ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 7לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת וילך · מאמר 5

שיר לזכר ושירה לנוקבא, ומעלת משה בשירה

זוהר ח"ג, פרשת וילך, דף רפד:
כ-8 דקות קריאה

דברי השירה נחקקו בשם הקבה על ידי משה

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְגוֹ', אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תּוּמָּם. לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַה שֶּׁכָּתוּב ׳וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְגוֹ'׳ (דברים לא, ל) - ׳אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם׳? כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, מַהוּייתור הלשון ׳אֶת דִּבְרֵי׳? ׳אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת׳ צָרִיךְ לוֹ לִהְיוֹת! וּמַה זֶּה ׳עַד תֻּמָּם׳ שלכאו' גם הוא ייתור לשון,? אֶלָּא כָּךְ לָמַדְנוּ בְּסוֹד הַמִּשְׁנָה, כָּל אוֹתָם דְּבָרִיםודיבורים שֶׁאָמַר מֹשֶׁה, כֻּלָּם נֶחְקְקוּ בְשֵׁם וזו תשובה ל'את דברי', שכל דיבור ודיבור נחקק בכח השם ונשלם (מקדש מלך), שהדיבור עצמו נחקק, שהאותיות הרוחניות יורדות מעילה לעלול עד לפני משה ומתלבשות באותיות הגשמיות, בסוד כתב לשון ומחשבה שזה לבוש לזה (אור יקר), הקב"ה, וְכָל אוֹתָם דְּבָרִים הָיוּ בָאִים, וְעוֹלִים וְיוֹרְדִים, וְנֶחְקָקִים שָׁם. וְכָל דָּבָר וְדָבָר הָיָה בָּא לִפְנֵי מֹשֶׁה לְהֵחָקֵק עַל יָדוֹ וְעוֹמֵד לְפָנָיו. וְהַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתוּב ׳עַד תֻּמָּם׳ של הדברים, שנשלמה חקיקתם, עד תום לכותבם ולהלבישם בספר (אור יקר)..

בלשון הזוהר

תָּאנָא, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִּיב ׳וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְגוֹ'׳, ׳אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תּוּמָּם׳. הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, מַהוּ ׳אֶת דִּבְרֵי׳, ׳אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת׳ מִבָּעֵי לֵיהּ. וּמַהוּ ׳עַד תּוּמָּם׳. אֶלָּא הָכִי תָּאנָא בְּרָזָא דְּמַתְנִיתִין, כָּל אִינּוּן מִלֵּי דְּאָמַר מֹשֶׁה, כֻּלְּהוּ מִתְגַּלְּפֵי בִּשְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכָל אִינּוּן מִלִּין הֲווֹ אַתְיָין, וְסַלְּקִין וְנַחְתִּין, וּמִתְגַּלְּפִין תַּמָּן. וְכָל מִלָּה וּמִלָּה הֲוָה אַתְיָיא קַמֵּי מֹשֶׁה לְאִתְגַּלְּפָא עַל יְדוֹי וְקַיְּימָא קַמֵּיהּ. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב ׳עַד תּוּמָּם׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

השירה שאמר הקבה, כמזמור שיר ליום השבת

ל] אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת.רַבִּי אַבָּא אָמַר,לפרש מה שאמר הכתוב בפרשת וילך ועתה כתבו לכם ׳אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת׳ומקשה: (דברים לא, ל), ׳שִׁירָה הַזֹּאת׳ צָרִיךְ לוֹ לִהְיוֹת! ולמה הוסיף אות ה' לומר 'ה'שירה הזאת' ה' זו ייתור לשון 'דברי' מַה זֶּה רוֹמֵז? ה' של 'הַשִּׁירָה' היא הרמז, שהמלכות הנקראת ה' היא המשוררת (מקדש מלך), אֶלָּאה' זו רומזת כי זו שִׁירָה שֶׁאָמַר הקב"ה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שִׁיר ׳הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה׳ (שיר השירים א, א), מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם כֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ הַדְּבָרִים ששירה זו היתה אומרת מלכות לז"א ואת השירה הזו שר משה שכל 'שלמה' שבשיר השירים קודש, מלך שהשלום שלו (שבועות לה:). [ שֶׁשָּׁנִינוּ שֶׁכָּתוּב ] ׳מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת׳מה שאמר הכתוב ליום השבת היינו שז"א שר למדרגת (תהלים צב, א) - ׳לְיוֹם הַשַּׁבָּת׳ מַמָּשׁ, היא מדרגת המלכות וזהו שיר השירים אשר לשלמה שזהו יום השבת הוא ז"א, והשיר שהוא משבח בו את המלכות (מקדש מלך), ולא שיר על השבת, שִׁיר שהקב"ה אָמַר. ומ"מ כתוב בלשון זכר כי זהו שיר שז"א אמר משא"כ כשהמלכות משתבח לזעיר זה לשון שירה בתוספת ה'כן הוא ענינו [ שִׁיר ׳הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה׳, שִׁיר שהקב"ה אָמַר. וְכָאן ׳אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת׳, שִׁיר שהקב"ה אָמַר ].

בלשון הזוהר

רִבִּי אַבָּא אָמַר, ׳אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת׳ (דברים לא, ל), ׳שִׁירָה הַזֹּאת׳ מִבָּעֵי לֵיהּ: מַאי קָא רְמִיזָא. אֶלָּא שִׁירָתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר שִׁיר ׳הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה׳ (שיר השירים א, א), מַלְכָּא דִּשְׁלָמָא כֹּלָּא דִּילֵיהּ, וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵּי. (דְּתַנְיָא כְּתִיב) ׳מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (תהלים צב, א) - ׳לְיוֹם הַשַּׁבָּת׳ מַמָּשׁ, שִׁיר דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר. (שִׁיר ׳הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה׳, שִׁיר דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר). (וְהָכָא ׳אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת׳, שִׁירָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כל הנביאים אמרו שיר, ומשה אמר שירה

אֶלָּא כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, שָׁם בשיר השירים אשר לשלמה לשון שִׁיר,'שיר השירים' 'מזמור שיר ליום השבת' וְכָאן אצל פרשת וילך לשון שִׁירָה.להורות סוד ענינים ש זֶהשיר מצד זָכָר, וְזוֹשירה מצד 'שיר' בז"א ו'שירה' במלכות נוּקְבָּא. וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לְגַבֵּי מֹשֶׁה כְּמוֹ קוֹף בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם, שאין ערוך ביניהם, וְהֵם אָמְרוּ שִׁיר, וּמֹשֶׁה אָמַר שִׁירָה. והיה ראוי להיפך, שהנביאים נתנבאו באספקלריא שאינה מאירה שהיא מקום הנקבה ואמרו 'שיר' לשון זכר, ומשה שנתנבא באספקלריא המאירה אמר 'שירה' לשון נקבה, והכל כלפי לייא (אור יקר), [ וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁזּוֹ הִיא נוּקְבָּא, שֶׁכָּתוּב ׳וְעָנְתָה הַשִּׁירָה וְגוֹ'׳ ] מֹשֶׁה הָיָה לוֹ לוֹמַר שִׁיר, וְהֵם שִׁירָה. אֶלָּא זֶהוּ סוֹד הַדָּבָר, מֹשֶׁה לֹא אָמַר אֶת זֶה לְעַצְמוֹ, אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל.משה לא אמר זה לעצמו והיינו שדרגת הנביאים, וק"ו משה רבינו עצמו, לומר 'שיר', וישראל דרגתם לומר שירה, ומה שמ"ר אמר שירה הוא משום שלא אמר זאת לעצמו אלא לישראל.

בלשון הזוהר

אֶלָּא הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, הָתָם שִׁיר, וְהָכָא שִׁירָה. דָּא דְּכַר, וְדָא נוּקְבָּא. וְהָא תָּנֵינָן, כָּל נְבִיאֵי כֻּלְּהוּ לְגַבֵּי מֹשֶׁה, כְּקוֹף בְּעֵינַיְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא, וְאִינּוּן אָמְרוּ שִׁיר, וּמֹשֶׁה אָמַר שִׁירָה. (וּמְנָא לָן דְּהַאי נוּקְבָּא הוּא, דִּכְתִּיב ׳וְעָנְתָה הַשִּׁירָה וְגוֹ'׳) מֹשֶׁה הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר שִׁיר, וְאִינּוּן שִׁירָה. אֶלָּא דָּא הִיא רָזָא דְּמִלָּה, מֹשֶׁה לְגַרְמֵיהּ לָא קָאָמַר דָּא, אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

משה בדרגה עליונה - שירה תשבחת המטרוניתא

אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, לֹא כָּךְ,שמ"ר אמר שירה לפי מדרגת ישראל אֶלָּא שכל אחד ואחד אומר שבח ספירה ממקום שהוא אחוז בה, [והענין הוא: כי המלכות שבחה עולה ממטה למעלה, ושבחה הוא בסוד הת"ת מפני שתיקוני שבחה הם תיקוני הת"ת [וראייה לכך משבח של שיר השירים שהזכר משבח את הנקבה, וזה נקרא 'תיקוני נוקבא', ואילו כשהנקבה משבחת את הזכר זה נקרא 'תיקוני דוכרא', -מצד שמתקנת תיקוניו, ואז עולה אותו התיקון מהמלכות אל הת"ת ונמצאו בסוד הת"ת, וא"כ שבח זה נקרא שירה מפני שהאומרת אותה היא המלכות, אף שהשבח מצד עצמו נקרא זכר כי הוא תיקון בת"ת,- אוה'ח רמ'ק] וכעת יפרש: מֹשֶׁה וַדַּאי נוֹדַע מִכָּאן שֶׁהוּא בְּדַרְגָּה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה מֵהַכֹּל. שהוא אחוז בת"ת לפיכך שבח שאמר הוא שבח שמשבחת המלכות לז"אובדוקא אמר שירה ולא שיר, ואדרבה, מכאן ראיה למעלתו, וטעם הדבר מֹשֶׁה עָלָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְהֵם יָרְדוּ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה. הוּאמשה עָלָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ, מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין. וכל העולה עדיף, מֹשֶׁה עָלָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, שֶׁאָמַר שִׁירָה,שהיא תִּשְׁבַּחַת הַמַּטְרוֹנִיתָא שֶׁהִיא מְשַׁבַּחַת לַמֶּלֶךְ. וּמֹשֶׁה נֶאֱחַז בַּכֹּלוהוא במלך. (ס"א: בַּמֶּלֶךְ). וְהֵםישראל שאר נביאים שהם אחוזים במלכות אומרים שבח שמשבח ז"א למלכות ולכן אומר ש יָרְדוּ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, שֶׁאָמְרוּ שִׁיר, לשון זכר שֶׁהוּא שֶׁבַח שֶׁמְּשַׁבֵּחַ הַמֶּלֶךְז"א אֶתהמלכות הַמַּטְרוֹנִיתָא, וְהֵם נֶאֶחְזוּ מקום אחיזתם במלכות, ונמצא השיר שלהם ממעלה למטה היינו מז"א אל המלכותביאור הדברים ע"פ המקדש מלך, שכל אחד אומר את השיר- מה שמשבחים את הדרגה שהוא אוחז בה, ומ"ר אחוז בת"ת- ז"א, ומי שאומרת לו שבח היא המלכות, ולכן השבח שמ"ר אומר נקרא שירה, ואילו הנביאים אחוזים במלכות, והמלך- ז"א משבח אותה, והיינו מלמעלה למטה, וכיון שהוא משבח אותה נקרא השבח שיר, וא"ש למה מ"ר שהוא בדרגה יותר גבוהה, הוא זה שאומר שירה של המלכות. בַּמַּטְרוֹנִיתָא. וְעַל זֶה בָּזֶה נוֹדַע שִׁבְחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה יוֹתֵר מִכֻּלָּם.ששירתו היתה ממטה למעלה מן המלכות לז"א וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב, ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָהלשון נקבה הַזֹּאת לַיהו"ה׳ ז"א המלכות (שמות טו, א). שִׁירשבח המלכות שמשבחת הַמַּטְרוֹנִיתָא. לְמִי? לַיהו"ה. ז"א וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד. וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד. וְלָכֵןמשום שזה גם כתוב ׳וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת׳וכן , ׳וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת׳בלשון נקבה. ***.

בלשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן, לָאו הָכִי, אֶלָּא, מֹשֶׁה וַדַּאי מֵהָכָא אִשְׁתְּמוֹדַע, דְּאִיהוּ בְּדַרְגָּא עִלָּאָה יַתִּיר מִכֹּלָּא. מֹשֶׁה סָלִיק מִתַּתָּא לְעֵילָּא, וְאִינּוּן נַחְתֵּי מֵעֵילָּא לְתַתָּא. הוּא סָלִיק מִתַּתָּא לְעֵילָּא, כְּמָה דְּתָנֵינָן, מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין. מֹשֶׁה סָלִיק מִתַּתָּא לְעֵילָּא, דְּאָמַר שִׁירָה, תּוּשְׁבַּחְתָּא דְּמַטְרוֹנִיתָא, דְּאִיהִי מְשָׁבַּחַת לְמַלְכָּא. וּמֹשֶׁה בְּכֹלָּא (ס"א: בְּמַלְכָּא) אִתְאֲחָד. וְאִינּוּן נַחְתֵּי מֵעֵילָּא לְתַתָּא, דְּאַמְרוּ שִׁיר, דְּהוּא שְׁבָחָא דִּמְשַׁבְּחָא מַלְכָּא לְמַטְרוֹנִיתָא, וְאִינּוּן בְּמַטְרוֹנִיתָא אִתְאֲחָדוּ. וְעַל דָּא, בְּהַאי אִשְׁתְּמוֹדַע שְׁבָחָא דְּמֹשֶׁה, יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהו"ה׳ (שמות טו, א). שִׁירָתָא דְּמַטְרוֹנִיתָא. לְמַאן. לַיהו"ה. וּבְגִין כָּךְ, וַיִכְתּוֹב מֹשֶׁה ׳אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת׳, ׳וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

וענתה השירה - לאחז את הדברים במקום שיהיה עליהם דין

׳וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת׳ (דברים לא, כא) - וְעָנוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה צָרִיךְ לוֹ לִהְיוֹת! וכמו שכתוב לעיל 'את דברי השירה הזאת', ועוד, שהעדות אינה על כלל השירה אלא על הדברים הפרטיים שבה (אור יקר), אֶלָּא סוֹד הַדָּבָר כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ׳ שהארץ- מלכות היא המתקוממת לעשות דין באדם, (איוב כ, כז). וּמֹשֶׁה הִסְתַּכֵּל בַּכֹּל, וְעַל זֶה אָמַר שִׁירָה, כְּדֵי לֶאֱחֹז דְּבָרִים בַּמָּקוֹם הַזֶּהבמלכות לִהְיוֹת עֲלֵיהֶם דִּין, שהמלכות היא הנפרעת, שנתן להם את השירה לעד שתיפרע מהם אם יעברו, כדין 'יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה' (אור החמה), שאחיזת הדברים במקום הדין היא שעושה את השירה עדות שיש בה פרעון ולא זכרון בלבד, שהעד עצמו נעשה המוציא לפועל, שֶׁכָּתוּב ׳וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו׳. וְלָמָּה? שֶׁכָּתוּב ׳כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ׳. וְכָתוּב ׳כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי וְגוֹ'׳ שהידיעה קדמה לעדות. (דברים לא, כט). וּכְשֶׁתַּעֲשׂוּ אֶת זֶה, מִיָּד - ׳וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד׳.

בלשון הזוהר

׳וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת׳ (דברים לא, כא) - וְעָנּוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא רָזָא דְּמִלָּה כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דִּכְתִּיב, ׳וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ׳ (איוב כ, כז). וּמֹשֶׁה בְּכֹלָּא אִסְתָּכַּל, וְעַל דָּא אָמַר שִׁירָה, בְּגִין לְאִתְאַחֲדָא מִלִּין בַּאֲתָר דָּא, לְמֶהֱוֵי עָלַיְיהוּ דִּינָא, דִּכְתִּיב ׳וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו׳. וְלָמָּה. דִּכְתִּיב ׳כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ׳. וּכְתִיב ׳כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי וְגוֹ'׳. וְכַד תַּעְבְדוּ דָּא, מִיַּד ׳וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו - בה נעשה הדין

בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב ׳יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲונוֹ׳ (איוב כ, כז) - וְלֹא יוֹתֵר, שמים הוא ז"א, ואינו אלא מגלה גילוי בלבד, אֲבָל ׳וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ׳ והארץ- המלכות עושה בו דין בפועל. - בָּזֶה נַעֲשֶׂה דִין לְמִי שֶׁנַּעֲשֶׂה. שעונש החטאים למטה במלכות, ולכן היא המתקוממת להיפרע (אור החמה). כָּתוּב, ׳וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהו"ה אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת׳ (שמואל ב כב, א) - כָּאן תִּשְׁבַּחַת שֶׁל דָּוִד הִיא, מִשּׁוּם שֶׁאָמַר שִׁירָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, מן המלכות אל ז"א, כמשה, וְזָכָה לַדַּרְגָּה הַזּוֹ. וְלֹא אָמַר שִׁירָה זוֹ אֶלָּא בְּסוֹף יָמָיו, ולא קדם לכן, שֶׁהָיָה יוֹתֵר בִּשְׁלֵמוּת מֵהַשִּׁירָה הַזּוֹ, ומכאן למדנו שדוד היה שלם כמשה, שראינו שאמר כמותו מלמטה למעלה (מקדש מלך), כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ(אבות ב ד) (אבות פ"ב) אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ. ולא שנסתפק במדרגתו של דוד, שהרי כל ימיו אמר שירה, אלא שאמירת שירה מלמטה למעלה יש בה עדות על שלמות האומר, ואין אדם מעיד על שלמות שלו בעוד שהיא עשויה להשתנות, ולפיכך המתינה השירה עד שנח מכל צדדיו וְכָאן לָמָּה זָכָה דָוִד לוֹמַר שִׁירָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה בְּסוֹף יָמָיו? שֶׁהָיָה בִמְנוּחָה מִכָּל צְדָדָיו, שֶׁכָּתוּב ׳בְּיוֹם הִצִּיל יהו"ה אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו׳ שהמנוחה מכל אויביו היא שהכשירה אותו לשירה זו. (שמואל ב כב, א).

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ׳ (איוב כ, כז), וְלָא יַתִּיר, אֲבָל ׳וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ׳ - בְּהַאי, דִּינָא אִתְעָבִיד לְמַאן דְּאִתְעָבִיד. כְּתִיב, ׳וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהו"ה אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת׳ (שמואל ב כב, א) - הַשְׁתָּא תּוּשְׁבַּחְתָּא דְּדָוִד הוּא, בְּגִין דְּאָמַר שִׁירָה מִתַּתָּא לְעֵילָּא, וְזָכָה לְהַאי דַּרְגָּא. וְלָא אָמַר הַאי שִׁירָה, אֶלָּא בְּסוֹף יוֹמוֹי, דְּהֲוָה בִּשְׁלִימוּ יַתִּיר מֵהַאי שִׁירָה, כְּמָה דְּתָנֵינָן, אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ. וְהָכָא, אֲמַאי זָכָה דָּוִד לְמֵימַר שִׁירָתָא מִתַּתָּא לְעֵילָּא, בְּסוֹף יוֹמוֹי. דְּהֲוָה בְּנַיְיחָא מִכָּל סִטְרוֹי, דִּכְתִּיב, ׳בְּיוֹם הִצִּיל יהו"ה אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אוֹיְבָיו׳ (שמואל ב כב, א).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שירה מעלה מכל - לכון הלב ולקשר הכל בקשר אחד

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שִׁירָה מְעֻלָּה מֵהַכֹּל מַהִי? כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּסוֹד הַמִּשְׁנָה, בְּדִבּוּרִים וּבְמַעֲשֶׂה כָּךְ (ס"א: הוּא) גַּם מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וּמִלְמַעְלָה לְמַטָּה. וְאַחַר כָּךְ לְכַוֵּן אֶת הַלֵּב, וְלִקְשֹׁר הַכֹּל בְּקֶשֶׁר אֶחָד. ומעשה המצוות עצמו כך הוא: תפילין של יד קודמות לשל ראש, ותפילת מיושב קודמת לשל עמידה, הכל מלמטה למעלה (אור החמה). ואין השירה נשלמת עד שנקשר הכל ו'שירה מעולה מכל' - מן השיר ומן השירה, שבכל אחת מהן צד לטובה וצד להיפך: השיר נקרא בשם הזכר שהוא רחמים ותיקוניו בנקבה, והשירה בשם הנקבה שהיא דין ותיקוניה זכרים, ויש שיר משובח משתיהן הכולל את שתיהן (אור יקר).

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, שִׁירָתָא מְעַלְּיָא מִכֹּלָּא מַאי הִיא. כְּמָה דְּתָנֵינָן בְּרָזָא דְּמַתְנִיתִין, בְּמִלִּין וּבְעוֹבָדָא הָכִי (ס"א: הוּא) נָמֵי מִתַּתָּא לְעֵילָּא, וּמֵעֵילָּא לְתַתָּא. וּלְבָתַר לְכַוְּונָא בְּלִבָּא, וּלְקַשְּׁרָא כֹּלָּא בְּחַד קִשְׁרָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

קשר המהימנותא

כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.