אם תמות כאן לא אצא - ואין להשלים את הבית בארץ הזו, לכן הקדים ללכת
ויצא · ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף · מאמר 24 · פיסקה 11 · דף קנח ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר יַעֲקֹב, הָא מָטָא זִמְנָא, דְּאִשְׁתְּלִימוּ תְּרֵיסַר שִׁבְטִין, וַדַּאי עַלְמָא דִּלְעֵילָא יֵחוֹת הוּא לְבֵיתָא לְאִתְקַשְּׁרָא בְּהוּ, וּמִסְכְּנוּתָא דָא אִתְדַּחְיָיא קַמֵּיהּ. אִי תָּמוּת הָכָא, לָא אִפּוּק מֵהָכָא לְעָלְמִין. וְלָא עוֹד, אֶלָּא בְאַרְעָא דָא, לָא אִתְחֲזֵי לְאַשְׁלָמָא בֵיתָא. בְּגִין כָּךְ ׳וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה וגו'׳ (בראשית ל, כה), עַד לָא אִשְׁתַּלִּימוּ שִׁבְטִין.
תרגום
אָמַר יַעֲקֹב, הִנֵּה הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁנִּשְׁלְמוּ שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים, וַדַּאי יֵרֵד הָעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה לַבַּיִת לְהִתְקַשֵּׁר עִמָּם, וְהַמִּסְכֵּנוּת הַזֹּאת נִדְחֵית לְפָנָיו. אִם תָּמוּת כָּאן, לֹא אֵצֵא מִכָּאן לְעוֹלָמִים. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא בָּאָרֶץ הַזּוֹ לֹא רָאוּי לְהַשְׁלִים אֶת הַבַּיִת. מִשּׁוּם כָּךְ ׳וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה וגו'׳ (בראשית ל, כה), טֶרֶם יִשְׁתַּלְּמוּ הַשְּׁבָטִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר יעקב, הא מטא זמנא, דאשתלימו תריסר שבטין, ודאי עלמא דלעילא יחות הוא לביתא לאתקשרא בהו, ומסכנותא דא אתדחייא קמיה. אי תמות הכא, לא אפוק מהכא לעלמין. ולא עוד, אלא בארעא דא, לא אתחזי לאשלמא ביתא. בגין כך ׳ויהי כאשר ילדה וגו'׳ (בראשית ל, כה), עד לא אשתלימו שבטין.
התרגום: אמר יעקב, הנה הגיע הזמן שנשלמו שנים עשר השבטים, ודאי ירד העולם שלמעלה לבית להתקשר עמם, והמסכנות הזאת נדחית לפניו. אם תמות כאן, לא אצא מכאן לעולמים. ולא עוד, אלא בארץ הזו לא ראוי להשלים את הבית. משום כך ׳ויהי כאשר ילדה וגו'׳ (בראשית ל, כה), טרם ישתלמו השבטים.
מן המפרשים
כתם פז: בגין כך כאשר ילדה רחל את יוסף וכו' קודם שיוליד בנימן וישלם הבנין שמע רבי שמעון כי אמרוה משמו דרבי יהודה ובכן אמר כל מלוי דרבי יהודה שפיר וזאת עלתה על כלנה:
מקדש מלך: אי תמות הכא לא איפוק וכו' פי' שכיון שהשכינה ישבה על י"ב שבטים ונעשה התיקון במקום הזה אינו רוצה יעקב לטלטל השכינה ממקום למקום ולכך מוכרח לישב במקומו לכבוד השכינה:
הסולם: אמר יעקב הא וכו': אמר יעקב, כבר הגיעה השעה, שיולד בנימין, ויושלמו י"ב השבטים, ודאי, העולם שלמעלה, דהיינו הנוקבא שלמעלה מחזה, ירד כאן אל הבית להתקשר בהם, כלומר, שיתקשרו ב' הנוקבות להיות פרצוף אחד, ועניה זו, רחל, תהיה נדחית…