ממלכת הזוהר › זוהר › ויצא › מאמר 14: וירא והנה באר בשדה › פיסקה 6 (קנב ע"א)

׳וגללו את האבן׳ - מעבירים תוקף הדין שנקרש, ומשמתחזק הדרום אין הצפון מקריש

ויצא · וירא והנה באר בשדה · מאמר 14 · פיסקה 6 · דף קנב ע"א

לשון הזוהר

׳וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים׳ (בראשית כט, ג), הַיְינוּ דִכְתִיב, ׳כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם׳ (קהלת א, ז). ׳וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן׳ (בראשית כט, ג), מַעֲבִירִין מִינָהּ תְּקִיפוּ דְדִינָא קַשְׁיָא, הַהוּא דְּגָלִיד וְקָרִישׁ, (ס"א: מַיִין דִּיכְרִין) דִּכְדֵין אִקְרֵי אֶבֶן, וְלָא נָפְקֵי מִינָהּ מַיָיא לְבַר. וְכַד אִינוּן נַחֲלִין אַתְיָין, אִתְתַּקַּף דָּרוֹם דְּאִיהוּ יְמִינָא, וְלָא יָכְלָא צָפוֹן לְמִקְרַשׁ מַיִין, כְּהַאי נַהֲרָא, כַּד מֵימוֹי סַגִּיאִין, לָא גְלִידִין וְקָרֵשֵׁי מַיָא, כְּנַהֲרָא דְמֵימוֹי זְעִירִין.

תרגום

׳וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים׳ (בראשית כט, ג), הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם׳ (קהלת א, ז). ׳וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן׳ (בראשית כט, ג) - מַעֲבִירִים מִמֶּנָּה אֶת תֹּקֶף הַדִּין הַקָּשֶׁה, אוֹתוֹ שֶׁקָּפָא וְנִקְרַשׁ, (ס"א: מַיִם זְכָרִים) שֶׁאָז נִקְרָא אֶבֶן, וְלֹא יוֹצְאִים מִמֶּנָּה מַיִם הַחוּצָה. וּכְשֶׁאוֹתָם הַנְּחָלִים בָּאִים, מִתְחַזֵּק הַדָּרוֹם, שֶׁהוּא הַיָּמִין, וְלֹא יָכוֹל הַצָּפוֹן לְהַקְרִישׁ אֶת הַמַּיִם, כַּנָּהָר הַזֶּה, כְּשֶׁמֵּימָיו רַבִּים, לֹא קוֹפְאִים וְנִקְרָשִׁים הַמַּיִם, כְּמוֹ נָהָר שֶׁמֵּימָיו מוּעָטִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ונאספו שמה כל העדרים׳ (בראשית כט, ג), היינו דכתיב, ׳כל הנחלים הולכים אל הים׳ (קהלת א, ז). ׳וגללו את האבן׳ (בראשית כט, ג), מעבירין מינה תקיפו דדינא קשיא, ההוא דגליד וקריש, (ס"א: מיין דיכרין) דכדין אקרי אבן, ולא נפקי מינה מייא לבר. וכד אינון נחלין אתיין, אתתקף דרום דאיהו ימינא, ולא יכלא צפון למקרש מיין, כהאי נהרא, כד מימוי סגיאין, לא גלידין וקרשי מיא, כנהרא דמימוי זעירין.

התרגום: ׳ונאספו שמה כל העדרים׳ (בראשית כט, ג), הינו שכתוב ׳כל הנחלים הלכים אל הים׳ (קהלת א, ז). ׳וגללו את האבן׳ (בראשית כט, ג) - מעבירים ממנה את תקף הדין הקשה, אותו שקפא ונקרש, (ס"א: מים זכרים) שאז נקרא אבן, ולא יוצאים ממנה מים החוצה. וכשאותם הנחלים באים, מתחזק הדרום, שהוא הימין, ולא יכול הצפון להקריש את המים, כנהר הזה, כשמימיו רבים, לא קופאים ונקרשים המים, כמו נהר שמימיו מועטים.

מן המפרשים

כתם פז: ונאספו שמה כל העדרים היינו דכתיב כל הנחלים הולכים אל הים פי' כי באמרו שלשה עדרי צאן רמז לזרועות עולם ואל גוף האילן ובאמרו ונאספו שמה כל העדרים ירמוז גם לנצח והוד וליסוד שירמזו לנחלים היורדים אליה. וגללו את האבן מעבירין מיניה…

אור החמה: קנב. ונאספו שמה כל העדרים וגו' ומשריין דישראל לתתא ה"ג ומלת כל קא דייק. ומעברין לה מן קודשא כי כשהוא מקטרג עול' קטרוגו למעלה על הבאר הזה ואלו העדרים בכח שירם וזמרם וישראל בתפלתם מעבירים קול הקטרוג מלפני השכינה. והשטן מתבלבל…

הסולם: ונאספו שמה כל העדרים: היינו שכתוב כל הנחלים הולכים אל הים, שנחלים הם הנשמות כן כל העדרים פירושו הנשמות. וגללו את האבן: פירושו, שמעבירים ממנה, מן הבאר, את תוקף דין הקשה, דהיינו אותו הנגלד וקרוש, שאז נקרא אבן, שהמים אינם יוצאים…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: