׳מזמור לדוד בברחו׳ - אמר שירה, ששמח שהקב"ה גובה חטאיו בעולם הזה
ויצא · וירא והנה באר בשדה · מאמר 14 · פיסקה 1 · דף קנא ע"ב
לשון הזוהר
׳וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וגו'׳ (בראשית כט, ב). רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, ׳מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ׳ (תהלים ג, א). הַאי קְרָא אִתְעָרוּ בֵּיהּ חַבְרַיָא. אֲבָל ׳מִזְמוֹר לְדָוִד׳, אַמַּאי קָאֲמַר שִׁירָה, אִי בְּגִין דִּבְרֵיהּ אִיהוּ דְקָם עֲלֵיהּ, קִינָה יַתִּיר מִבָּעֵי לֵיהּ, דְּהָא אַבְאִישׁ עֲלוֹי דְּבַר נַשׁ זְעֵיר מִקְּרִיבוֹי, מִדְּאָחֳרָא סַגִּי. אֶלָּא, ׳מִזְמוֹר לְדָוִד׳, אָמַר שִׁירָה, וְהָכִי בָעֵי דָוִד, דַּחֲשִׁיב דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק לֵיהּ חוֹבוֹי לְהַהוּא עַלְמָא. כֵּיוָן דְּחָמָא, דְּהָכָא בְּהַאי עַלְמָא בָּעֵי לְמִגְבֵּיהּ מִנֵּיהּ, חָדֵי.
תרגום
׳וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וגו'׳ (בראשית כט, ב). רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, ׳מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ׳ (תהלים ג, א). בַּפָּסוּק הַזֶּה הִתְעוֹרְרוּ הַחֲבֵרִים. אֲבָל ׳מִזְמוֹר לְדָוִד׳, לָמָּה אָמַר שִׁירָה? אִם מִשּׁוּם שֶׁבְּנוֹ הוּא שֶׁקָּם עָלָיו, יוֹתֵר קִינָה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, שֶׁהֲרֵי הֵרַע עָלָיו עַל הָאָדָם קְצָת מִקְּרוֹבָיו מִשֶּׁאַחֵר הַרְבֵּה. אֶלָּא ׳מִזְמוֹר לְדָוִד׳, אָמַר שִׁירָה, וְכָךְ בִּקֵּשׁ דָּוִד, שֶׁחָשַׁב שהקב"ה מַעֲלֶה לוֹ אֶת חֲטָאָיו לָעוֹלָם הַהוּא. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁכָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה רוֹצֶה לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ, שָׂמַח.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳וירא והנה באר בשדה וגו'׳ (בראשית כט, ב). רבי יהודה פתח ואמר, ׳מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו׳ (תהלים ג, א). האי קרא אתערו ביה חבריא. אבל ׳מזמור לדוד׳, אמאי קאמר שירה, אי בגין דבריה איהו דקם עליה, קינה יתיר מבעי ליה, דהא אבאיש עלוי דבר נש זעיר מקריבוי, מדאחרא סגי. אלא, ׳מזמור לדוד׳, אמר שירה, והכי בעי דוד, דחשיב דקודשא בריך הוא סליק ליה חובוי לההוא עלמא. כיון דחמא, דהכא בהאי עלמא בעי למגביה מניה, חדי.
התרגום: ׳וירא והנה באר בשדה וגו'׳ (בראשית כט, ב). רבי יהודה פתח ואמר, ׳מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו׳ (תהלים ג, א). בפסוק הזה התעוררו החברים. אבל ׳מזמור לדוד׳, למה אמר שירה? אם משום שבנו הוא שקם עליו, יותר קינה היה צריך להיות, שהרי הרע עליו על האדם קצת מקרוביו משאחר הרבה. אלא ׳מזמור לדוד׳, אמר שירה, וכך בקש דוד, שחשב שהקב"ה מעלה לו את חטאיו לעולם ההוא. כיון שראה שכאן בעולם הזה רוצה לגבות ממנו, שמח.
מן המפרשים
כתם פז: וירא והנה באר בשדה רבי יהודה פתח ואמר מזמור לדוד בברחו וכו' האי קרא אתערו ביה חבריא אז"ל שהמזמור הזה אמרו דוד כשהיה במעלה הזתים ובוכה ואמרו אם בוכה למה מזמור ואם מזמור למה בוכה אמר רבי אבא בר כהנא משל לה"ד למלך שכעס על בנו…
אור החמה: אמאי קאמר שירה אי בגין דבריה וגו' ועם היות דתלמוד' דידן נקיט הכי דייק מלת בנו דקרא ועוד בערך רע קשה ממנו טוב הוא. אמנם הכא דייק מלת בברחו לבד ובערך יש' אחר קשה היה ועכ"ז מזמור לקבל יסורין בשמחה יפה כל היסורין שבעולם בעולם הזה…
הסולם: וירא והנה באר בשדה: ר' יהודה פתח ואמר, מזמור לדוד בברחו וגו', מקרא זה, העירו בו החברים, כלומר כבר דברו בו ובארוהו. אבל קשה, מזמור לדוד, שפירושו, שאמר שירה, למה אמר שירה, אם משום שבנו הוא שקם עליו, ולא זר, כי בנו ירחם עליו וזר…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: