׳זכר ונקבה בראם׳ - שמש ולבנה בחיבור אחד, אדם וחוה בזיווג אחד, ואז ׳ויברך אתם׳
ויצא · ויפגעו בו מלאכי אלהים · מאמר 43 · פיסקה 2 · דף קסה ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַאי קְרָא, אִית בֵּיהּ רָזִין עִלָּאִין, אִיהוּ לְגוֹ, וְאִיהוּ לְבַר. ׳זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם׳, אִשְׁתְּמַע לְהַאי גַוְונָא, וְאִשְׁתְּמַע לְהַאי גַוְונָא. וְאִשְׁתְּמַע דְּשִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא בְּחִבּוּרָא חָדָא אִינוּן, דִּכְתִיב ׳בְּרָאָם׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבוּלָה׳ (חבקוק ג, יא). וְאִשְׁתְּמַע דְּאָדָם וְחַוָּה כַּחֲדָא אִתְבְּרִיאוּ בְּזִוּוּגָא חַד. וְכֵיוָן דְּאִשְׁתַּכָּחוּ בְּזִוּוּגָא חַד, מִיָּד ׳וַיְבָרֶךְ אֹתָם׳, דְּלֵית בִּרְכָתָא שַׁרְיָא אֶלָּא בַּאֲתַר דְּאִשְׁתַּכָּחוּ דְּכַר וְנוּקְבָא.
תרגום
בֹּא רְאֵה, בַּפָּסוּק הַזֶּה יֵשׁ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים, הוּא בִּפְנִים וְהוּא בַּחוּץ. ׳זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם׳, נִשְׁמָע לַצּוּרָה הַזּוֹ, וְנִשְׁמָע לַצּוּרָה הַזּוֹ. וְנִשְׁמָע שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ וְהַלְּבָנָה הֵם בְּחִבּוּר אֶחָד, שֶׁכָּתוּב ׳בְּרָאָם׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה׳ (חבקוק ג, יא). וְנִשְׁמָע שֶׁאָדָם וְחַוָּה נִבְרְאוּ יַחַד בְּזִוּוּג אֶחָד. וְכֵיוָן שֶׁנִּמְצְאוּ בְּזִוּוּג אֶחָד, מִיָּד ׳וַיְבָרֶךְ אֹתָם׳, שֶׁאֵין הַבְּרָכָה שׁוֹרָה אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצָאִים זָכָר וּנְקֵבָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, האי קרא, אית ביה רזין עלאין, איהו לגו, ואיהו לבר. ׳זכר ונקבה בראם׳, אשתמע להאי גוונא, ואשתמע להאי גוונא. ואשתמע דשמשא וסיהרא בחבורא חדא אינון, דכתיב ׳בראם׳, כמה דאת אמר, ׳שמש ירח עמד זבולה׳ (חבקוק ג, יא). ואשתמע דאדם וחוה כחדא אתבריאו בזווגא חד. וכיון דאשתכחו בזווגא חד, מיד ׳ויברך אתם׳, דלית ברכתא שריא אלא באתר דאשתכחו דכר ונוקבא.
התרגום: בא ראה, בפסוק הזה יש סודות עליונים, הוא בפנים והוא בחוץ. ׳זכר ונקבה בראם׳, נשמע לצורה הזו, ונשמע לצורה הזו. ונשמע שהשמש והלבנה הם בחבור אחד, שכתוב ׳בראם׳, כמו שנאמר ׳שמש ירח עמד זבלה׳ (חבקוק ג, יא). ונשמע שאדם וחוה נבראו יחד בזווג אחד. וכיון שנמצאו בזווג אחד, מיד ׳ויברך אתם׳, שאין הברכה שורה אלא במקום שנמצאים זכר ונקבה.
מן המפרשים
אור יקר: שמש ירח עמד ולא אמר עמדו, מפני ששניהם כאחד פעולה אחת כדפירשתי. ואשתמע כיון שהמדות פעלו בשותפות, גם כן הנפעלים היו שניהם יחד כאחד, בזווגא חד, עליון יחד שניהם כאחד, בחבורא חד ולא שנאמר שזנב היתה ואחר כך נבראת כדפי׳ בגמרא, וכן…
הסולם: ת"ח האי קרא וכו': בוא וראה מקרא זה זכר ונקבה בראם, יש בו סודות עליונים, הוא נוהג בפנימיות בזו"ן, והוא נוהג בחיצוניות, באדם וחוה. כלומר, שיש חיבור זכר ונקבה בפנימיות, דהיינו בגדלות, ויש חיבור זכר ונקבה בחיצוניות, דהיינו בקטנות.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: