וילך חרנה
׳קץ כל בשר׳ - מתוך שמרי היין יצאו סמא"ל ונוקבתו אשת זנונים
סֵתֶר הַסְּתָרִים, מִתּוֹךְ הַתֹּקֶף שֶׁל הַצָּהֳרַיִם שֶׁל יִצְחָק (יָצָא), מִתּוֹךְ שִׁמְרֵי הַיַּיִן, יָצְאָה צוּרָה מֻרְכֶּבֶת אַחַת כּוֹלֶלֶת אֶחָד זָכָר וְנוּקְבָּא, אֲדֻמָּה כְּמוֹ שׁוֹשַׁנָּה, נִפְרָדִים לְכַמָּה צְדָדִים וּשְׁבִילִים. הַזָּכָר נִקְרָא סמא"ל, וּנְקֵבָתוֹ כְּלוּלָה בְּתוֹכוֹ תָּמִיד. כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה, כָּךְ גַּם בַּסִּטְרָא אַחֲרָא, זָכָר וְנוּקְבָּא כְּלוּלִים זֶה עִם זֶה. הַנּוּקְבָּא שֶׁל סמא"ל, נָחָשׁ, נִקְרֵאת אֵשֶׁת זְנוּנִים, קֵץ כָּל בָּשָׂר (בראשית ו, יג), קֵץ הַיָּמִים.
בלשון הזוהר
סִתְרָא דְסִתְרִין, מִגּוֹ דְתוּקְפָּא דְטִיהֲרָא דְיִצְחָק (נָפַק), מִגּוֹ דוּרְדַּיָא דְחַמְרָא, נָפַק חַד נְעִיצוּ קְטִירָא, כָּלִיל חַד דְּכַר וְנוּקְבָא, סוּמְקָא כְּוַורְדָא, מִתְפָּרְשָׁן לְכַמָּה סִטְרִין וּשְׁבִילִין. דְּכוּרָא אִקְרֵי סמא"ל, נוּקְבֵיהּ כְּלִילָא בְּגַוִּיהּ תָּדִיר. כְּמָה דְאִיהוּ בִּסְטַר קְדוּשָׁה, הָכִי נָמֵי בְּסִטְרָא אָחֳרָא, דְּכַר וְנוּקְבָא כְּלִילָן דָּא בְּדָא. נוּקְבָא דִּסמא"ל, נָחָשׁ, אִקְרֵי אֵשֶׁת זְנוּנִים, ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳ (בראשית ו, יג), קֵץ הַיָּמִים.
שתי רוחות רעות נדבקות יחד - הנוקבא מתקשטת כזונה בראש הדרכים לפתות
שְׁתֵּי רוּחוֹת רָעוֹת נִדְבָּקוֹת יַחַד. רוּחַ הַזָּכָר דַּקָּה. רוּחַ הַנּוּקְבָּא, בְּכַמָּה דְרָכִים וּשְׁבִילִים נִפְרֶדֶת, וְנִדְבֶּקֶת בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁל הַזָּכָר. מְקַשֶּׁטֶת אֶת עַצְמָהּ בְּכַמָּה תַכְשִׁיטִים בְּסֵתֶר (ס"א: בְּצַד) הָרָז, כְּמוֹ זוֹנָה, מְרֻחֶקֶת, עוֹמֶדֶת בְּרֹאשׁ הַדְּרָכִים וְהַשְּׁבִילִים, לְפַתּוֹת בְּנֵי אָדָם.
בלשון הזוהר
תְּרֵין רוּחִין בִּישִׁין מִתְדַּבְּקָן כַּחֲדָא. רוּחָא דִדְכוּרָא דַּקִּיק. רוּחָא דְּנוּקְבָא, בְּכַמָּה אוֹרְחִין וּשְׁבִילִין מִתְפַּרְשָׁא, וּמִתְדַּבְּקָא בְּהַהוּא רוּחָא דִּדְכוּרָא. קַשִׁיטַת גַּרְמָהּ בְּכַמָּה תַּכְשִׁיטִין סִתְרָא (ס"א: סִטְרָא) דְרָזָא, כְּזוֹנָה, מְרַחֲקָא קָיְימַת בְּרֵישׁ אוֹרְחִין וּשְׁבִילִין, לְפַתָּאָה בְּנֵי נָשָׁא.
השוטה הקרב אליה - משקתו יין שמרים, וכשסטה מדרך האמת פושטת את תיקוניה
הַשּׁוֹטֶה שֶׁקָּרֵב אֵלֶיהָ, מַחֲזִיקָה בּוֹ וּמְנַשֶּׁקֶת אוֹתוֹ, מוֹזֶגֶת לוֹ יַיִן הַשְּׁמָרִים שֶׁל מְרוֹרַת פְּתָנִים. כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹתֶה, סוֹטֶה אַחֲרֶיהָ. אַחַר שֶׁרוֹאָה אוֹתוֹ סוֹטֶה אַחֲרֶיהָ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, מַפְשִׁיטָה אֶת עַצְמָהּ מִכָּל אוֹתָם הַתִּקּוּנִים שֶׁהָיְתָה מְתֻקֶּנֶת לַשּׁוֹטֶה הַהוּא.
בלשון הזוהר
שַׁטְיָא דְּקָרִיב בַּהֲדָהּ, אַתְקִיפַת בֵּיהּ וְנַשְׁקַת לֵיהּ, מָסְכַת לֵיהּ חַמְרָא דְּדוּרְדַיָא, דִּמְרוֹרַת פְּתָנִים. כֵּיוָן דְּשָׁתֵי, אַסְטֵי אֲבַתְרָהּ. לְבָתַר דְּחָמַאת לֵיהּ סָטֵי אֲבַתְרָהּ מֵאוֹרְחָא דִקְשׁוֹט, אַפְשִׁיטַת גַּרְמָהּ מִכָּל אִינוּן תִּקּוּנִין דַּהֲוַת מִתְתַּקְנָא לְגַבֵּי דְהַהוּא שַׁטְיָא.
תיקוניה לפתות בני אדם - שער, פנים, לשון כחרב ולבוש ארגמן, ארבעים חסר אחד
הַתִּקּוּנִים שֶׁלָּהּ לְפַתּוֹת בְּנֵי אָדָם: שַׂעֲרוֹתֶיהָ מְתֻקָּנוֹת אֲדֻמּוֹת כַּשּׁוֹשַׁנָּה, פָּנֶיהָ לְבָנִים וַאֲדֻמִּים. בְּאָזְנֶיהָ תְּלוּיִים שִׁשָּׁה תִקּוּנִים שֶׁל אֵטוּן מִצְרַיִם, תְּלוּיִים עַל צַוָּארָהּ כָּל חֵילוֹת אֶרֶץ קֶדֶם. פִּיהָ מְתֻקָּן בִּפְתִיחָה דַקָּה יָפָה בְּתִקּוּנֶיהָ, לָשׁוֹן חַדָּה כַּחֶרֶב, דְּבָרֶיהָ חֲלָקִים כַּשֶּׁמֶן. שִׂפְתוֹתֶיהָ יָפוֹת אֲדֻמּוֹת כַּשּׁוֹשַׁנָּה, מְתוּקוֹת בְּכָל הַמְּתִיקוּת שֶׁל הָעוֹלָם, לְבוּשָׁהּ אַרְגָּמָן, מְתֻקֶּנֶת בְּאַרְבָּעִים תִּקּוּנִים חָסֵר אֶחָד.
בלשון הזוהר
תִּקּוּנִין דִּילָהּ לְפַתָּאָה לִבְנֵי נָשָׁא: שַׂעֲרָהָא מְתַקְּנִין סוּמְקָן כְּוַורְדָא, אַנְפָּהָא חִוְורִין וְסוּמְקִין. בְּאוּדְנָהָא תַּלְיָין שִׁיתָא תִּקּוּנִין אַטוּנָא דְמִצְרַיִם, תַּלְיָין עַל קַדְלָהָא כָּל חֵילֵי דְאַרְעָא דְּקֶדֶם. פִּיהָ מִתְתַּקְנָא בִּפְתִיחוּ דַּקִּיק יָאֶה בְּתִקּוּנָהָא, לִישָׁנָא חֲדִידָא כְּחַרְבָּא, שְׁעִיעָן מִלָּהָא כְּמִשְׁחָא. שִׂפְוָוהָא יָאָן סוּמְקִין כְּוַורְדָא, מְתִיקוּ בְּכָל מְתִיקוּ דְעַלְמָא, אַרְגְּוָונָא לְבָשַׁת, אִתְתַּקָּנַת בְּאַרְבָּעִין תִּקּוּנִין חָסֵר חַד.
השוטה ישן במיטה - היא עולה ומלשינה, חוזרת כגיבור בלבוש אש והורגתו
שׁוֹטֶה (זֶה) שֶׁסּוֹטֶה אַחֲרֶיהָ וְשׁוֹתֶה מִכּוֹס הַיַּיִן וְעוֹשֶׂה עִמָּהּ נִאוּפִים וְסוֹטֶה אַחֲרֶיהָ, מָה הִיא עוֹשָׂה? מַשְׁאִירָה אוֹתוֹ יָשֵׁן בַּמִּטָּה, וְעוֹלָה לְמַעְלָה וּמַלְשִׁינָה עָלָיו, וְנוֹטֶלֶת רְשׁוּת וְיוֹרֶדֶת. מִתְעוֹרֵר הַשּׁוֹטֶה הַהוּא, וְחוֹשֵׁב לִצְחוֹק עִמָּהּ כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, וְהִיא מְסִירָה אֶת תִּקּוּנֶיהָ מִמֶּנָּה, וְחוֹזֶרֶת לְגִבּוֹר חָזָק שֶׁעוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ, לָבוּשׁ בִּלְבוּשׁ שֶׁל אֵשׁ לוֹהֶטֶת, בְּפַחַד חָזָק מְרַתֵּת עֶצֶם וָנֶפֶשׁ (עֲרֻמָּה). מָלֵא עֵינַיִם מַפְחִידוֹת, חֶרֶב שְׁנוּנָה בְּיָדוֹ (בְּיָדָהּ), טִפּוֹת מְרִירוֹת תְּלוּיוֹת מֵהַחֶרֶב הַהִיא, הוֹרֵג אֶת הַשּׁוֹטֶה הַהוּא, וְזוֹרֵק אוֹתוֹ לְתוֹךְ גֵּיהִנֹּם.
בלשון הזוהר
שַׁטְיָא (דָּא) סָטֵי אֲבַתְרָהָא, וְשָׁתֵי מִכַּסָּא דְחַמְרָא וְעָבִיד בָּהּ נִיאוּפִין וְאַסְטֵי אֲבַתְרָהּ. מָה עָבְדַת. שַׁבְקַת לֵיהּ נָאִים בְּעַרְסָא, וְסָלְקַת לְעֵילָא וְאַלְשִׁינַת עֲלֵיהּ, וְנָטְלָא רְשׁוּ וְנָחֲתָא. אִתְעַר הַהוּא שַׁטְיָא, וְחָשַׁב לְחַיְיכָא בַּהֲדָהּ כְּקַדְמִיתָא, וְהִיא אַעֲדִיאַת תִּקּוּנָהָא מִינָהּ, וְאִתְהַדְּרַת גִּיבַּר תַּקִּיף קָאִים לְקֳבְלֵיהּ, לָבִישׁ לְבוּשָׁא דְּנוּרָא מְלַהֲטָא, בִּדְחִילוּ תַּקִּיף מְרַתְּתָא גַּרְמָא וְנַפְשָׁא (עֲרוּמָּה). מַלְיָיא דְּעַיְינִין דַּחֲלָן, חַרְבָּא שְׁנָנָא בִּידֵיהּ (בִּידָהּ), טִיפִּין מְרִירָן תַּלְיָין מֵהַהוּא חַרְבָּא, קָטִיל לֵיהּ לְהַהוּא שַׁטְיָא, וְאַרְמֵי לֵיהּ לְגוֹ גֵּיהִנֹּם.
׳וילך חרנה׳ - יעקב ירד למקומה וניצל, סמא"ל לא יכול לו ונקרא ישראל
יַעֲקֹב יָרַד אֵלֶיהָ, וְהָלַךְ לִמְקוֹמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּלֶךְ חָרָנָה (בראשית כח, י), וְרָאָה אֶת כָּל תִּקּוּן הַבַּיִת, וְנִצַּל מִמֶּנָּה. הַזָּכָר שֶׁלָּהּ סמא"ל, הֵרַע לְפָנָיו, וְיָרַד לַעֲרֹךְ בּוֹ קְרָב וְלֹא יָכֹל לוֹ, שֶׁכָּתוּב וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ וגו' (בראשית לב, כה). אֲזַי נִצַּל מִן הַכֹּל, וְהִשְׁתַּלֵּם בִּשְׁלֵמוּת, וְהִתְעַלָּה בְּדַרְגָּה שְׁלֵמָה וְנִקְרָא יִשְׂרָאֵל. אָז עָלָה לְדַרְגָּה עֶלְיוֹנָה וְנִשְׁלַם בַּכֹּל, וְנִהְיָה עַמּוּד הָאֶמְצָעִי, וְעָלָיו כָּתוּב וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן וגו' (שמות כו, כח).
בלשון הזוהר
יַעֲקֹב נָחַת לְגַבָּהּ, וַאֲזַל לְאַתְרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיֵּלֶךְ חָרָנָה׳ (בראשית כח, י), וְחָמָא כָּל תִּקּוּן בֵּיתָא, וְאִשְׁתְּזִיב מִינָהּ. דְּכוּרָא דִילָהּ סמא"ל, אַבְאִישׁ קַמֵּיהּ, וְנָחַת לַאֲגָחָא בֵּיהּ קְרָבָא וְלָא יָכִיל לֵיהּ, דִּכְתִיב ׳וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ וגו'׳ (בראשית לב, כה). כְּדֵין אִשְׁתְּזִיב מִכֹּלָּא, וְאִשְׁתְּלִים בִּשְׁלִימוּ, וְאִסְתַּלַּק בְּדַרְגָּא שְׁלִים וְאִתְקְרֵי יִשְׂרָאֵל. כְּדֵין סָלִיק בְּדַרְגָּא עִלָּאָה וְאִשְׁתְּלִים בְּכֹלָּא, וַהֲוָה עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וַעֲלֵיהּ כְּתִיב ׳וְהַבְּרִיחַ הַתִּכוֹן וגו'׳ (שמות כו, כח).
׳ויגע בכף ירכו׳ - לו לא יכול, אלא בנדב ואביהוא שיצאו מירך אהרן
מַהוּ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ (בראשית לב, כו)? לוֹ לֹא יָכֹל, אֲבָל נָגַע בְּכַף יְרֵכוֹ, שֶׁהֵם נָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁיָּצְאוּ מִירֵכוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, . (וְעַל יַעֲקֹב כָּתוּב) וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה (שמות כו, כח).
בלשון הזוהר
מַהוּ ׳וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ׳ (בראשית לב, כו). לֵיהּ לָא יָכִיל, אֲבָל נָגַע ׳בְּכַף יְרֵכוֹ׳, דְּאִינְהוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא, דְּנָפְקוּ מִן יַרְכוֹ דְאַהֲרֹן, . (וְעַל יַעֲקֹב כְּתִיב) ׳וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה׳ (שמות כו, כח).
קומה ה' למנוחתך
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.