְרַגֵּשׁ מֵהָעֵץ (ס"א: מֵהַמָּקוֹם) שֶׁלְּמַעְלָה לִשְׁמֹר אֶת הָעֵץ שֶׁלְּמַטָּה, וְאָז ׳וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה׳ (בראשית לב, ג), אָז ׳וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם׳ (בראשית לב, ג). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֹּא רְאֵה אֶת שְׁלֵמוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁלֹּא רָצָה לָלֶכֶת אֶלָּא בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל לָבָן. וְאִם תֹּאמַר, בְּפַעַם אַחֶרֶת לָמָּה לֹא? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁיַּעֲקֹב פָּחַד שֶׁלֹּא יַעֲזֹב אוֹתוֹ, וְיִשְׁתַּלְּמוּ שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת. וְעַל כֵּן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁל בִּנְיָמִין, בָּרַח, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ׳ (בראשית לא, כא), שֶׁכֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד בִּנְיָמִין, נִקְשְׁרָה הַשְּׁכִינָה עִם כָּל הַשְּׁבָטִים, וְנָטְלָה אֶת הַבַּיִת עִמָּם. וְיַעֲקֹב הָיָה יוֹדֵעַ בְּרוּחַ הַחָכְמָה, שֶׁכַּאֲשֶׁר יִשְׁתַּלְּמוּ שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים, שֶׁהַשְּׁכִינָה תִּתְקַשֵּׁר עִמָּהֶם וְרָחֵל תָּמוּת, וְהִיא נוֹטֶלֶת אֶת הַבַּיִת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ויעקב כד נפק למיזל לארחיה, לארבע סטרין אקיפו ליה, לארבע זוויין דעלמא נטרו ליה, בשעתא קלה אתרגיש מאילנא (ס"א: מאתר) לעילא, למיטר אילנא דלתתא, וכדין ׳ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה׳ (בראשית לב, ג), כדין ׳ויקרא שם המקום ההוא מחנים׳ (בראשית לב, ג). אמר רבי יהודה, תא חזי, שלמותיה דיעקב, דלא בעי (בעא) למיזל אלא ברשותיה דלבן, ואי תימא, זמנא אחרא אמאי לא. אלא בגין דדחיל יעקב דלא ישבוק ליה, וישתלימו תריסר שבטין בארעא אחרא. ועל דא כיון דחמא דמטא שעתא דבנימן, ברח, כמה דאת אמר, ׳ויברח הוא וכל אשר לו׳ (בראשית לא, כא), דכיון דאתיליד בנימן, אתקשר שכינתא בכלהו שבטין, ונטל ביתא בהו. ויעקב הוה ידע ברוחא דחכמתא, דכד ישתלימו תריסר שבטין, דשכינתא תתקשר בהו, ורחל תמות, ואיהי נטלא ביתא.

התרגום: ויעקב, כשיצא ללכת לדרכו, הקיפו אותו לארבעה צדדים, לארבע הזויות של העולם שמרו אותו, בשעה קלה התרגש מהעץ (ס"א: מהמקום) שלמעלה לשמר את העץ שלמטה, ואז ׳ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה׳ (בראשית לב, ג), אז ׳ויקרא שם המקום ההוא מחנים׳ (בראשית לב, ג). אמר רבי יהודה, בא ראה את שלמותו של יעקב שלא רצה ללכת אלא ברשותו של לבן. ואם תאמר, בפעם אחרת למה לא? אלא משום שיעקב פחד שלא יעזב אותו, וישתלמו שנים עשר השבטים בארץ אחרת. ועל כן, כיון שראה שהגיעה השעה של בנימין, ברח, כמו שנאמר ׳ויברח הוא וכל אשר לו׳ (בראשית לא, כא), שכיון שנולד בנימין, נקשרה השכינה עם כל השבטים, ונטלה את הבית עמם. ויעקב היה יודע ברוח החכמה, שכאשר ישתלמו שנים עשר השבטים, שהשכינה תתקשר עמהם ורחל תמות, והיא נוטלת את הבית.

מן המפרשים

כתם פז: כלהו נפקו בעדביה כד נפק למיזל לארחיה כי בירר אותם לעצמו לד' סטרין אקיפו ליה לד' זויין נטרו ליה כי נעשו כדוגמ' המרכבה הסובבים הכסא מד' רוחותיה. בשעתא ההיא קלא אתרגיש מאתר דאילנא דלעילא כשברח מלבן כדי שלא יזיקוהו כחות הקליפה…

מהרח"ו: דשכינתא תתקשר בהו ורחל תמות. ענין מיתת רחל משום דשכינתא שריא על י"ב שבטין, נ"ל הטעם כי מה צורך במיתת רחל להשראת שכינה, אבל במה שידעת כי יעקב לא נתחבר בלאה רק ז' פעמים ויצאו ו' בנים ובת אחת, אמנם מטתו העיקרית היתה עם רחל, וראיה…

רמ"א: כאשר ראם. ר"ל סיטרא דקדושה וסיטרא דמסאבא כלם נאחזים באילן, ומקבלים משם ע"י יעקב ההולך לדרכו לפנות ערב, וקרא אותן מחניים:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: