׳וזרעו מבקש לחם׳ - כשזורק זרע אינו תובע הנוקבא, שהיא זמינה אצלו בדיבוק אחד
ויצא · לא ראיתי צדיק נעזב · מאמר 34 · פיסקה 2 · דף קסב ע"ב
לשון הזוהר
׳וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם׳ (תהלים לז, כה), מַאי הוּא. אֶלָּא, בְּשַׁעְתָּא דְּזָרִיק וְאִתְנְגִיד זַרְעָא, לָא תָּבַע לְנוּקְבָא. דְּהָא בַּהֲדֵיהּ שַׁרְיָא, דְּלָא אִתְפָּרְשָׁא מִנֵּיהּ לְעָלְמִין, וְזַמִּינָא הִיא לְגַבֵּיהּ. דְּהָא זַרְעָא לָא נָגִיד, אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּנוּקְבָא זְמִינָא, וְתִיאוּבְתָּא דְּתַרְוַויְיהוּ כְּחֲדָא בְּדִבּוּקָא חַד דְּלָא מִתְפָּרְשָׁן, וְעַל דָּא לָא אִצְטְרִיךְ לְמִתְבַּע עֲלָהּ. אָמַר לֵיהּ, וּבְזִמְנָא דְגָלוּתָא לָאו הָכִי. אָמַר לֵיהּ, זַרְעוֹ כְּתִיב, וְלָאו אִיהוּ. אֵימָתַי נָפִיק. כַּד נוּקְבָא בְּדִבּוּקָא חַד עִם דְּכוּרָא. וְאִי תֵימָא, ׳לֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב׳, בְּזִמְנָא דְגָלוּתָא מַאי הִיא.
תרגום
׳וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם׳ (תהלים לז, כה), מַה הוּא? אֶלָּא, בְּשָׁעָה שֶׁזּוֹרֵק וְנִשְׁפָּע הַזֶּרַע, אֵינוֹ תוֹבֵעַ אֶת הַנּוּקְבָּא. שֶׁהֲרֵי הִיא שׁוֹרָה עִמּוֹ, שֶׁאֵין נִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים, וּזְמִינָה הִיא אֶצְלוֹ. שֶׁהֲרֵי אֵין זֶרַע שׁוֹפֵעַ, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַנּוּקְבָּא זְמִינָה, וּתְשׁוּקַת שְׁנֵיהֶם יַחַד בְּדִבּוּק אֶחָד שֶׁאֵין נִפְרָדִים, וְלָכֵן לֹא צָרִיךְ לִתְבֹּעַ אוֹתָהּ. אָמַר לוֹ, וּבִזְמַן הַגָּלוּת לֹא כָּךְ? אָמַר לוֹ, כָּתוּב זַרְעוֹ, וְלֹא הוּא. מָתַי יוֹצֵא? כְּשֶׁהַנּוּקְבָּא בְּדִבּוּק אֶחָד עִם הַזָּכָר. וְאִם תֹּאמַר, ׳וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב׳, בִּזְמַן שֶׁל הַגָּלוּת מַה הִיא?
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳וזרעו מבקש לחם׳ (תהלים לז, כה), מאי הוא. אלא, בשעתא דזריק ואתנגיד זרעא, לא תבע לנוקבא. דהא בהדיה שריא, דלא אתפרשא מניה לעלמין, וזמינא היא לגביה. דהא זרעא לא נגיד, אלא בשעתא דנוקבא זמינא, ותיאובתא דתרווייהו כחדא בדבוקא חד דלא מתפרשן, ועל דא לא אצטריך למתבע עלה. אמר ליה, ובזמנא דגלותא לאו הכי. אמר ליה, זרעו כתיב, ולאו איהו. אימתי נפיק. כד נוקבא בדבוקא חד עם דכורא. ואי תימא, ׳לא ראיתי צדיק נעזב׳, בזמנא דגלותא מאי היא.
התרגום: ׳וזרעו מבקש לחם׳ (תהלים לז, כה), מה הוא? אלא, בשעה שזורק ונשפע הזרע, אינו תובע את הנוקבא. שהרי היא שורה עמו, שאין נפרדת ממנו לעולמים, וזמינה היא אצלו. שהרי אין זרע שופע, אלא בשעה שהנוקבא זמינה, ותשוקת שניהם יחד בדבוק אחד שאין נפרדים, ולכן לא צריך לתבע אותה. אמר לו, ובזמן הגלות לא כך? אמר לו, כתוב זרעו, ולא הוא. מתי יוצא? כשהנוקבא בדבוק אחד עם הזכר. ואם תאמר, ׳ולא ראיתי צדיק נעזב׳, בזמן של הגלות מה היא?
מן המפרשים
מהרח"ו: לא ראיתי צדיק נעזב. הוא בזמן הגלות שעכ"ז אינו נעזב, כי מה שלמעלה ממנו מחזיק בו ואינו עוזבו, גם שהוא נעזב ממלכות לא נעזב מלמעלה: (חו23) ואומרו
רמ"א: שריא כו'. והיא נקראת 'לחם' עיין לעיל דף צ"א ע"ג (קנז.) :
הסולם: וזרעו מבקש לחם: מה הוא פירושו, ואומר, אלא בשעה שמשפיע הזרע והוא נמשך, אינו תובע ומבקש הנוקבא, כי היא נמצאת אז עמו, כי המה בזווג שאינו נפסק לעולם, והיא מוכנת לו, כי הזרע אינו נמשך רק בשעה שהנוקבא כבר מוכנת לו, ותשוקת שניהם…