ממלכת הזוהר › זוהר › ויצא › מאמר 32: ויקח לו יעקב מקל לבנה לח › פיסקה 8 (קסב ע"א)

י' ה' ו' - מן הנסתר העליון, ו' סוד השש האוחז כל הצדדים, הוא המקלות

ויצא · ויקח לו יעקב מקל לבנה לח · מאמר 32 · פיסקה 8 · דף קסב ע"א

לשון הזוהר

רָזָא וְסִתְרָא סְתִימָא (נ"א: טְמִירָא) עִלָּאָה אִתְאֲבִיד (נ"א: טְמִיר) מִכֹּלָּא, אִתְאֲבִיד (נ"א: טְמִיר) מֵרַעֲיוֹנִין (נ"א: מֵעַיְינִין) וְהִרְהוּרִין. (ס"א: מַאן דְּאִתְמְשַׁךְ בָּתַר אִילֵּין, אִתְאֲבִיד מִכֹּלָּא. כּוּלָּא בְּהִפּוּכָא דָּא מִן דָּא, טֻבוֹהִי דִּגְבַר שְׁלִים, כְּיַעֲקֹב דְּסָלִיק וְלָא אִתְחַשְּׁכוּ עַיְינִין בְּהַאי תְּנָנָא, וְזָכָה לְאִתְקְרָבָא בֶּאֱמֶת, חוֹתָמָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. תָּא חֲזֵי, טְמִירָא עִלָּאָה מִכֹּלָּא.) מִנֵּיהּ נָפַק אָת י', נְקוּדָה עִלָּאָה. מֵהַאי נְקוּדָה עִלָּאָה נָפַק כֹּלָּא. אַמְשִׁיךְ וְאַפִּיק ה', אִמָּא עִלָּאָה דְּאַשְׁקֵי לְכֹלָּא. מֵהַאי נָפִיק ו', רָזָא דְשִׁית דְאָחִיד לְכָל סִטְרִין, דְּאִיהוּ ׳מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן׳.

תרגום

הַסּוֹד וְהַסֵּתֶר הַנִּסְתָּר (נ"א: הַטָּמִיר) הָעֶלְיוֹן נֶאֱבָד (נ"א: טָמִיר) מֵהַכֹּל, נֶאֱבָד (נ"א: טָמִיר) מֵרַעְיוֹנוֹת (נ"א: מֵעֵינַיִם) וְהִרְהוּרִים. (ס"א: מִי שֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר אֵלּוּ, נֶאֱבָד מִן הַכֹּל. הַכֹּל בְּהִפּוּךְ זֶה מִזֶּה, אַשְׁרָיו שֶׁל אִישׁ שָׁלֵם, כְּיַעֲקֹב שֶׁעָלָה וְלֹא נֶחְשְׁכוּ הָעֵינַיִם בֶּעָשָׁן הַזֶּה, וְזָכָה לְהִתְקָרֵב לָאֱמֶת, חוֹתַם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. בֹּא רְאֵה, הַטָּמִיר הָעֶלְיוֹן מֵהַכֹּל.) מִמֶּנּוּ יָצְאָה הָאוֹת י', הַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה. מֵהַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה הַזּוֹ יָצָא הַכֹּל. הִמְשִׁיךְ וְהוֹצִיא ה', הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה שֶׁמַּשְׁקָה אֶת הַכֹּל. מִזֶּה יָצָא ו', הַסּוֹד שֶׁל שֵׁשׁ שֶׁאוֹחֵז אֶת כָּל הַצְּדָדִים, שֶׁהוּא ׳מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רזא וסתרא סתימא (נ"א: טמירא) עלאה אתאביד (נ"א: טמיר) מכלא, אתאביד (נ"א: טמיר) מרעיונין (נ"א: מעיינין) והרהורין. (ס"א: מאן דאתמשך בתר אילין, אתאביד מכלא. כולא בהפוכא דא מן דא, טבוהי דגבר שלים, כיעקב דסליק ולא אתחשכו עיינין בהאי תננא, וזכה לאתקרבא באמת, חותמא דמלכא קדישא. תא חזי, טמירא עלאה מכלא.) מניה נפק את י', נקודה עלאה. מהאי נקודה עלאה נפק כלא. אמשיך ואפיק ה', אמא עלאה דאשקי לכלא. מהאי נפיק ו', רזא דשית דאחיד לכל סטרין, דאיהו ׳מקל לבנה לח ולוז וערמון׳.

התרגום: הסוד והסתר הנסתר (נ"א: הטמיר) העליון נאבד (נ"א: טמיר) מהכל, נאבד (נ"א: טמיר) מרעיונות (נ"א: מעינים) והרהורים. (ס"א: מי שנמשך אחר אלו, נאבד מן הכל. הכל בהפוך זה מזה, אשריו של איש שלם, כיעקב שעלה ולא נחשכו העינים בעשן הזה, וזכה להתקרב לאמת, חותם המלך הקדוש. בא ראה, הטמיר העליון מהכל.) ממנו יצאה האות י', הנקדה העליונה. מהנקדה העליונה הזו יצא הכל. המשיך והוציא ה', האם העליונה שמשקה את הכל. מזה יצא ו', הסוד של שש שאוחז את כל הצדדים, שהוא ׳מקל לבנה לח ולוז וערמון׳.

מן המפרשים

מקדש מלך: מניה נפיק את יו"ד וכו' פי' אריך יצא ממנו אבא מהאי נקודה עילאה נפק כולא פי' מאבא יצאו כל פרצופי האצילות בסוד כולם בחכמה עשית. ועיין בפ' נח דע"ד כי שם הארכנו. אמשיך ואפיק ה' פי' אבא הוציא בינה: דאשקי לכולא פירוש בינה משפעת לזו"ן…

אור החמה: ת"ח הכי נמי כלו' עם היות שפי' שהב"ה היה מברר ראשון לא שללנו שגם יעקב לא ברר אלא שאין אנו צריכים פסוק לזה דמאידך נפקא. וז"ש הכי נמי יעקב ברר וא"ת מה צורך לברר אחר שכבר הוברר הוא להב"ה לזה אמ' ואסתלק לעילא כי רצה שיהיו ישראל…

אור יקר: נעימותא אתער, אפשר דהיינו שירי המרכבות והחיילים על משמרותם, או אפשר דהיינו קול הת״ת, נעימותא מצד הבעה ששם הנועם, וקול זה הוא קול של מוסר דקאמר אתערו וכו׳, ופי׳ אתערו תרדמת שכרות יין הדברים החומריים. קלין, במוסרים בתוכחות…

לכל המפרשים על פיסקה זו