נשמת הנוקבא שיצאה קודם הזכר, ובא אחר ונטלה
וילך · זמני הזוגות ומעבר השלטון - משאול לדוד וממשה ליהושע · מאמר 2 · פיסקה 3 · דף רפג ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, וְהָא אִתְּמַר, דְּכָל רוּחִין דְּנָפְקִין מִלְּעֵילָּא, דְּכַר וְנוּקְבָּא נַפְקֵי, וּמִתְפָּרְשָׁן. וּלְזִמְנִין תִּפּוּק נִשְׁמְתָא דְּנוּקְבָּא, עַד לָא נַפְקַת דְּכַר, דְּהוּא בַּר זוּגָהּ. וְכָל זִמְנִין דִּדְכוּרָא לָא מָטָא זִמְנֵיהּ לְאִזְדַּוְּוגָא בַּהֲדֵי נוּקְבֵיהּ, וְאָתֵי אַחֲרָא וְאִתְנְסִיב בַּהֲדָהּ, כֵּיוָן דְּמָטָא זִמְנָא דְּהַאי לְאִזְדַּוְּוגָא, כַּד אִתְּעַר צֶדֶק בְּעָלְמָא, לְמִפְקַד עַל חוֹבֵי עָלְמָא, כָּנִישׁ לֵיהּ לְהַאי אַחֲרָא, דְּהֲוָה נָסִיב בַּהֲדָהּ, וְאָתֵי אַחֲרָא וְנָטִיל לָהּ. וְעַל דָּא קָשִׁין זִוּוּגִין קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
תרגום
בֹּא וּרְאֵה, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר, שֶׁכָּל הָרוּחוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת מִלְמַעְלָה, יוֹצְאוֹת זָכָר וְנוּקְבָּא וְנִפְרָדוֹת. וְלִפְעָמִים תֵּצֵא נִשְׁמַת הַנּוּקְבָּא עַד שֶׁלֹּא יוֹצֵאת הַזָּכָר, שֶׁהוּא בֶּן זוּגָהּ. וְכָל פְּעָמִים שֶׁזָּכָר לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִזְדַּוֵּג עִם נְקֵבָתוֹ וּבָא אַחֵר וְנָשָׂא אוֹתָהּ - כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן שֶׁל זֶה לְהִזְדַּוֵּג, כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר צֶדֶק בָּעוֹלָם לִפְקֹד עַל חֲטָאֵי הָעוֹלָם, כּוֹנֵס אֶת הָאַחֵר הַזֶּה שֶׁנָּשָׂא אוֹתָהּ, וּבָא הָאַחֵר וְלוֹקֵחַ אוֹתָהּ. וְעַל זֶה קָשִׁים זִוּוּגִים לִפְנֵי הקב"ה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, והא אתמר, דכל רוחין דנפקין מלעילא, דכר ונוקבא נפקי, ומתפרשן. ולזמנין תפוק נשמתא דנוקבא, עד לא נפקת דכר, דהוא בר זוגה. וכל זמנין דדכורא לא מטא זמניה לאזדווגא בהדי נוקביה, ואתי אחרא ואתנסיב בהדה, כיון דמטא זמנא דהאי לאזדווגא, כד אתער צדק בעלמא, למפקד על חובי עלמא, כניש ליה להאי אחרא, דהוה נסיב בהדה, ואתי אחרא ונטיל לה. ועל דא קשין זווגין קמי קודשא בריך הוא.
התרגום: בא וראה, והרי נתבאר, שכל הרוחות שיוצאות מלמעלה, יוצאות זכר ונוקבא ונפרדות. ולפעמים תצא נשמת הנוקבא עד שלא יוצאת הזכר, שהוא בן זוגה. וכל פעמים שזכר לא הגיע זמנו להזדוג עם נקבתו ובא אחר ונשא אותה - כיון שמגיע זמן של זה להזדוג, כשמתעורר צדק בעולם לפקד על חטאי העולם, כונס את האחר הזה שנשא אותה, ובא האחר ולוקח אותה. ועל זה קשים זווגים לפני הקב"ה.
מן המפרשים
אור יקר: כניש ליה להאי אחרא מפגי שהוא מת בעונו שהוא אחר, ונוסף על זה כדי שיקח בת זוגו זה שהיא שלו והיינו שהוא צורך העולם ותועלתא דכרנש דאתכניש כדמפרש.
הסולם: ת"ח והא אתמר וכו': בוא וראה. הנה למדנו, שכל רוחות היוצאים מלמעלה יוצאים זכר ונקבה, ונפרדים בבואם לעולם הזה להתלבש בגופים. ולפעמים תצא לעולם נשמה של הנקבה מטרם שיצאה הנשמה של הזכר שהוא בן זוגה, ובכל פעם, שהזכר עוד לא הגיע זמנו…
מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: דכל רוחין דנפקין וכו' זה כלל גדול נוהג בכל הנשמות שיוצאות מזווג זוו"ן ולכן הם זכר ונקבה יחד מן החסדים והגבורות. וברדתם לבריאה דכתיב בה ומשם יפרד אז מתפרשן זה בהיכלי הזכר וזאת בהיכלי הנקבה. ולכן גם ברדתם לעו"הז יוצאות נפרדים…