השוטה ישן במיטה - היא עולה ומלשינה, חוזרת כגיבור בלבוש אש והורגתו
ויצא · וילך חרנה · מאמר 4 · פיסקה 5 · דף קמח ע"ב
לשון הזוהר
שַׁטְיָא (דָּא) סָטֵי אֲבַתְרָהָא, וְשָׁתֵי מִכַּסָּא דְחַמְרָא וְעָבִיד בָּהּ נִיאוּפִין וְאַסְטֵי אֲבַתְרָהּ. מָה עָבְדַת. שַׁבְקַת לֵיהּ נָאִים בְּעַרְסָא, וְסָלְקַת לְעֵילָא וְאַלְשִׁינַת עֲלֵיהּ, וְנָטְלָא רְשׁוּ וְנָחֲתָא. אִתְעַר הַהוּא שַׁטְיָא, וְחָשַׁב לְחַיְיכָא בַּהֲדָהּ כְּקַדְמִיתָא, וְהִיא אַעֲדִיאַת תִּקּוּנָהָא מִינָהּ, וְאִתְהַדְּרַת גִּיבַּר תַּקִּיף קָאִים לְקֳבְלֵיהּ, לָבִישׁ לְבוּשָׁא דְּנוּרָא מְלַהֲטָא, בִּדְחִילוּ תַּקִּיף מְרַתְּתָא גַּרְמָא וְנַפְשָׁא (עֲרוּמָּה). מַלְיָיא דְּעַיְינִין דַּחֲלָן, חַרְבָּא שְׁנָנָא בִּידֵיהּ (בִּידָהּ), טִיפִּין מְרִירָן תַּלְיָין מֵהַהוּא חַרְבָּא, קָטִיל לֵיהּ לְהַהוּא שַׁטְיָא, וְאַרְמֵי לֵיהּ לְגוֹ גֵּיהִנֹּם.
תרגום
שׁוֹטֶה (זֶה) שֶׁסּוֹטֶה אַחֲרֶיהָ וְשׁוֹתֶה מִכּוֹס הַיַּיִן וְעוֹשֶׂה עִמָּהּ נִאוּפִים וְסוֹטֶה אַחֲרֶיהָ, מָה הִיא עוֹשָׂה? מַשְׁאִירָה אוֹתוֹ יָשֵׁן בַּמִּטָּה, וְעוֹלָה לְמַעְלָה וּמַלְשִׁינָה עָלָיו, וְנוֹטֶלֶת רְשׁוּת וְיוֹרֶדֶת. מִתְעוֹרֵר הַשּׁוֹטֶה הַהוּא, וְחוֹשֵׁב לִצְחוֹק עִמָּהּ כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, וְהִיא מְסִירָה אֶת תִּקּוּנֶיהָ מִמֶּנָּה, וְחוֹזֶרֶת לְגִבּוֹר חָזָק שֶׁעוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ, לָבוּשׁ בִּלְבוּשׁ שֶׁל אֵשׁ לוֹהֶטֶת, בְּפַחַד חָזָק מְרַתֵּת עֶצֶם וָנֶפֶשׁ (עֲרֻמָּה). מָלֵא עֵינַיִם מַפְחִידוֹת, חֶרֶב שְׁנוּנָה בְּיָדוֹ (בְּיָדָהּ), טִפּוֹת מְרִירוֹת תְּלוּיוֹת מֵהַחֶרֶב הַהִיא, הוֹרֵג אֶת הַשּׁוֹטֶה הַהוּא, וְזוֹרֵק אוֹתוֹ לְתוֹךְ גֵּיהִנֹּם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: שטיא (דא) סטי אבתרהא, ושתי מכסא דחמרא ועביד בה ניאופין ואסטי אבתרה. מה עבדת. שבקת ליה נאים בערסא, וסלקת לעילא ואלשינת עליה, ונטלא רשו ונחתא. אתער ההוא שטיא, וחשב לחייכא בהדה כקדמיתא, והיא אעדיאת תקונהא מינה, ואתהדרת גיבר תקיף קאים לקבליה, לביש לבושא דנורא מלהטא, בדחילו תקיף מרתתא גרמא ונפשא (ערומה). מלייא דעיינין דחלן, חרבא שננא בידיה (בידה), טיפין מרירן תליין מההוא חרבא, קטיל ליה לההוא שטיא, וארמי ליה לגו גיהנם.
התרגום: שוטה (זה) שסוטה אחריה ושותה מכוס היין ועושה עמה נאופים וסוטה אחריה, מה היא עושה? משאירה אותו ישן במטה, ועולה למעלה ומלשינה עליו, ונוטלת רשות ויורדת. מתעורר השוטה ההוא, וחושב לצחוק עמה כמו בראשונה, והיא מסירה את תקוניה ממנה, וחוזרת לגבור חזק שעומד כנגדו, לבוש בלבוש של אש לוהטת, בפחד חזק מרתת עצם ונפש (ערמה). מלא עינים מפחידות, חרב שנונה בידו (בידה), טפות מרירות תלויות מהחרב ההיא, הורג את השוטה ההוא, וזורק אותו לתוך גיהנם.
מן המפרשים
כתם פז: אתער ההוא שטיא וכו' יחשוב כי כחו עתה ככחו אז ואיננו כי כבר נחלש ונפל למשכב מרוב התשמיש ובכן תשוב האשה הזרה אשר נתן חילו בה לאיש גבור וחלי משחיתו בידו ואש הקדחת מלהט בבשרו בדחילו סגי מרתתא היא העונה הקודמת בקור חזק מרעיד בשרו…
אור החמה: מסכת ליה חמרא וגו' היינו שמשפיע לו יצה"ר נוסף על אשר לו ומוזגו עם נפשו שהיא מים מצד הקדושה להחטיאו. אפשיטת גרמה לקמן מפרש. שפווהא פי' לעיל וע"ד זה לישנא: ועביד בה ניאופין שנמשך אחר עצתה. חשיב הוא לחייכא וגו' במבחר טעמו ושקועו…
רמ"א: טפין מרורין כו'. עיין לקמן פרשת פקודי דף קכ"א ע"ג (רסז.) :