׳ותאמר אלי תבוא׳ - לא חוצפה אלא ענוותנות, שאמרה לו בחשאי בחוץ וברשות רחל
ויצא · וימצא דודאים בשדה · מאמר 23 · פיסקה 24 · דף קנז ע"א
לשון הזוהר
׳וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא וגו'׳ (בראשית ל, טז). הַאי מִלָּה חֲצִיפוּתָא אִיהוּ. לָאו אִיהוּ הָכִי, אֶלָּא מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא עִנְוְותָנוּתָא דְלֵאָה, דְּלָא אָמְרָה קַמֵּי אֲחָתָהּ מִידִּי, וְאִיהִי אַקְדִימַת לְאוֹרְחָא, וְאָמְרָה לֵיהּ בַּחֲשַׁאי, וְאוֹדְעָא לֵיהּ. דְּהָא בִרְשׁוּתָא דְרָחֵל הֲוָה, דִּכְתִיב, ׳כִּי שָׂכוֹר שְׂכַרְתִּיךָ׳ (בראשית ל, טז), מֵרָחֵל נְטִילַת רְשׁוּ, וּבְגִין דְּלָא יַבְאִישׁ בְּעֵינָאָה דְרָחֵל, אָמְרָה לֵיהּ לְבַר וְלָא בְּבֵיתָא.
תרגום
׳וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא וגו'׳ (בראשית ל, טז). הַדָּבָר הַזֶּה הוּא חֻצְפָּה? אֵינוֹ כָּךְ, אֶלָּא מִכָּאן לָמַדְנוּ עַנְוְתָנוּתָהּ שֶׁל לֵאָה, שֶׁלֹּא אָמְרָה דָּבָר לִפְנֵי אֲחוֹתָהּ, וְהִיא הִקְדִּימָה לַדֶּרֶךְ וְאָמְרָה לוֹ בַּחֲשַׁאי וְהוֹדִיעָה לוֹ. שֶׁהֲרֵי זֶה הָיָה בִּרְשׁוּת רָחֵל, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ׳ (בראשית ל, טז) - מֵרָחֵל נָטְלָה רְשׁוּת. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יֵרַע בְּעֵינֵי רָחֵל, אָמְרָה לוֹ בַּחוּץ, וְלֹא בַּבַּיִת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא וגו'׳ (בראשית ל, טז). האי מלה חציפותא איהו. לאו איהו הכי, אלא מהכא אוליפנא ענוותנותא דלאה, דלא אמרה קמי אחתה מידי, ואיהי אקדימת לאורחא, ואמרה ליה בחשאי, ואודעא ליה. דהא ברשותא דרחל הוה, דכתיב, ׳כי שכור שכרתיך׳ (בראשית ל, טז), מרחל נטילת רשו, ובגין דלא יבאיש בעינאה דרחל, אמרה ליה לבר ולא בביתא.
התרגום: ׳ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא וגו'׳ (בראשית ל, טז). הדבר הזה הוא חצפה? אינו כך, אלא מכאן למדנו ענותנותה של לאה, שלא אמרה דבר לפני אחותה, והיא הקדימה לדרך ואמרה לו בחשאי והודיעה לו. שהרי זה היה ברשות רחל, שכתוב ׳כי שכר שכרתיך׳ (בראשית ל, טז) - מרחל נטלה רשות. וכדי שלא ירע בעיני רחל, אמרה לו בחוץ, ולא בבית.
מן המפרשים
כתם פז: ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא . אי תימא האי מלה חציפותא הוא לאו איהו ומהכא אוליפנא וכו' יאמר כי כל הדברים נשפטים כפי כוונת עושיהם וכמ"ש במדרש רבה א"ר אבהו צפה הקב"ה שלא היתה כוונתה אלא לשם שמים להעמיד שבטים לכך הוצרך הכתוב…
אור החמה: ותצא לאה לקראתו וגו' האי מלה חציפותא איהו בין מלת ותצא בין מלת ותאמר הכל נראה חציפותא: לאו איהו הכי כלומר גבי לאה לא היתה אלא צנועה ולא ידרש לחציפותא א"כ מאי ותצא ותאמר דקאמר: אלא מהכא אוליפנא וכו' כלומר אדרבא ענותנותא תוליף…
אור יקר: ותצא לאה לקראתו מאן ידעת, הא אתערו דגעא חמרא ולאה ידעה ונפקת ליה, וגרים לה דנפיק מנה יששכר, הה״ד יששכר חמור. גרם, אל תקרי גרם אלא דחמרא גרם ליה, אמרת לאה ודאי ידענא דאי ייעול יעקב במשכנא דרחל לית לי לאפקא ליה, אלא אוריך ליה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: