אמן
מבוע הברכות, ועונש מי שאינו מתכון בו
גדול העונה אמן יותר מן המברך
וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לחלוק על דברי רשב''י שאי''ז על מי שאינו יודע להעלות ולהמשיך ולקשור אלא ׳וּבֹזַי יֵקָלּוּ׳, מִי שֶׁלֹּא לְכַבֵּד אֶת רִבּוֹנוֹ וְלֹא מִתְכַּוֵּן בָּאָמֵן, ואין הכתוב מדבר ברשעים גמורים, שאין די בקלון לעונשם, אלא במי שאינו זריז בכבוד קונו, ואינו מכוון באמן שדבר קל הוא (רמ"ז), שֶׁשָּׁנִינוּ,(ברכות נג:) גָּדוֹל הָעוֹנֶה אָמֵן יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ. שהעונה קושר את הברכה, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁאָמֵן מוֹשֵׁךְ בְּרָכוֹת מִמַּבּוּעַ הַמֶּלֶךְ, וּמֵהַמֶּלֶךְ ממבוע שהוא בינה אל ז"א ומז"א למלכות (בעה"ס), שתי המשכות, לַמַּטְרוֹנִיתָא (זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל). וּבְאוֹתִיּוֹת חֲקוּקוֹת שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר, הוא ספר שחיבר רבי אלעזר על סודות האותיות נתבאר הענין שהוא כסדר אותיות אמן מֵאָלֶ"ף לְמֵ"ם, וּמִמֵּ"ם לְנוּ"ן. מאבא לאמא ומבינה לזו"ן. כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעוֹת הַבְּרָכוֹת לְנוּ"ן, מִשָּׁם שׁוֹפְעוֹת וְיוֹצְאוֹת בְּרָכוֹת לָעֶלְיוֹנִים וְלַתַּחְתּוֹנִים וּמִתְפַּשְּׁטוֹת בַּכֹּל. לעליונים בבריאה יצירה עשייה, ולתחתונים בארץ הזאת (מקדש מלך), וְקוֹל יוֹצֵא: הִשָּׁקוּ מֵהַשְׁקָאַת הַבְּרָכוֹת שֶׁהוֹצִיא פְּלוֹנִי עֶבֶד הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, ׳וּבוֹזַי יֵקָלּוּ׳, מַאן דְּלָא יָדַע לְאוֹקִיר לְמָארֵיהּ, וְלָא אִתְכַּוָּון בְּאָמֵן, דְּתָנֵינָן גָּדוֹל הָעוֹנֶה אָמֵן יוֹתֵר מִן הַמְּבָרֵךְ. וְהָא אוֹקִימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמֵן, מָשִׁיךְ בִּרְכָאן מִמַּבּוּעָא לְמַלְכָּא, וּמִמַּלְכָּא לְמַטְרוֹנִיתָא (דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל). וּבְאַתְוָון גְּלִיפִין דְּרִבִּי אֶלְעָזָר, מֵאָלֶ"ף לְמֵ"ם, וּמִמֵּ"ם לְנוּ"ן. כֵּיוָן דְּמָטוּ בִּרְכָאן לְנוּן, מִתַּמָּן נַגְדִּין וְנָפְקִין בִּרְכָאן לְעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וּמִתְפַּשְּׁטֵי בְּכֹלָּא. וְקָלָא נָפִיק: אִתְשַׁקְיוּ מִשַּׁקִיוּתָא דְּבִרְכָן, דְּאַפִּיק פְּלַנְיָא עַבְדָּא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא.
המשיב אמן - כמה פתחי ברכות נפתחים לו למעלה
וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל לְמַטָּה מְשַׁמְּרִים לְהָשִׁיב אָמֵן,שקודם יגמור המברך ומיד יענו (הרמ"ז) וכדלקמן לְכַוֵּן לִבָּם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ,וכוונת הלב באמירתם, כַּמָּה פִּתְחֵי בְרָכוֹת פְּתוּחִים לוֹ לְמַעְלָה, כַּמָּה טוֹבוֹת נִמְצָאוֹת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, כַּמָּה שִׂמְחָה בַּכֹּל. פתחי הברכות מן המלכות, הטובות מן היסוד והתפארת הנקרא טוב, והשמחה מן הבינה (אור החמה), שהפתיחה למעלה תלויה בעניה שלמטה, מָה הַשָּׂכָר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁגָּרְמוּ אֶת זֶה? שָׂכָר לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. שכר כפול. בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁמְּצִיקִים לָהֶם (לְיִשְׂרָאֵל) וּמִתְפַּלְלִים תְּפִלָּה לִפְנֵי רִבּוֹנָם, קוֹל מַכְרִיז בְּכָל הָעוֹלָמוֹת: ׳פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים׳ (ישעיה כו, ב) - אַל תִּקְרֵי אֱמוּנִים אֶלָּא אֲמֵנִים. ׳פִּתְחוּ שְׁעָרִים׳, כְּמוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל פּוֹתְחִים שַׁעֲרֵי הַבְּרָכוֹת, כָּךְ כָּעֵת ׳פִּתְחוּ שְׁעָרִים׳, וְתִתְקַבֵּל תְּפִלָּתָם מֵאוֹתָם שֶׁמְּצִיקִים לָהֶם. מדה כנגד מדה: כשם שהם פותחים למעלה להריק ברכות, כך פותחים להם להעלות תפילתם, שפיהם נתקדש בעניית אמן והבלם בוקע את כל המסכים (הרמ"ז).
בלשון הזוהר
וְכַד יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, מְשַׁמְּרִין לְאָתָבָא אָמֵן, לְכַוְּונָא לִבַּיְיהוּ כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ, כַּמָה פִּתְחִין דְּבִרְכָּאן פְּתִיחָן לֵיהּ לְעֵילָּא, כַּמָה טָבָאן מִשְׁתַּכְּחִין בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין, כַּמָה חֵדוּ בְּכֹלָּא. מַאי אֲגָר לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל דְּגַרְמִין הַאי. אֲגָר לְהוּ בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. בְּעָלְמָא דֵּין בְּשַׁעֲתָא דְּעָאקִין לְהוּ (לְיִשְׂרָאֵל), וּמְצַלָּן צְלוֹתָא קַמֵּי מָארֵיהוֹן, קָלָא מַכְרְזָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין: ׳פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבוֹא גּוֹי צַדִּיק שׁוֹמֵר אֱמוּנִים׳ (ישעיהו כו, ב) - אַל תִּקְרֵי אֱמוּנִים, אֶלָּא אֲמֵנִים. ׳פִּתְחוּ שְׁעָרִים׳, כְּמָה דְּיִשְׂרָאֵל פַּתְחִין לְהוּ תַּרְעִין דְּבִרְכָּאן, כַּךְ הַשְׁתָּא ׳פִּתְחוּ שְׁעָרִים׳, וְתִתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן מֵאִינּוּן דְּעָאקִין לְהוּ.
שכרו לעולם הבא - פתחו שערים לפני נשמתו
זֶהוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. בָּעוֹלָם הַבָּא מַה שְּׂכָרָם? שֶׁכְּשֶׁיֵּצֵא אָדָם מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהָיָה שׁוֹמֵר לְהָשִׁיב אָמֵן, מַה זֶּה ׳שׁוֹמֵר׳? כְּלוֹמַר,לשון המתנה, שׁוֹמֵר אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁאָמַר אוֹתוֹ הַמְבָרֵךְ, וּמְחַכֶּה לוֹ לְהָשִׁיב אָמֵן כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. נִשְׁמָתוֹ עוֹלָה, וּמַכְרִיזִים לְפָנֶיהָ: ׳פִּתְחוּ שְׁעָרִים׳ לְפָנָיו, כְּמוֹ שֶׁהוּא הָיָה ׳פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים׳ כָּל יוֹם כְּשֶׁהָיָה ׳שׁוֹמֵר אֱמוּנִים׳. מדה כנגד מדה, פותח שערים ופותחין לו.
בלשון הזוהר
הַאי בְּעָלְמָא דֵּין. בְּעָלְמָא דְּאָתֵי מַאי אַגְרַיְיהוּ. דְּכַד יִפּוּק בַּר נָשׁ מֵהַאי עָלְמָא, דְּהֲוָה שׁוֹמֵר לְאָתָבָא אָמֵן, מַאי ׳שׁוֹמֵר׳. כְּלוֹמַר, נָטִיר הַהִיא בְּרָכָה דְּאָמַר הַהוּא דִּמְבָרֵךְ, וּמְחַכֶּה לֵיהּ לְאָתָבָא אָמֵן, כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ. נִשְׁמָתֵיהּ סַלְּקָא וּמַכְרְזֵי קַמֵּיהּ: ׳פִּתְחוּ שְׁעָרִים׳ קַמֵּיהּ, כְּמָה דְּאִיהוּ הֲוָה פָּתַח תַּרְעִין כָּל יוֹמָא, כַּד הֲוָה ׳שׁוֹמֵר אֱמוּנִים׳.
אמן - מבועו של אותו הנחל, ואהיה אצלו אמון
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַה זֶּה ׳אָמֵן׳? אָמַר רַבִּי אַבָּא, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַכֹּל. אָמֵן נִקְרָא מַבּוּעַ שפע אמא הנקרא נחל (מקדש מלך), ואינה נקראת אמן מצד עצמה אלא מצד התפארת הנעלם בה, שהוא סוד התורה, 'וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן' (אור החמה), שֶׁל אוֹתוֹ הַנַּחַל שֶׁשּׁוֹפֵעַ, אָמֵן נִקְרָא, שֶׁכָּתוּב ׳וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן׳ (משלי ח, ל) - אַל תִּקְרֵי אָמוֹן אֶלָּא אָמֵן. קִיּוּם הַכֹּל אוֹתוֹ הַנַּחַל (ס"א: הַטַּל) שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא, אָמֵן נִקְרָא. שֶׁלָּמַדְנוּ, ׳מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם׳ (תהלים קו, מח) - עוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה, בינה עוֹלָם שֶׁלְּמַטָּה. מלכות (מקדש מלך), גַּם כָּךְ אָמֵן וְאָמֵן - אָמֵן שֶׁלְּמַעְלָה, אָמֵן שֶׁלְּמַטָּה. ולפיכך נכפל. אָמֵן קִיּוּם שֶׁל כֻּלָּם, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ אָמֵן בְּאוֹתָן אוֹתִיּוֹת וכמו שמתבאר מיד באלף מם ונון.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי ׳אָמֵן׳. אָמַר רִבִּי אַבָּא, הָא אוּקְמוּהָ כֹּלָּא. אָמֵן אִקְרֵי מַבּוּעָא דְּהַהוּא נַחֲלָא דְּנָגִיד, אָמֵן אִקְרֵי, דִּכְתִּיב, ׳וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן׳ (משלי ח, ל) - אַל תִּקְרֵי אָמוֹן, אֶלָּא אָמֵן. קִיּוּמָא דְּכֻלְּהוּ הַהוּא נַחֲלָא (ס"א: טַלָּא) דְּנָגִיד וְנָפִיק, אָמֵן אִקְרֵי. דְּתַנְיָא, ׳מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם׳ (תהילים קו, מח) - עוֹלָם דִּלְעֵילָּא, עוֹלָם דִּלְתַתָּא. אוּף הָכָא אָמֵן וְאָמֵן, אָמֵן דִּלְעֵילָּא, אָמֵן דִּלְתַּתָּא. אָמֵן קִיוּמָא דְּכֻלְּהוּ, וְהָא אוֹקִימְנָא אָמֵן בְּאִינּוּן אַתְוָון.
אלף - עמק הבאר, מם פתוחה - נהר ששופע ויוצא
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, אָלֶ"ף עֹמֶק הַבְּאֵר שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת, מִשָּׁם נוֹבְעוֹת וְיוֹצְאוֹת וְנִמְצָאוֹת. מקור הברכות, ורבי שמעון חולק כאן על רבי אבא ועל שאר התנאים ומפרש בשלוש האותיות, שאלף הוא הכתר שהוא עומק הבאר, שהבינה עצמה באר וכותלי הבאר חכמה (אור יקר), מֵ"ם פְּתוּחָה, נָהָר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא, וְנִקְרָא מֵ"ם. שהיא היסוד, ומם סתומה היא הבינה - הנהר הנמשך ממנו, וְהוּא סוֹד שֶׁשָּׁנִינוּ, מֵ"ם פְּתוּחָה, מֵ"ם סְתוּמָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּסוד הדבר שנכתבה מ' סתומה באמצע המילה ׳לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה׳ (ישעיה ט, ו).
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, אָלֶף עֲמִיקָא דְּבֵירָא דְּכָל בִּרְכָאן מִתַּמָּן נַבְעִין וְנָפְקִין, וּמִשְׁתַּכְחִין. מֵ"ם פְּתוּחָה, נַהֲרָא דְּנָגִיד וְנָפִיק, וְאִקְרֵי מֵ"ם. וְהוּא רָזָא דְּתָנֵינָן, מֵ"ם פְּתוּחָה, מֵ"ם סְתוּמָה, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, ׳לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה׳ (ישעיה ט, ו).
נון פשוטה, ואמן נוטריקון אל מלך נאמן
נוּ"ן פְּשׁוּטָה, כְּלָל שֶׁל שְׁתֵּי נוּנִין. נוּ"ן כְּפוּפָה, כְּלָל שֶׁל הָאוֹת וָא"ו, כְּלָל שֶׁל נוּן כְּפוּפָה (ס"א: פְּשׁוּטָה). (ס"א: מ"ם פְּתוּחָה, כְּלָל שֶׁל שְׁתֵּי נוּנִין, נוּן פְּשׁוּטָה, נוּן כְּפוּפָה. נוּן פְּשׁוּטָה כְּלָל שֶׁל הָאוֹת וא"ו) מִשּׁוּם כָּךְ הַכֹּל נִקְרָא נוּן וָאו נוּן. וּבְסוֹד הַמִּשְׁנָה כָּךְ שָׁנִינוּ, ו ׳זָכָר, ן׳ פְּשׁוּטָה כְּלָל שֶׁל זָכָר שהפשוטה כוללת את הנקבה הנקראת נון כפופה וכן את הזכר שהוא אות ו', והכפופה יונקת מן הפשוטה ונכללת בה (מקדש מלך), שהפשוטה כוללת שתיהן, וְנוּקְבָּא. נוּן כְּפוּפָה בִּכְלָל שֶׁל פְּשׁוּטָה הִיא. וּבְסִפְרוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא, מֵ"ם שֶׁל כָּאן הִיא נוֹטְרִיקוֹן מֶלֶ"ךְ, וְהַיְנוּ אָמֵן. אָמֵ"ן נוֹטְרִיקוֹן אֵ"ל מֶ"לֶךְ נֶ"אֱמָן. אל בינה, מלך זעיר אנפין, נאמן מלכות הנקראת אמונה (מקדש מלך), כְּלָל שֶׁל הַכֹּל, וְיָפֶה הוּא, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. וכללו של הענין, שבשלוש אותיות 'אמן' מצטיירות שלוש הבחינות שנזכרו למעלה: אלף עומק הבאר, מקור שאין בו גילוי, מם הנהר השופע ממנו, ונון הכלולה מזכר ונקבה, ובה מגיעות הברכות ומתפשטות לעליונים ולתחתונים. ולפיכך 'אָמֵ"ן' נוטריקון 'אֵ"ל מֶ"לֶךְ נֶ"אֱמָן', שלושתן כאחת, והוא כלל הכל
בלשון הזוהר
נוּן פְּשׁוּטָה, כְּלָלָא דִּתְרֵין נוּנִין, נוּן פְּשׁוּטָה, נוּן כְּפוּפָה. נוּן פְּשׁוּטָה כְּלָלָא דְּאָת וָא"ו, כְּלָלָא דְּנוּן כְּפוּפָה (ס"א: פְּשׁוּטָה). (ס"א: מ"ם פְּתוּחָה, כְּלָלָא דִּתְרֵין נוּנִין, נוּן פְּשׁוּטָה, נוּן כְּפוּפָה. נוּן פְּשׁוּטָה כְּלָלָא דְּאָת וָא"ו) בְּגִין כָּךְ כֹּלָּא אִקְרֵי נוּן וָאו נוּן. וּבְרָזָא דְּמַתְנִיתָא הָכִי תָּאנָא, ו ׳דְּכַר, ן׳ פְּשׁוּטָה כְּלָלָא דִּדְכַר וְנוּקְבָּא. נוּן כְּפוּפָה, בִּכְלָלָא דִּפְשׁוּטָה הִיא. וּבְסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, מֵם דְּהָכָא, הִיא נוֹטָרִיקוֹן מֶלֶ"ךְ, וְהַיְינוּ אָמֵן. אָמֵ"ן נוֹטָרִיקוֹן, אֵ"ל מֶ"לֶךְ נֶ"אֱמָן. כְּלָלָא דְּכֹלָּא, וְשַׁפִּיר הוּא, וְהָא אִתְּמַר.
השומע ברכה ואינו מכון באמן - סוגרים פתחיו
לָמַדְנוּ, כָּל מִי שֶׁשָּׁמַע בְּרָכָה מֵאוֹתוֹ מְבָרֵךְ וְלֹא מְכַוֵּן בָּאָמֵן, עָלָיו נֶאֱמַר ׳וּבֹזַי יֵקָלּוּ׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי׳ שהמזלזל בברכה כמזלזל בשם, (מלאכי א, ו). מָה עָנְשׁוֹ? כְּמוֹ שֶׁלֹּא פָתַח בְּרָכוֹת לְמַעְלָה, כָּךְ לֹא פוֹתְחִים לוֹ. שאף ברכות אין פותחין לו מדה כנגד מדה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כְּשֶׁיּוֹצֵא מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, מַכְרִיזִים לְפָנָיו וְאוֹמְרִים: סִגְרוּ הַפְּתָחִים לִפְנֵי פְּלוֹנִי וְלֹא יִכָּנֵס, וְאַל תְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ. אוֹי לוֹ! אוֹי לְנִשְׁמָתוֹ!.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, כָּל מַאן דְּשָׁמַע בְּרָכָה מֵהַהוּא דִּמְבָרֵךְ, וְלָא אִתְכְּוָון בְּאָמֵן, עָלֵיהּ נֶאֱמַר ׳וּבוֹזַי יֵקָלּוּ׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי׳ (מלאכי א, ו). מַאי עוֹנְשֵׁיהּ. כְּמָה דְּלָא פָּתַח בִּרְכָאן לְעֵילָּא, כַּךְ לָא פַּתְחִין לֵיהּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כַּד נָפִיק מֵהַאי עָלְמָא, מַכְרִיזֵי קַמֵּיהּ, וְאַמְרֵי: טְרוּקוּ גַּלֵי קַמֵּיהּ דִּפְלַנְיָיא, וְלָא לִיעוּל, וְלָא תְּקַבְּלוּן לֵיהּ. וַוי לֵיהּ. וַוי לְנִשְׁמָתֵיהּ.
מדורי הגיהנם
ארץ עיפתה, תחתית ואבדון לבוזי אמן
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.