ממלכת הזוהר › זוהר › וילך › מאמר 5: שיר לזכר ושירה לנוקבא, ומעלת משה בשירה › פיסקה 6 (רפה ע"א)

יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו - בה נעשה הדין

וילך · שיר לזכר ושירה לנוקבא, ומעלת משה בשירה · מאמר 5 · פיסקה 6 · דף רפה ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ׳ (איוב כ, כז), וְלָא יַתִּיר, אֲבָל ׳וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ׳ - בְּהַאי, דִּינָא אִתְעָבִיד לְמַאן דְּאִתְעָבִיד. כְּתִיב, ׳וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהו"ה אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת׳ (שמואל ב כב, א) - הַשְׁתָּא תּוּשְׁבַּחְתָּא דְּדָוִד הוּא, בְּגִין דְּאָמַר שִׁירָה מִתַּתָּא לְעֵילָּא, וְזָכָה לְהַאי דַּרְגָּא, וְלָא אָמַר הַאי שִׁירָה, אֶלָּא בְּסוֹף יוֹמוֹי, דְּהֲוָה בִּשְׁלִימוּ יַתִּיר מֵהַאי שִׁירָה, כְּמָה דְּתָנֵינָן, אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ. וְהָכָא, אֲמַאי זָכָה דָּוִד לְמֵימַר שִׁירָתָא מִתַּתָּא לְעֵילָּא, בְּסוֹף יוֹמוֹי. דְּהֲוָה בְּנַיְיחָא מִכָּל סִטְרוֹי, דִּכְתִּיב, (שם) ׳בְּיוֹם הִצִּיל יהו"ה אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אוֹיְבָיו׳.

תרגום

בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב ׳יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲונוֹ׳ (איוב כ, כז) - וְלֹא יוֹתֵר, אֲבָל - ׳וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ׳ - בָּזֶה נַעֲשֶׂה דִין לְמִי שֶׁנַּעֲשֶׂה. כָּתוּב, ׳וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת׳ (שמואל ב כב, א) - כָּאן תִּשְׁבַּחַת שֶׁל דָּוִד הִיא, מִשּׁוּם שֶׁאָמַר שִׁירָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְזָכָה לַדַּרְגָּה הַזּוֹ, וְלֹא אָמַר שִׁירָה זוֹ אֶלָּא בְּסוֹף יָמָיו, שֶׁהָיָה יוֹתֵר בִּשְׁלֵמוּת מֵהַשִּׁירָה הַזּוֹ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ [ אָבוֹת פ"ב ] (אבות פ ב) אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ. וְכָאן לָמָּה זָכָה דָוִד לוֹמַר שִׁירָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה בְּסוֹף יָמָיו? שֶׁהָיָה בִמְנוּחָה מִכָּל צְדָדָיו, שֶׁכָּתוּב ׳בְּיוֹם הִצִּיל ה' אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו׳ (שמואל ב כב, א).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, כתיב ׳יגלו שמים עונו׳ (איוב כ, כז), ולא יתיר, אבל ׳וארץ מתקוממה לו׳ - בהאי, דינא אתעביד למאן דאתעביד. כתיב, ׳וידבר דוד ליהו"ה את דברי השירה הזאת׳ (שמואל ב כב, א) - השתא תושבחתא דדוד הוא, בגין דאמר שירה מתתא לעילא, וזכה להאי דרגא, ולא אמר האי שירה, אלא בסוף יומוי, דהוה בשלימו יתיר מהאי שירה, כמה דתנינן, אל תאמן בעצמך עד יום מותך. והכא, אמאי זכה דוד למימר שירתא מתתא לעילא, בסוף יומוי. דהוה בנייחא מכל סטרוי, דכתיב, (שם) ׳ביום הציל יהו"ה אותו מכף כל אויביו׳.

התרגום: בא וראה, כתוב ׳יגלו שמים עונו׳ (איוב כ, כז) - ולא יותר, אבל - ׳וארץ מתקוממה לו׳ - בזה נעשה דין למי שנעשה. כתוב, ׳וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת׳ (שמואל ב כב, א) - כאן תשבחת של דוד היא, משום שאמר שירה מלמטה למעלה, וזכה לדרגה הזו, ולא אמר שירה זו אלא בסוף ימיו, שהיה יותר בשלמות מהשירה הזו, כמו ששנינו [ אבות פ"ב ] (אבות פ ב) אל תאמן בעצמך עד יום מותך. וכאן למה זכה דוד לומר שירה מלמטה למעלה בסוף ימיו? שהיה במנוחה מכל צדדיו, שכתוב ׳ביום הציל ה' אתו מכף כל איביו׳ (שמואל ב כב, א).

מן המפרשים

מקדש מלך: דהוה בשלימו יתיר מהאי שירה פי' שהיה דהע"ה שלם כמו מרע"ה ומהיכן למדנו זה מהאי שירה שראינו שאמר כמו מרע"ה דהיינו מתתא לעילא:

הסולם: ת"ח כתיב יגלו וגו': בוא וראה, כתוב, יגלו שמים עונו, שהוא ז"א שנקרא שמים, ולא יותר, אלא שמגלה העון בלבד. אבל וארץ מתקוממה לו, בזו, בארץ שהיא המלכות, נעשה הדין למי שנעשה.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: