ממלכת הזוהר › זוהר › וילך › מאמר 7: אמן - מבוע הברכות, ועונש מי שאינו מתכון בו › פיסקה 1 (רפה ע"ב)

גדול העונה אמן יותר מן המברך

וילך · אמן - מבוע הברכות, ועונש מי שאינו מתכון בו · מאמר 7 · פיסקה 1 · דף רפה ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וּבוֹזַי יֵקָלּוּ, מַאן דְּלָא יָדַע לְאוֹקִיר לְמָארֵיהּ, וְלָא אִתְכַּוָּון בְּאָמֵן, דְּתָנֵינָן גָּדוֹל הָעוֹנֶה אָמֵן יוֹתֵר מִן הַמְּבָרֵךְ. וְהָא אוֹקִימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמֵן, מָשִׁיךְ בִּרְכָאן מִמַּבּוּעָא לְמַלְכָּא, וּמִמַּלְכָּא לְמַטְרוֹנִיתָא (דא כנסת ישראל). וּבְאַתְוָון גְּלִיפִין דְּרִבִּי אֶלְעָזָר, מֵאָלֶ"ף לְמֵ"ם, וּמִמֵּ"ם לְנוּ"ן. כֵּיוָן דְּמָטוּ בִּרְכָאן לְנוּן, מִתַּמָּן נַגְדִּין וְנָפְקִין בִּרְכָאן לְעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וּמִתְפַּשְּׁטֵי בְּכֹלָּא. וְקָלָא נָפִיק: אִתְשַׁקְיוּ מִשַּׁקִיוּתָא דְּבִרְכָן, דְּאַפִּיק פְּלַנְיָא עַבְדָּא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא.

תרגום

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וּבזַי יֵקָלּוּ, מִי שֶׁלֹּא לְכַבֵּד אֶת רִבּוֹנוֹ וְלֹא מִתְכַּוֵּן בָּאָמֵן, שֶׁשָּׁנִינוּ, גָּדוֹל הָעוֹנֶה אָמֵן יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁאָמֵן מוֹשֵׁךְ בְּרָכוֹת מִמַּבּוּעַ הַמֶּלֶךְ, וּמֵהַמֶּלֶךְ לַמַּטְרוֹנִיתָא [ זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל ]. וּבְאוֹתִיּוֹת חֲקוּקוֹת שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר, מֵאָלֶ"ף לְמֵ"ם, וּמִמֵּ"ם לְנוּ"ן. כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעוֹת הַבְּרָכוֹת לְנוּ"ן, מִשָּׁם שׁוֹפְעוֹת וְיוֹצְאוֹת בְּרָכוֹת לָעֶלְיוֹנִים וְלַתַּחְתּוֹנִים וּמִתְפַּשְּׁטוֹת בַּכֹּל. וְקוֹל יוֹצֵא: הִשָּׁקוּ מֵהַשְׁקָאַת הַבְּרָכוֹת שֶׁהוֹצִיא פְּלוֹנִי עֶבֶד הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יהודה, ובוזי יקלו, מאן דלא ידע לאוקיר למאריה, ולא אתכוון באמן, דתנינן גדול העונה אמן יותר מן המברך. והא אוקימנא קמיה דרבי שמעון, דאמן, משיך ברכאן ממבועא למלכא, וממלכא למטרוניתא (דא כנסת ישראל). ובאתוון גליפין דרבי אלעזר, מאל"ף למ"ם, וממ"ם לנו"ן. כיון דמטו ברכאן לנון, מתמן נגדין ונפקין ברכאן לעלאי ותתאי, ומתפשטי בכלא. וקלא נפיק: אתשקיו משקיותא דברכן, דאפיק פלניא עבדא דמלכא קדישא.

התרגום: אמר רבי יהודה, ובזי יקלו, מי שלא לכבד את רבונו ולא מתכון באמן, ששנינו, גדול העונה אמן יותר מן המברך. והרי בארנו לפני רבי שמעון, שאמן מושך ברכות ממבוע המלך, ומהמלך למטרוניתא [ זו כנסת ישראל ]. ובאותיות חקוקות של רבי אלעזר, מאל"ף למ"ם, וממ"ם לנו"ן. כיון שמגיעות הברכות לנו"ן, משם שופעות ויוצאות ברכות לעליונים ולתחתונים ומתפשטות בכל. וקול יוצא: השקו מהשקאת הברכות שהוציא פלוני עבד המלך הקדוש.

מן המפרשים

אור יקר: למ״ם וממ״ם לנו״ן, והנה׳אל״ף הוא הכתר והיא הבינה כדפירשו בתיקונים אלף בינה, והיא החכמה כדכתיב ואאלפך חכמה, וימצא לפי זה באלף נכללות שלש ראשונות כזו קו האמצעי הכתר בסוד הדעת, י׳ מכאן חכמה, י׳ מכאן בינה, והיינו מבועא מקור לברכות…

הסולם: א"ר יהודה ובוזי וגו': אר"י, ובוזי יקלו, היינו מי שאינו יודע לכבד את אדונו, ולא נתכוין באמן, שלמדנו, גדול העונה אמן יותר מן המברך. והנה העמדנו לפני ר' שמעון שאמר, שהעונה אמן, מושך ברכות ממבוע, שהוא בינה, אל המלך, שהוא ז"א,…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: ובוזי יקלו מאן וכו' שודאי אין הפ' מדבר ברשעים גמורים שאם כן לא יהיה די לעונשם בשיקלו. אלא ענין הכתוב במי שאינו זריז בכבודו ית' דוגמת מה שנז"ל דף ר"ס במי שאינו מאיך עיניו בשעת עמידה שבזה מורה שאינו חש על כבוד קונו. וכמו כן…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר