תשבחות כנסת ישראל בחצות הלילה, והעקירה בעון השקר
מכנף הארץ - כסות עליונה, זמרת - תשבחות הלילה
רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, ׳מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וְגוֹ'׳ (ישעיה כד, טז). אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם, לְאוֹתָם שֶׁלֹּא מַשְׁגִּיחִים וְלֹא מִשְׁתַּדְּלִים בִּכְבוֹד רִבּוֹנָם, וְלֹא מִסְתַּכְּלִים בַּקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה לְהִתְקַדֵּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים בָּעוֹלָם הַבָּא. ׳מִכְּנַף הָאָרֶץ׳ - זוֹ כְּסוּת עֶלְיוֹנָה קְדוֹשָׁה. ׳זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה׳ (איוב לה, י). ׳זְמִרוֹת׳, תִּשְׁבָּחוֹת שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הקב"ה בַּלַּיְלָה. ׳בַּלַּיְלָה׳, בִּזְמַן שֶׁהִיא הִזְדַּמְּנָה [ שהקב"ה ] [ מִזְדַּוֶּגֶת ומצויה ] וּמְצוּיָה לְשַׁבֵּחַ אֶת הקב"ה, וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן.
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, ׳מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירוֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וְגוֹ'׳ (ישעיהו כד, טז). וַוי לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא, לְאִינּוּן דְּלָא מַשְׁגִּחִין וְלָא מִשְׁתַּדְּלִין בִּיקָרָא דְּמָארֵיהוֹן, וְלָא מִסְתַּכְּלִין בִּקְדוּשָּׁא (בקדושה) עִלָּאָה, לְאִתְקַדְּשָׁא בְּהַאי עָלְמָא, לְמֶהֱוֵי קַדִּישִׁין בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. ׳מִכְּנַף הָאָרֶץ׳, דָּא כְּסוּתָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא. ׳זְמִירוֹת שָׁמַעְנוּ׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳נוֹתֵן זְמִירוֹת בַּלָּיְלָה׳ (איוב לה, י). ׳זְמִירוֹת׳, תּוּשְׁבְּחָן דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּלָּיְלָה. ׳בַּלָּיְלָה׳, בְּזִמְנָא דְּאִיהִי אִזְדַּמְּנָא (דקודשא בריך הוא) (ס"א: אזדווגא דשכיחא) וּשְׁכִיחָא לְשַׁבְּחָא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (בלילה, בזמנא דאיהי אזדווגא) (אזדווגת) וּמִשְׁתַּעֲשָׁע עִם צַדִּיקַיָּיא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן.
מחצות הלילה מתעוררת רוח ועוקרת את המזיקים
וּמָתַי? מֵחֲצוֹת הַלַּיְלָה וְאֵילָךְ. וְאָז ׳זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ׳ [ בַּלַּיְלָה ], תִּשְׁבָּחוֹת. ׳וּזְמִירוֹת׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳לֹא תִזְמֹר׳ (ויקרא כה, ד). וְכָתוּב ׳זְמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה׳ (ישעיה כה, ה) - עִקּוּר מִמְּקוֹמָם שֶׁל כָּל אוֹתָם תַּקִּיפִים. שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁנִּכְנָס הַלַּיְלָה, כַּמָּה עָרִיצִים מַחֲנוֹת מַזִּיקִים שׁוֹמְרֵי הַחֻקִּים מְצוּיִים בָּעוֹלָם, הוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם לְקַטְרֵג. מֵחֲצוֹת הַלַּיְלָה וְאֵילָךְ מִתְעוֹרֶרֶת רוּחַ אַחַת וְעוֹקֶרֶת אֶת כֻּלָּם מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם, וּמַעֲבִירָה אוֹתָם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ. ׳זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ׳, תִּשְׁבָּחוֹת שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּלַּיְלָה. וְכָל זֶה לָמָּה? ׳צְבִי לַצַּדִּיק׳ - לְהִזְדַּוֵּג בְּזִוּוּג אֶחָד [ לַקָּדוֹשׁ ] שֶׁל הקב"ה וּלְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה אַחַת.
בלשון הזוהר
וְאֵימָתַי. מִפַּלְגּוּת לֵילְיָא וְאֵילָךְ. וּכְדֵין ׳זְמִירוֹת שָׁמַעְנוּ׳ (בלילה), תּוּשְׁבְּחָן. ׳וּזְמִירוֹת׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳לֹא תִזְמוֹר׳ (ויקרא כה, ד). וּכְתִיב ׳זְמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה׳ (ישעיה כה, ה) - אַעְקְרוּתָא מֵאַתְרַיְיהוּ כָּל אִינּוּן תַּקִּיפִין. דְּהָא כַּד עָיִּיל לֵילְיָא, כַּמָה עֲרִיצִים גַּרְדִּינֵי נִימוּסִין שְׁכִיחִין בְּעָלְמָא, אָזְלִין וְשַׁיְיטָן (ושטיין) בְּעָלְמָא לְקַטְרְגָא. מִפַּלְגּוּת לֵילְיָא וְאֵילָךְ, אִתְּעַר רוּחָא חֲדָא וְאַעְקַר לְכֻלְּהוּ מֵאַתְרַיְיהוּ, וְאַעְבַּר לוֹן דְּלָא יִשְׁלְטוּן. ׳זְמִירוֹת שָׁמַעְנוּ׳, תּוּשְׁבְּחָן דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּלֵילְיָא. וְכָל דָּא לָמָּה. ׳צְבִי לַצַּדִּיק׳ - לְאִזְדַּוְּוגָא בְּזִוּוּגָא חֲדָא (לקודשא) דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְאִתְקַדְּשָׁא בִּקְדוּשָּׁה חֲדָא.
רזי לי - אוי לדור שהבנים משתקרים בשקר אבותם
׳וָאֹמַר רָזִי לִי רָזִי לִי׳ (ישעיה כד, טז) - זֶהוּ סוֹד עֶלְיוֹן, זֶהוּ רוּחַ קְדוֹשָׁה. אֲבָל ׳אוֹי לִי׳ - עַל הַדּוֹר וְעַל הָעוֹלָם. ׳בּוֹגְדִים בָּגָדוּ׳ - שֶׁכֻּלָּם מְשַׁקְּרִים בּוֹ, מְשַׁקְּרִים בָּהֶם בְּעַצְמָם. וְלֹא דַי שֶׁמְּשַׁקְּרִים בְּעַצְמָם [ מַמָּשׁ ], אֶלָּא אוֹתָם בָּנִים שֶׁיָּלְדוּ מִשְׁתַּקְּרִים בְּאוֹתוֹ שֶׁקֶר שֶׁלָּהֶם, וְנִמְצָאִים פְּגוּמִים לְמַעְלָה וּמַטָּה.
בלשון הזוהר
׳וְאוֹמֵר רָזִי לִי רָזִי לִי׳ (ישעיה כד, טז) - דָּא הוּא רָזָא עִלָּאָה, דָּא הוּא רוּחַ קַדִּישָׁא. אֲבָל ׳אוֹי לִי׳ עַל דָּרָא, וְעַל עָלְמָא. ׳בּוֹגְדִים בָּגָדוּ׳, דְּכֻלְּהוּ מְשַׁקְּרָן בֵּיהּ, מְשַׁקְּרָן בְּהוּ בְּגַרְמַיְיהוּ. וְלָא דַּי דִּמְשַׁקְּרָן בְּגַרְמַיְיהוּ (ממש), אֶלָּא אִינּוּן בְּנִין דְּאוֹלִידוּ מִתְשַׁקְּרָן בְּהַהוּא שִׁקְרָא דִּלְהוֹן, וְאִשְׁתְּכָחוּ פְּגִימִין לְעֵילָּא וְתַתָּא.
ישעיהו קדש את יראי החטא, ובניהם נקראו על שמו
כֵּיוָן שֶׁיְּשַׁעְיָהוּ הִסְתַּכֵּל בָּזֶה, כִּנֵּס אֶת אוֹתָם יִרְאֵי חֵטְא וְלִמֵּד אוֹתָם דֶּרֶךְ קְדוֹשָׁה לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת הַמֶּלֶךְ וּלְהִמָּצֵא בְנֵיהֶם קְדוֹשִׁים. כֵּיוָן שֶׁאֵלֶּה הִתְקַדְּשׁוּ, אוֹתָם בָּנִים שֶׁיָּלְדוּ נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי יהו"ה לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל׳ (ישעיה ח, יח) - שֶׁפְּרוּשִׁים מִשְּׁאָר הָעַמִּים.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאִסְתָּכַּל יְשַׁעְיָהוּ בְּהַאי, כָּנִישׁ לְאִינּוּן דַּחֲלִין חַטָּאָה, וְאוֹלִיף לוֹן אֹרַח קַדִּישָׁא לְאִתְקַדְּשָׁא בִּקְדוּשָּׁה דְּמַלְכָּא, וּלְאִשְׁתַּכְּחָא בְּנַיְיהוּ קַדִּישִׁין. כֵּיוָן דְּאִתְקְדָּשׁוּ אִלֵּין, אִינּוּן בְּנִין דְּאוֹלִידוּ אִקְרוּן עַל שְׁמֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי יהו"ה לְאוֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל׳ (ישעיהו ח, יח) - דִּפְרִישָׁן מִשְּׁאַר עַמִּין.
תשבחות מצד הארץ בכניסתם, ועקירה בבגידתם
דָּבָר אַחֵר ׳מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ׳ (ישעיה כד, טז) - בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ וְהָאָרוֹן הַקָּדוֹשׁ עוֹמֵד לִפְנֵיהֶם, שָׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּצַּד אֶחָד שֶׁל הָאָרֶץ תִּשְׁבָּחוֹת וְשִׂמְחָה וְקוֹל מְזַמְּרִים עֶלְיוֹנִים שֶׁמְּזַמְּרִים בָּאָרֶץ. וְאָז ׳צְבִי לַצַּדִּיק׳ - תִּשְׁבַּחַת מֹשֶׁה הָיְתָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ הָיָה שָׁרוּי הָאָרוֹן, הָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹל שֶׁאוֹמֵר: ׳וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (דברים ד, מד). אֲבָל ׳אוֹי לִי׳ שֶׁבּוֹגְדִים בָּגָדוּ, שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְשַׁקֵּר בַּהקב"ה וּלְהֵעָקֵר מֵהָאָרֶץ פַּעַם אַחַת. וּמִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱחַז בֵּינֵיהֶם הַשֶּׁקֶר שֶׁלָּהֶם, יֵעָקְרוּ פַּעַם שְׁנִיָּה, עַד שֶׁיֻּשְׁלַם חַטָּאתָם בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירוֹת שָׁמַעְנוּ׳ (ישעיה כד, טז) - בְּשַׁעֲתָא דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, וַאֲרוֹן קַיְּימָא קַדִּישָׁא קַמַּיְיהוּ, שָׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל דְּמִסְטְרָא חַד דְּאַרְעָא, תּוּשְׁבְּחָן וְחֵדוּ וְקַל מְזַמְּרֵי עִלָּאֵי, דִּמְזַמְּרֵי בְּאַרְעָא. כְּדֵין ׳צְבִי לַצַּדִּיק׳ - תּוּשְׁבְּחָא דְּמֹשֶׁה הֲוָה בְּהַהִיא שַׁעֲתָא. דִּבְכָל אֲתָר דְּאָרוֹן הֲוָה שָׁארֵי בְּאַרְעָא, הֲווֹ שַׁמְעֵי קָלָא דְּאַמְרֵי: ׳וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (דברים ד, מד). אֲבָל ׳אוֹי לִי׳ דְּבוֹגְדִים בָּגָדוּ, דִּזְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְשַׁקְּרָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְאִתְעַקְּרָא מֵאַרְעָא זִמְנָא חֲדָא. וּבְגִין דְּאִתְאֲחָדוּ בֵּינַיְיהוּ שִׁקְרָא דִּלְהוֹן, יִתְעַקְּרוּן זִמְנָא תִּנְיָינָא, עַד דְּיִשְׁתְּלִים חוֹבַיְיהוּ בְּאַרְעָא אַחֲרָא.
ארבעת העדים
באר יצחק, הגורל, אבני יהושע והשירה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.