ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 75: ׳בן פורת יוסף׳ - ברכות הצדיק הזוכה בכל מלמעלה ולמטה › פיסקה 11 (רמז ע"ב)

סוד ׳ואת שדי׳ - שבילי עשרים ושתים אותיות בשמים ובארץ

ויחי · ׳בן פורת יוסף׳ - ברכות הצדיק הזוכה בכל מלמעלה ולמטה · מאמר 75 · פיסקה 11 · דף רמז ע"ב

לשון הזוהר

תּוּ, אַמַּאי לָא קָאֲמַר ׳וְאֵל שַׁדַּי׳, דְּהָא הָכָא נָמֵי מַשְׁמַע כִּדְקָאַמְרִינָן. דִּכְתִיב, ׳וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים׳, כֹּלָּא אֲתַר חַד הוּא, אַמַּאי שָׁבַק ל וְכָתַב ת'. אֶלָּא רָזָא אִיהוּ, דְּכַד אִינוּן שְׁבִילִין נָפְקִין מֵעֵילָא, כְּלָלָא דְאוֹרַיְיתָא, אַחְסִין שָׁמַיִם. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר ׳אֵת הַשָּׁמַיִם׳, כְּלָלָא דְכ"ב אַתְוָון. וּמֵהָכָא נָפְקֵי לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה דְּאִקְרֵי אֶרֶץ, כִּדְקָאַמְרִינָן ׳וְאֵת הָאָרֶץ׳, כְּלָלָא דְּכ"ב אַתְוָון. וְשָׁמַיִם כָּלִיל כֹּלָּא כְּחֲדָא, וּכְדֵין מִתְעַטְרָא סִיהֲרָא בְּכֹלָּא, וְיַתְבָא בְּאַשְׁלָמוּתָא, וּבִרְכָאן נָגְדִין כְּדֵין מִתַּמָּן, וְעַל דָּא ׳וְאֵת שַׁדַּי׳. וִיבָרְכֶךָ, בְּגִין דִּיהֵא לֵיהּ קִיּוּם תָּדִיר וְיַתִּיר, דְּהָא בְּכָל אֲתַר דְּאִית בֵּיהּ וא"ו, תּוֹסֶפֶת אִית לֵיהּ, וְקִיּוּמָא. עַד כָּאן כְּלַל, וּלְבָתַר עָבִיד פְּרַט, דִּכְתִיב ׳בִּרְכוֹת שָׁמַיִם וְגו'׳:

תרגום

עוֹד, לָמָּה לֹא אָמַר ׳וְאֵל שַׁדַּי׳, שֶׁהֲרֵי גַּם כָּאן מַשְׁמָע כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁכָּתוּב ׳וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים׳ (בראשית מג, יד) - הַכֹּל מָקוֹם אֶחָד הוּא, לָמָּה עָזַב ל' וְכָתַב ת'? אֶלָּא זֶהוּ סוֹד, שֶׁכְּשֶׁאוֹתָם שְׁבִילִים יוֹצְאִים מִלְמַעְלָה, כְּלָל שֶׁל הַתּוֹרָה, יוֹרֵשׁ אֶת הַשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֵת הַשָּׁמַיִם׳ - כְּלָל שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת. וּמִכָּאן יוֹצְאִים לַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁנִּקְרֵאת אֶרֶץ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ ׳וְאֵת הָאָרֶץ׳ - כְּלָל שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת. וְהַשָּׁמַיִם כּוֹלְלִים הַכֹּל כְּאֶחָד, וְאָז מִתְעַטֶּרֶת הַלְּבָנָה בַּכֹּל וְיוֹשֶׁבֶת בִּשְׁלֵמוּת, וְהַבְּרָכוֹת שׁוֹפְעוֹת אָז מִשָּׁם, וְעַל זֶה ׳וְאֵת שַׁדַּי׳. וִיבָרֲכֶךָּ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ תָּמִיד קִיּוּם וְיוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ וָא"ו, יֵשׁ לוֹ תּוֹסֶפֶת וְקִיּוּם. עַד כָּאן כְּלָל, וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה פְּרָט, שֶׁכָּתוּב ׳בִּרְכֹת שָׁמַיִם וְגוֹ'׳ (בראשית מט, כה).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תו, אמאי לא קאמר ׳ואל שדי׳, דהא הכא נמי משמע כדקאמרינן. דכתיב, ׳ואל שדי יתן לכם רחמים׳, כלא אתר חד הוא, אמאי שבק ל וכתב ת'. אלא רזא איהו, דכד אינון שבילין נפקין מעילא, כללא דאורייתא, אחסין שמים. כמא דאת אמר ׳את השמים׳, כללא דכ"ב אתוון. ומהכא נפקי לתורה שבעל פה דאקרי ארץ, כדקאמרינן ׳ואת הארץ׳, כללא דכ"ב אתוון. ושמים כליל כלא כחדא, וכדין מתעטרא סיהרא בכלא, ויתבא באשלמותא, וברכאן נגדין כדין מתמן, ועל דא ׳ואת שדי׳. ויברכך, בגין דיהא ליה קיום תדיר ויתיר, דהא בכל אתר דאית ביה וא"ו, תוספת אית ליה, וקיומא. עד כאן כלל, ולבתר עביד פרט, דכתיב ׳ברכות שמים וגו'׳:

התרגום: עוד, למה לא אמר ׳ואל שדי׳, שהרי גם כאן משמע כמו שאמרנו, שכתוב ׳ואל שדי יתן לכם רחמים׳ (בראשית מג, יד) - הכל מקום אחד הוא, למה עזב ל' וכתב ת'? אלא זהו סוד, שכשאותם שבילים יוצאים מלמעלה, כלל של התורה, יורש את השמים, כמו שנאמר ׳את השמים׳ - כלל של עשרים ושתים אותיות. ומכאן יוצאים לתורה שבעל פה שנקראת ארץ, כמו שאמרנו ׳ואת הארץ׳ - כלל של עשרים ושתים אותיות. והשמים כוללים הכל כאחד, ואז מתעטרת הלבנה בכל ויושבת בשלמות, והברכות שופעות אז משם, ועל זה ׳ואת שדי׳. ויברכך, כדי שיהיה לו תמיד קיום ויותר, שהרי בכל מקום שיש בו וא"ו, יש לו תוספת וקיום. עד כאן כלל, ואחר כך עשה פרט, שכתוב ׳ברכת שמים וגו'׳ (בראשית מט, כה).

מן המפרשים

מקדש מלך: כללא דאורייתא פי' כ"ב אתוון שמתחילין מאל"ף ועד תי"ו וכדמפרש: ואת הארץ כללא דכ"ב אתוון פי' ו' שהוא זעיר נותן א"ת שהם הכ"ב אתוון להארץ: ושמים כליל כולא כחדא פי' שהזעיר נוטל חלקו וחלקה ואח"כ על ידו נותן לה הכ"ב אתוון:

אור החמה: מאל אביך ויעזרך וכו' דאיהו אחסנא עילאה פירוש המדה שירש אביך וזכה להתקשר בה אתר דאיקרי שמים שהוא ת"ת וזהו מאל אביך כלומר ממדתו של אביך. ויעזרך בגין דלא חלף כלומר לכך אמר ויעזרך בוא"ו בגין דלא יחלף האי אתר שלא תחליף ותפרש מאל…

רמ"א: עדי. עיין לקמן פרשת וארא דף י' ע"ב עדי. עיין לקמן פרשת וארא דף י' ע"ב (כב.) :

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: