זמני הזוגות ומעבר השלטון
משאול לדוד וממשה ליהושע
משה בקש גוף השמש ולא גוף הלבנה
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְגוֹ'.כָּתוּב ׳אִם אֵין פָּנֶיךְ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה׳ לא תוספת ביקש אלא שלא יגרע מה שהיה כבר, (שמות לג, טו-טז) ׳וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא וְגוֹ'׳. כָּךְ לָמַדְנוּ, כֵּיוָן שֶׁאָמַר הקב"ה לְמֹשׁה ׳הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךְ׳ ו'מלאכי' היא המלכות (מקדש מלך), הנהגה על ידי שליח, (שמות לב, לד) - אָמַר מֹשֶׁה, וּמַה הַנְהָגַת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁתִּתְכַּנֵּס וְתַנְהִיג הַלְּבָנָה - גּוּף הַלְּבָנָה אֵינִי רוֹצֶה. שענינה הנהגה מקבלת ואינה משפעת. ׳אִם אֵין פָּנֶיךְ הֹלְכִים׳ - אֲנִי רוֹצֶה אֶת גּוּף הַשֶּׁמֶשׁ, הנהגת ז''א וְלֹא אֶת שֶׁל הַלְּבָנָה. ולא הנהגת המלכות וְאָז גּוּף הַשֶּׁמֶשׁ הוּאַר, וְנַעֲשָׂה מֹשֶׁה כְּמוֹ גוּף הַשֶּׁמֶשׁ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל. שנתקבלה בקשתו ונמסרה לו הנהגת השמש, וזהו 'כְּדֵין' שבלשון הזוהר, לאחר הבקשה, כֵּיוָן שֶׁהִתְכַּנֵּס מֹשֶׁה, הִתְכַּנֵּס הַשֶּׁמֶשׁ וְהוּאֲרָה הַלְּבָנָה, וְהָיָה יְהוֹשֻׁעַ מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹר הַלְּבָנָה. אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה! שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה (בבא בתרא עה.).
בלשון הזוהר
כְּתִיב ׳אִם אֵין פָּנֶיךָ הוֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה׳ (שמות לג, טו-טז) ׳וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא וְגוֹ'׳. הָכִי אוֹלִיפְנָא, כֵּיוָן דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה ׳הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ׳ (שמות לב, לד), אָמַר מֹשֶׁה, וּמַה קַסְטִיפָא דְּשִׁמְשָׁא דְּיִתְכְּנִישׁ, וְיַדְבַּר סִיהֲרָא, גּוּפָא דְּסִיהֲרָא לָא בָּעֵינָא. ׳אִם אֵין פָּנֶיךָ הוֹלְכִים׳ - גּוּפָא דְּשִׁמְשָׁא בָּעֵינָא, וְלָאו דְּסִיהֲרָא. כְּדֵין גּוּפָא דְּשִׁמְשָׁא אִתְנְהִיר, וְאִתְעָבִיד מֹשֶׁה, כְּגַוְונָא דְּגוּפָא דְּשִׁמְשָׁא קַמַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן דְּאִתְכְּנִישׁ מֹשֶׁה, אִתְכְּנִישׁ שִׁמְשָׁא, וְאִתְנְהִיר סִיהֲרָא, וַהֲוָה יְהוֹשֻׁעַ מִשְׁתַּמֵּשׁ לִנְהוֹרָא דְּסִיהֲרָא. וַוי לְהַהוּא כִּסּוּפָא.
ארבעים שנה האיר השמש, ויש נספה בלא משפט
׳וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְגוֹ'׳ (דברים לא, ב). הַיְנוּ שֶׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַרְבָּעִים שָׁנָה הֵאִיר הַשֶּׁמֶשׁ לְיִשְׂרָאֵל, כנגד שנות המדבר, וְהִתְכַּנֵּס לְסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה, שאין הלבנה מאירה עד שתקבל מן השמש, ולכן הוצרכו ארבעים שנה של הארת השמש תחילה. ומשה בן שמונים בעמדו לפני פרעה, ועד מאה ועשרים הרי ארבעים (אור החמה). וסוד ארבעים, שהלבנה מ"ם סתומה ובה ארבע רוחות וכל אחת כלולה מעשר, ואינה מאירה עד שיושלמו ארבעים ותקבל מן השמש, וזהו סוד טהרת המקוה בארבעים סאה (אור החמה), וְהֵאִירָה הַלְּבָנָה. החלה הנהגת הלבנה שהיא בדרגה פחותה ביחס לשמש מצד היותה מקבלת., אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי כָּךְ הוּא, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְיֵשׁ נִסְפֶּהקודם זמנו בְּלֹא מִשְׁפָּט׳שלא כסדר הדין, 'מִשְׁפָּט' הוא קו הרחמים, וכיון שנתכנס השמש שהוא המשפט נמצא משה בלא משפט ונספה (אור החמה), דהיינו שמ"ר הוצרך להסתלק מן העולם לסוף מ' שנה של הארת השמש אף דחשיב 'בלא משפט'. (משלי יג, כג). וַהֲרֵי הִתְעוֹרְרוּ הַחֲבֵרִים, בחגיגה (חגיגה ד: 'ויש נספה בלא משפט'), על מי שמת בלא זמנו (מקדש מלך), וְאָנוּ נְבָאֵר אֶת הַפָּסוּק. ואנו נפרשנו על הסתלקות משה עצמו (מקדש מלך) וכאמור, אֲבָל עַל מַה שֶּׁהִתְעוֹרְרוּ הַחֲבֵרִים, הַכֹּל הוּא צָרִיךְ לָעוֹלָם לְגַלּוֹת (ס"א: לְתוֹעֶלֶת הָאָדָם), שֶׁהָאָדָם שֶׁנֶּאֱסָף עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ יָמָיו. ואין הסתלקותו ראיה שנתחייב.
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְגוֹ'׳ (דברים לא, ב). הַיְינוּ דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אַרְבְּעִין שְׁנִין נָהִיר שִׁמְשָׁא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וְאִתְכְּנִישׁ לְסוֹף אַרְבְּעִין שְׁנִין, וְנָהִיר סִיהֲרָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן וַדַּאי הָכִי הוּא, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט׳ (משלי יג, כג). וְהָא אַתְעֲרוּ חַבְרַיָּיא, וַאֲנָן נוֹקִים לֵיהּ לַקְּרָא. אֲבָל עַל מַה דְּאַתְעֲרוּ חַבְרַיָּיא כֹּלָּא הוּא אִצְטְרִיךְ לְעָלְמָא, לְגַלָאָה (ס"א: לְתוֹעַלְתָּא דְּבַר נָשׁ), דְּבַּר נָשׁ דְּיִתְכְּנַשׁ עַד לָא מָטוּן יוֹמוֹי.
נשמת הנוקבא שיצאה קודם הזכר, ובא אחר ונטלה
בֹּא וּרְאֵה,ביאור הענין מדוע אדם מסתלק קודם זמנו וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר, שֶׁכָּל הָרוּחוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת מִלְמַעְלָה, יוֹצְאוֹת זָכָר וְנוּקְבָּא וְנִפְרָדוֹת. שיוצאות מן החסדים והגבורות כאחד, וברדתן לבריאה 'וּמִשָּׁם יִפָּרֵד' זו להיכלי הנקבה וזה להיכלי הזכר (רמ"ז), יציאה אחת ופירוד אחריה, וְלִפְעָמִים תֵּצֵא נִשְׁמַת הַנּוּקְבָּא עַד שֶׁלֹּא יוֹצֵאת הַזָּכָר, שֶׁהוּא בֶּן זוּגָהּ. הקדמה בזמן ולא בשורש, וטעם ההקדמה שהקדוש ברוך הוא מביט באותו הנולד הזכר בסוד 'קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ' (ישעיה מא ד) ומאחרו מחמת עוון, ולפיכך יוצאת הנקבה תחילה (אור החמה) וְכָל פְּעָמִים שֶׁזָּכָר לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִזְדַּוֵּג עִם נְקֵבָתוֹ וּבָא אַחֵר וְנָשָׂא אוֹתָהּ נישואי שעה עד שיגיע זמנו של הראשון, - כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן שֶׁל זֶה לְהִזְדַּוֵּג, כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר צֶדֶק בָּעוֹלָם לִפְקֹד עַל חֲטָאֵי הָעוֹלָם, ובהתעורר צדק לבדו הדין קשה, שמדקדקים בו הרבה (רמ"ז), כּוֹנֵסממית אֶת הָאַחֵר הַזֶּה שֶׁנָּשָׂא אוֹתָהּ,שאין הסילוק אלא בהתעורר הדין וּבָא הָאַחֵרשהוא הזיווג האמיתי שלה וְלוֹקֵחַ אוֹתָהּ. וְעַל זֶה קָשִׁים זִוּוּגִים לִפְנֵי כקריעת ים סוף (סוטה ב.) שהזיווג השני מצריך סילוקו של הראשון, ובקריעת ים סוף עצמה קטיל להני ושזיב להני, ואין רצונו של הקדוש ברוך הוא לכלות מעשה ידיו (אור החמה). הקב"ה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, וְהָא אִתְּמַר, דְּכָל רוּחִין דְּנָפְקִין מִלְּעֵילָּא, דְּכַר וְנוּקְבָּא נַפְקֵי, וּמִתְפָּרְשָׁן. וּלְזִמְנִין תִּפּוּק נִשְׁמְתָא דְּנוּקְבָּא, עַד לָא נַפְקַת דְּכַר, דְּהוּא בַּר זוּגָהּ. וְכָל זִמְנִין דִּדְכוּרָא לָא מָטָא זִמְנֵיהּ לְאִזְדַּוְּוגָא בַּהֲדֵי נוּקְבֵיהּ, וְאָתֵי אַחֲרָא וְאִתְנְסִיב בַּהֲדָהּ, כֵּיוָן דְּמָטָא זִמְנָא דְּהַאי לְאִזְדַּוְּוגָא, כַּד אִתְּעַר צֶדֶק בְּעָלְמָא, לְמִפְקַד עַל חוֹבֵי עָלְמָא, כָּנִישׁ לֵיהּ לְהַאי אַחֲרָא, דְּהֲוָה נָסִיב בַּהֲדָהּ, וְאָתֵי אַחֲרָא וְנָטִיל לָהּ. וְעַל דָּא קָשִׁין זִוּוּגִין קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
הזכר שסרח נכנס קודם זמנו, שהגיע זמנו של האחר
אמנםוְכָל זֶה מִשּׁוּם שֶׁהַזָּכָר סָרַח בְּמַעֲשָׂיו. ואילו לא היו בו חטאים היה זכותו מבסמת אותה בחינת גבורה (הרמ"ז), שאין הגעת זמנו של השני מספיקה לבדה, אלא שהיא נותנת פתח לדין, והדין אינו נאחז אלא בחטא, ובזכות מבוסמת אין לו במה להיאחז, וכלשון הזוהר להלן 'וְאָעְרַע בֵּיהּ דִּינָא דְּצֶדֶק בְּחוֹבוֹי', וְאַף עַל גַּב שֶׁלֹּא סָרַח כָּל כָּךְ מַעֲשָׂיו בְּחֶטְאוֹ, ובלא שהגיע זמנו של השני לא היה בחטאיו חיוב מיתה, הִתְכַּנֵּס בְּאוֹתוֹ זְמַן עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ יָמָיו, שֶׁלֹּא עוֹשֶׂה כֵּן בְּמִשְׁפָּט, שאין מדת צדק אוספת את האדם קדם זמנו, מפני חשבון האחר, וְעָלָיו כָּתוּב ׳וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט׳ בלא המשפט הראוי לחטאו, (משלי יג, כג). וּפוֹגֵשׁ בֵּית דִּין שֶׁל צֶדֶק בְּחֶטְאוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל הָאַחֵר, וְלוֹקֵחַ אוֹתָהּ, שֶׁהֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ. ואף שהדין קשה, תועלת יש בו לנאסף עצמו, ותיקון לעולם, שבהתחבר מין במינו נעשה ייחוד עליון (רמ"ז). שהזכות הקודמת גוברת.
בלשון הזוהר
וְכָל דָּא בְּגִין דְּסָרַח דְּכוּרָא עוֹבָדוֹי. וְאַף עַל גַּב דְּלָא סָרַח כָּל כַּךְ עוֹבָדוֹי בַּחֲטָאֵיהּ, אִתְכְּנִישׁ בְּהַהוּא זִמְנָא, עַד לָא מָטוּן יוֹמוֹי, דְּלָא עָבִיד הָכִי בַּמִּשְׁפָּט, וְעָלֵיהּ כְּתִיב, ׳וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט׳ (משלי יג, כג). וְאָעְרַע בֵּיהּ דִּינָא דְּצֶדֶק בְּחוֹבוֹי, בְּגִין דְּמָטָא זִמְנֵיהּ דְּאַחֲרָא, וְנָסִיב לָהּ, דְּהָא דִּידֵיהּ הִיא.
תועלתו של אדם שלא תגיע אשתו ליד אחר
אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, וְלָמָּה יַפְרִיד אוֹתָםבגירושין ולא במיתה, הקב"ה וְיָבֹאה אַחֵר וְיִתֵּן לוֹ?את אשתו המיועדת לו אָמַר לוֹ, זוֹהִי תוֹעַלְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם, שהמיתה טובה לו מלחיות ולראות את אשתו ביד אחר וְטוֹב שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ שֶׁלֹּא תַגִּיעַ(שלא יראה את) (ס"א: יִרְאֶה אֶת) אִשְׁתּוֹ בְּיַד אַחֵר. ואילו היה מסבב שיגרשנה, סופו שיתחרט ותתחזק אהבתו וקשה כשאול קנאתו, ונמצאת המיתה טובה לו (רמ"ז). וּבֹא וּרְאֵה, אִם זֶההשני מַעֲשָׂיו אֵינָם כְּשֵׁרִים, אַף עַל גַּב שֶׁהָאִשָּׁה הַזּוֹ הִיא שֶׁלּוֹ, לֹא יִדָּחֶהאותו אַחֵר מִלְּפָנָיו. ודוקא כשהראשון קלקל מעשיו והשני צדיק. אבל שניהם רשעים או שניהם צדיקים, וכל שכן הראשון צדיק והשני רשע, אין הראשון נאסף (מקדש מלך).
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, וַאֲמָאי, יַפְרִישׁ לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיֵיתֵי אַחֲרָא וְיָהִיב לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ דָּא הוּא תּוֹעַלְתָּא דְּבַר נָשׁ, וְטִיבוּ דְּעָבִיד עִמֵּיהּ, דְּלָא יִמְטֵי (ס"א: יֶחֱמֵי) אִתְּתֵיהּ בִּידָא אַחֲרָא. וְתָּא חֲזֵי, אִי הַאי לָא כַּשְׁרָן עוֹבָדוֹי, אַף עַל גַּב דְּדִילֵיהּ הִיא הַהִיא אִתְּתָא, לָא אִתְדְּחֵי הַאי אַחֲרָא מִקַּמֵּיהּ.
שאול נטל מלכות עד שהגיע זמנו של דוד
בֹּא וּרְאֵה, שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ נָטַל מַלְכוּת, נטילה של שעה ולא ירושה, (לָמָּה) מִשּׁוּם שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל דָּוִד לָזֶה, שֶׁהֲרֵי מַלְכוּתמעולם הָיְתָה וַדַּאי שֶׁל דָּוִד, שדוד היה הקטן בשנים בעת שביקשו ישראל מלך, ולא נמצא אז ראוי למלוכה כשאול (מהרח"ו), וּבָא שָׁאוּל וְלָקַח אוֹתָהּ. את המלכות כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל דָּוִד לָרֶשֶׁת אֶת שֶׁלּוֹ, אָז הִתְעוֹרֵר צֶדֶק מדת הדין שבמלכות, (מַלְכוּת שֶׁלְּמַעְלָה) וְכָנַס אֶת שָׁאוּל בְּחֶטְאוֹ,אף שלא היה ראוי למות מחמת חטאו בלבד וְנִדְחָה מִלִּפְנֵי דָוִד, וּבָא דָוִד וְלָקַח אֶת שֶׁלּוֹ. ודחייתו של שאול במיתה מפני שהגיע זמנו של דוד המלך.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, שָׁאוּל מַלְכָּא נָטַל מָלְכוּ, (אמאי) בְּגִין דְּעַד לָא מָטָא זִמְנֵיהּ דְּדָוִד לְהַאי, דְּהָא מָלְכוּ הֲוָה וַדַּאי דְּדָוִד, וְאָתָא שָׁאוּל וְנָטִיל לֵיהּ. כֵּיוָן דְּמָטָא זִמְנֵיהּ דְּדָוִד לְמֵירַת דִּילֵיהּ, כְּדֵין אִתְּעַר צֶדֶק (מלכותא דלעילא) וְכָנִישׁ לֵיהּ לְשָׁאוּל בְּחוֹבוֹי, וְאִתְדְחֵי מִקַּמֵּי דָּוִד, וְאָתָא דָּוִד וְנָטַל דִּילֵיהּ.
טובה עשה עמו שלא יראה עבדו שולט עליו
וְלָמָּה לֹא הֵסִיר הקב"ה אֶת שָׁאוּל מֵהַמַּלְכוּת וְלֹא יָמוּת? שהיה בידו להעבירו מן המלכות בחיים, אֶלָּא טוֹבָה עָשָׂה עִמּוֹ הקב"ה שֶׁכָּנַס אוֹתוֹ בְמַלְכוּת, מיתה בדרך כבוד, וְלֹא יִרְאֶה עַבְדּוֹ שׁוֹלֵט עָלָיו וְלוֹקֵחַ מַה שֶּׁהָיָה שֶׁלּוֹ בַּתְּחִלָּה. שהבושה קשה מן המיתה, כָּךְ זֶה. מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים לִפְנֵי הקב"ה כְּשֶׁמִּזְדַּוֵּג, שֶׁלֹּא יִדָּחֶה מִלִּפְנֵי אַחֵר. שהזיווג עצמו צריך רחמים, שמא זו שנשא אינה בת זוגו אלא בת זוגו של אחר. ויבקש שיזמין לו הקדוש ברוך הוא את בת זוגו, שלא יקבל מי שאינה בת זוגו ויצטרך להידחות מפני השני, ולא מאותן המתגלגלות שאין להן בן זוג ממש (רמ"ק).
בלשון הזוהר
וַאֲמַאי לָא אַעְדֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְשָׁאוּל מִמַלְכוּ, וְלָא יְמוּת. אֶלָּא טִיבוּ עָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִמֵּיהּ, דְּכָנִישׁ לֵיהּ בְּמַלְכוּתָא, וְלָא יֶחֱמֵי עַבְדֵּיהּ שַׁלִּיט עָלֵיהּ, וְנָטִיל מַה דְּהֲוָה דִּילֵיהּ בְּקַדְמִיתָא. כַּךְ הַאי. בְּגִין כָּךְ, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמִבָּעֵי רַחֲמֵי קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד אִזְדְּוַּוג, דְּלָא יִתְדְּחֵי מִקַּמֵּי אַחֲרָא.
ראית מימיך שמש עובד ללבנה
הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וגו'. כָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי וְגוֹ'׳ (דברים ג, כו). וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, אָמַר לוֹ הקב"ה לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, הֲתִרְצֶה לְחַדֵּשׁ (ס"א: לְהַחֲלִישׁ) עוֹלָם?! שעד זמן התחייה החסדים גוברים על הגבורות ולעתיד יתהפך, וכי תבקש להקדים עכשיו את סדר התחייה (רמ"ז) רָאִיתָ מִיָּמֶיךְ שֶׁמֶשׁ עוֹבֵד לַלְּבָנָה?! שהגדול משמש לקטן ממנו, שאם יהושע גובר ומולך ומשה אחד ממשמשיו, נמצא השמש עובד ללבנה היפך המציאות רָאִיתָ מִיָּמֶיךְ שֶׁתִּשְׁלֹט הַלְּבָנָה בְּעוֹד שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עוֹמֵד?! ואם יגבר כח הגבורות בטרם עת יישחת העולם (הרמ"ז), אֶלָּא - ׳הֵן קָרְבוּ יָמֶיךְ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ׳ (דברים לא, יד). יִתְכַּנֵּס הַשֶּׁמֶשׁ וְתִשְׁלֹט הַלְּבָנָה. שאין שני מלכים משתמשים בכתר אחד (חולין ס:), וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אִם אַתָּה תִּכָּנֵס לָאָרֶץ, תִּתְכַּנֵּס הַלְּבָנָה מִלְּפָנֶיךְ וְלֹא תִשְׁלֹט.כלל, והרי וַדַּאי שֶׁשִּׁלְטוֹן הַלְּבָנָה הִגִּיעַ, וְלֹא תִשְׁלֹט בְּעוֹד שֶׁאַתָּה קַיָּם בָּעוֹלָם.וא"כ 'אל תוסף דבר אלי וכו' הן קרבך ימיך למות' דאל"כ נמצא יהושע בטל וכבר הגיע זמנו. ואף בכניסה סתם, שלא על מנת לשלוט, יתעלם אור השכינה מפניו, שאין הנר מאיר בצהריים, ועוד שמשה בעלה דמטרוניתא ואין היא שולטת בהיות בעלה עמה (אור החמה).
בלשון הזוהר
כְּתִיב, ׳וַיֹאמֶר יהו"ה אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי וְגוֹ'׳ (דברים ג, כו). וְהָא אוֹקִימְנָא, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, תִּבְעֵי לְאַחְדְּשָׁא (ס"א: לְאַכְחֲשָׁא) עָלְמָא, חָמִית מִן יוֹמָךְ שִׁמְשָׁא פָּלַח לְסִיהֲרָא. חָמִית מִן יוֹמָךְ דְּיִשְׁלוֹט סִיהֲרָא בְּעוֹד דְּשִׁמְשָׁא קַיְּימָא. אֶלָּא, ׳הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ׳. יִתְכְּנִישׁ שִׁמְשָׁא, וְיִשְׁלוֹט סִיהֲרָא. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אִי אַנְתְּ תֵּיעוּל לְאַרְעָא, יִתְכְּנִישׁ סִיהֲרָא מִקַּמָּךְ, וְלָא יִשְׁלוֹט. וַדַּאי שׁוּלְטָנוּתָא דְּסִיהֲרָא מָטָא, וְלָא תִּשְׁלוֹט בְּעוֹד דְּאַנְתְּ קַיְּימָא בְּעָלְמָא.
ואצונו - למשה נאמר ולא ליהושע
קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ. ׳קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹ'׳ (דברים לא, טז). וּמָה אָמַר? ׳הִנְּךְ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךְ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְגוֹ'׳. שהוא ענין של אחרי מותו, וְלֹא מָצָאנוּ שֶׁצִּוָּה הקב"ה אֶת יְהוֹשֻׁעַ, אֶלָּא אֶת מֹשֶׁה. ושתי קושיות הן: ש'הנך שוכב' אין בו שייכות ליהושע, ב. ושבכל המשך הפרשה שֶׁאָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה כָּל זֶה, שֶׁכָּתוּב ׳וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי׳ (דברים לא, טז). ׳וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַּיּוֹם הַהוּא׳ (דברים לא, יז). ׳וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם׳ כל הפרשה במשה נאמרה, (דברים לא, יט) - אִם כֵּן, מַהוּ ׳וַאֲצַוֶּנּוּ׳ שמשמעו ציווי ליהושע.?
בלשון הזוהר
׳קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹ'׳ (דברים לא, טז). וּמַאי קָאָמַר ׳הִנְּךָ שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְגוֹ'׳. וְלָא אַשְׁכַּחְנָא, דְּפָקִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִיהוֹשֻׁעַ, אֶלָּא לְמֹשֶׁה. דְאָמַר לֵיהּ לְמֹשֶׁה כָּל הַאי, דִּכְתִּיב, ׳וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי׳ (דברים לא, יז). ׳וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיוֹם הַהוּא׳. ׳וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם׳ - אִי הָכִי מַהוּ ׳וַאֲצַוֶּנּוּ׳.
אף שתשכב עם אבותיך, אתה קים להאיר ללבנה
אֶלָּא הַכָּתוּב אָמַר, ׳הִנְּךְ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךְ׳ (דברים לא, טז). אָמַר לוֹ הקב"ה לְמֹשֶׁה, אַף עַל גַּב שֶׁתִּשְׁכַּב ׳עִם אֲבוֹתֶיךְ׳, הֲרֵי אַתָּה תָּמִיד קַיָּם לְהָאִיר לַלְּבָנָה, שאין ההסתלקות סוף אלא שינוי אופן ההארה, ואור נשמתו של משה שופע בכל הנביאים ובכל דור ובכל חכם, ועל דא רבן של נביאים קרינן ליה (אור יקר), כְּמוֹ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁמִּתְכַּנֵּס,בלילה לֹא מִתְכַּנֵּס אֶלָּא לְהָאִיר לַלְּבָנָה, וְאָז מֵאִיר לַלְּבָנָה כְּשֶׁמִּתְכַּנֵּס. וקודם לכן אין אור הלבנה ניכר, ואין אורה ניכר אלא בהיעלמו (רמ"ז), וְעַל זֶה ׳הִנְּךְ שֹׁכֵב׳ לְהָאִיר, וְזֶהוּ ׳וַאֲצַוֶּנּוּ׳ 'ואצונו' לשון צוות וחיבור, שיחבר את יהושע למשה להאיר מאורו (רמ"ז),. וְאָז (ס"א: הֻכְשַׁר) הִתְבַּשֵּׂר יְהוֹשֻׁעַ לִהְיוֹת מוּאָר, ובגרסה אחרת 'אִתְכְּשַׁר', שהוכשר לקבל את אותה ההארה וְעַל זֶה כָּתוּב ׳הִנְּךְ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךְ׳ - לְהָאִיר לִיהוֹשֻׁעַ, וְזֶהוּ ׳וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ׳ (דברים ג, כח). ׳וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ׳ - הַכֹּל כְּדֵי לְהָאִיר. נמצא 'ואצונו' מוסב על בשורת ההארה. ב. 'ואצונו' לשון ציווי ממש, שהמלכות נקראת מצה ובהתחברה לתפארת שהוא ו' נקראת מצוה, וכל מקום שנאמר בו ציווי ענינו שפע התפארת במלכות, ו'מצוה' בא"ת ב"ש הוי"ה, ואמר 'ואצונו' - אמשיך עליו שפע מן התפארת (אור החמה).
בלשון הזוהר
אֶלָּא קְרָא אָמַר, ׳הִנְּךָ שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיךָ׳ (דברים לא, טז). אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אַף עַל גַּב דְּאַנְתְּ תִּשְׁכּוֹב עִם אֲבָהֲתָךְ, הָא אַנְתְּ קַיְּימָא תָּדִיר לְאַנְהֲרָא לְסִיהֲרָא, כְּמָה דְּשִׁמְשָׁא, דְּאַף עַל גַּב דְּאִתְכְּנִישׁ, לָא אִתְכְּנִישׁ אֶלָּא לְאַנְהֲרָא לְסִיהֲרָא, וּכְדֵין אַנְהִיר לְסִיהֲרָא, כַּד אִתְכְּנִישׁ. וְעַל דָּא, ׳הִנְּךָ שׁוֹכֵב׳ לְאַנְהֲרָא, וְדָא הוּא ׳וַאֲצַוֶּנּוּ׳. וּכְדֵין (ס"א: אִתְכְּשַׁר) אִתְבְּשַׂר יְהוֹשֻׁעַ לְאִתְנַהֲרָא, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳הִנְּךָ שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיךָ׳, לְאַנְהֲרָא לִיהוֹשֻׁעַ, וְדָא הוּא ׳וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ׳. ׳וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ׳ - כֻּלְּהוּ לְאַנְהֲרָא.
תבא - כניסה לארץ, תביא - שלטון על ישראל
בפרק זה בפס' ז' כתוב שמשה אמר ליהושע׳כִּי אַתָּה תָּבֹא׳ (דברים לא, ז), וְאַחַר כָּךְ בפס' כ"ג הקב"ה אומר ליהושע אותם דברים, אבל אומר לו כי אתה ׳תָּבִיא׳, מַה בֵּין זֶה לָזֶה? ועוד, היה לו להקדים 'תביא' ל'תבא', שהכולל קודם ליחיד (רמ"ז) אֶלָּא אֶחָד ׳תָּבֹא׳, לְבַשֵּׂר לוֹ שֶׁיִּכָּנֵס לָאָרֶץ וְיִתְקַיֵּם בָּהּ. שלא יגרום עוון למנוע ממנו כדרך שאירע למשה (רמ"ז), בשורה על קיומו שלו, וְאֶחָד ׳תָּבִיא׳, לְבַשֵּׂר לוֹ אֶת הַשִּׁלְטוֹן עַל יִשְׂרָאֵל, בשורה על שלטונו, וְהִתְבַּשֵּׂר עַל קִיּוּם שֶׁל עַצְמוֹ, וְהִתְבַּשֵּׂר עַל שִׁלְטוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. ואין האחת כלולה בחברתה. ועוד, 'תָּבוֹא' פועל עומד ו'תָּבִיא' פועל יוצא, כלשון כשר המביא צאנו, ובכלל 'תבוא' אריכות ימים שאינה נשמעת ב'תביא' (אור יקר).***
בלשון הזוהר
׳כִּי אַתָּה תָּבֹא׳ (דברים לא, ז), וּלְבָתַר ׳תָּבִיא׳ - מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא חַד ׳תָּבֹא׳, לְבַשְּׂרָא לֵיהּ דְּיֵיעוּל לְאַרְעָא, וְיִתְקַיֵּים בָּהּ. וְחַד ׳תָּבִיא׳, לְבַשְּׂרָא לֵיהּ שֻׁלְטָנוּתָא עַל יִשְׂרָאֵל, וְאִתְבְּשַׂר עַל קִיּוּמָא דְּגַרְמֵיהּ, וְאִתְבְּשַׂר עַל שֻׁלְטָנוּ דְּיִשְׂרָאֵל.
תשבחות כנסת ישראל בחצות הלילה, והעקירה בעון השקר
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.