ממלכת הזוהר › זוהר › וילך › מאמר 3: תשבחות כנסת ישראל בחצות הלילה, והעקירה בעון השקר › פיסקה 5 (רפד ע"ב)

תשבחות מצד הארץ בכניסתם, ועקירה בבגידתם

וילך · תשבחות כנסת ישראל בחצות הלילה, והעקירה בעון השקר · מאמר 3 · פיסקה 5 · דף רפד ע"ב

לשון הזוהר

דָּבָר אַחֵר ׳מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירוֹת שָׁמַעְנוּ׳ - בְּשַׁעֲתָא דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, וַאֲרוֹן קַיְּימָא קַדִּישָׁא קַמַּיְיהוּ, שָׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל דְּמִסְטְרָא חַד דְּאַרְעָא, תּוּשְׁבְּחָן וְחֵדוּ וְקַל מְזַמְּרֵי עִלָּאֵי, דִּמְזַמְּרֵי בְּאַרְעָא, כְּדֵין צְבִי לַצַּדִּיק, תּוּשְׁבְּחָא דְּמֹשֶׁה הֲוָה בְּהַהִיא שַׁעֲתָא. דִּבְכָל אֲתָר דְּאָרוֹן הֲוָה שָׁארֵי בְּאַרְעָא, הֲווֹ שַׁמְעֵי קָלָא דְּאַמְרֵי: ׳וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (דברים ד, מד). אֲבָל אוֹי לִי דְּבוֹגְדִים בָּגָדוּ, דִּזְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְשַׁקְּרָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְאִתְעַקְּרָא מֵאַרְעָא זִמְנָא חֲדָא. וּבְגִין דְּאִתְאֲחָדוּ בֵּינַיְיהוּ שִׁקְרָא דִּלְהוֹן, יִתְעַקְּרוּן זִמְנָא תִּנְיָינָא, עַד דְּיִשְׁתְּלִים חוֹבַיְיהוּ בְּאַרְעָא אַחֲרָא.

תרגום

דָּבָר אַחֵר ׳מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ׳ (ישעיה כד, טז) - בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ וְהָאָרוֹן הַקָּדוֹשׁ עוֹמֵד לִפְנֵיהֶם, שָׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּצַּד אֶחָד שֶׁל הָאָרֶץ תִּשְׁבָּחוֹת וְשִׂמְחָה וְקוֹל מְזַמְּרִים עֶלְיוֹנִים שֶׁמְּזַמְּרִים בָּאָרֶץ, וְאָז צְבִי לַצַּדִּיק, תִּשְׁבַּחַת מֹשֶׁה הָיְתָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ הָיָה שָׁרוּי הָאָרוֹן, הָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹל שֶׁאוֹמֵר: ׳וְזֹּאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (דברים ד, מד) - אֲבָל אוֹי לִי שֶׁבּוֹגְדִים בָּגָדוּ, שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְשַׁקֵּר בַּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְהֵעָקֵר מֵהָאָרֶץ פַּעַם אַחַת. וּמִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱחַז בֵּינֵיהֶם הַשֶּׁקֶר שֶׁלָּהֶם, יֵעָקֵר פַּעַם שְׁנִיָּה, עַד שֶׁיֻּשְׁלַם חַטָּאתָם בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דבר אחר ׳מכנף הארץ זמירות שמענו׳ - בשעתא דעאלו ישראל לארעא, וארון קיימא קדישא קמייהו, שמעו ישראל דמסטרא חד דארעא, תושבחן וחדו וקל מזמרי עלאי, דמזמרי בארעא, כדין צבי לצדיק, תושבחא דמשה הוה בההיא שעתא. דבכל אתר דארון הוה שארי בארעא, הוו שמעי קלא דאמרי: ׳וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל׳ (דברים ד, מד). אבל אוי לי דבוגדים בגדו, דזמינין ישראל לשקרא בקודשא בריך הוא, ולאתעקרא מארעא זמנא חדא. ובגין דאתאחדו בינייהו שקרא דלהון, יתעקרון זמנא תניינא, עד דישתלים חובייהו בארעא אחרא.

התרגום: דבר אחר ׳מכנף הארץ זמרת שמענו׳ (ישעיה כד, טז) - בשעה שנכנסו ישראל לארץ והארון הקדוש עומד לפניהם, שמעו ישראל שמצד אחד של הארץ תשבחות ושמחה וקול מזמרים עליונים שמזמרים בארץ, ואז צבי לצדיק, תשבחת משה היתה באותה שעה. שבכל מקום שבו היה שרוי הארון, היו שומעים קול שאומר: ׳וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל׳ (דברים ד, מד) - אבל אוי לי שבוגדים בגדו, שעתידים ישראל לשקר בהקדוש ברוך הוא ולהעקר מהארץ פעם אחת. ומשום שנאחז ביניהם השקר שלהם, יעקר פעם שניה, עד שישלם חטאתם בארץ אחרת.

מן המפרשים

הסולם: ד"א מכנף הארץ וכו': פירוש אחר מכנף הארץ זמירות שמענו, בשעה שנכנסו ישראל לארץ וארון הברית הקדוש לפניהם, שמעו ישראל, מצד אחד שבארץ, תשבחות ושמחה וקול מזמרים עליונים שמזמרים בארץ. אז צבי לצדיק , שהתשבחות היו בשעה ההיא אל משה כי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: