ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 72: שלוש נשמות שהן ארבע - משל בן המלך וסוד ׳מאשר שמנה לחמו׳ › פיסקה 17 (רמו ע"א)

לחם עליון זכר ולחם תחתון נוקבא - הכל דבר אחד

ויחי · שלוש נשמות שהן ארבע - משל בן המלך וסוד ׳מאשר שמנה לחמו׳ · מאמר 72 · פיסקה 17 · דף רמו ע"א

לשון הזוהר

וְאִי תֵימָא (שמואל א ט ז). ׳וְהַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ׳, וְלָא כְּתִיב אָזְלַת. שְׁאָר מְזוֹנָא לֶחֶם קָרִינָן לֵיהּ, וְאִשְׁתְּמוֹדְעָן מִלִּין, מַאן הוּא שְׁאָר מְזוֹנָא, וּמַאן הוּא לֶחֶם מַמָּשׁ. לֶחֶם דִּלְעֵילָא, בְּכָל אֲתַר דְּכַר, לֶחֶם תַּתָּאָה, בְּכָל אֲתַר נוּקְבָא וְאֲנַן אַשְׁכְּחִינָא דְּזִמְנִין כְּתִיב דְּכַר, וּלְזִמְנִין נוּקְבָא, וְכֹלָּא חַד מִלָּה, הַאי כְּהַאי, וְשַׁפִּיר כֹּלָּא.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר, ׳וְהַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ׳ (שמואל א ט, ז), וְלֹא כָתוּב אָזְלָה? לִשְׁאָר הַמָּזוֹן קוֹרְאִים לֶחֶם, וְהַדְּבָרִים יְדוּעִים מַה הוּא שְׁאָר הַמָּזוֹן וּמַה הוּא לֶחֶם מַמָּשׁ. לֶחֶם שֶׁלְּמַעְלָה בְּכָל מָקוֹם זָכָר, לֶחֶם תַּחְתּוֹן בְּכָל מָקוֹם נוּקְבָּא. וְאָנוּ מָצָאנוּ שֶׁלִּפְעָמִים כָּתוּב זָכָר וְלִפְעָמִים נוּקְבָּא, וְהַכֹּל דָּבָר אֶחָד, זֶהוּ כְּמוֹ זֶה, וְהַכֹּל יָפֶה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא (שמואל א ט ז). ׳והלחם אזל מכלינו׳, ולא כתיב אזלת. שאר מזונא לחם קרינן ליה, ואשתמודען מלין, מאן הוא שאר מזונא, ומאן הוא לחם ממש. לחם דלעילא, בכל אתר דכר, לחם תתאה, בכל אתר נוקבא ואנן אשכחינא דזמנין כתיב דכר, ולזמנין נוקבא, וכלא חד מלה, האי כהאי, ושפיר כלא.

התרגום: ואם תאמר, ׳והלחם אזל מכלינו׳ (שמואל א ט, ז), ולא כתוב אזלה? לשאר המזון קוראים לחם, והדברים ידועים מה הוא שאר המזון ומה הוא לחם ממש. לחם שלמעלה בכל מקום זכר, לחם תחתון בכל מקום נוקבא. ואנו מצאנו שלפעמים כתוב זכר ולפעמים נוקבא, והכל דבר אחד, זהו כמו זה, והכל יפה.

מן המפרשים

הסולם: ואי תימא, הלחם אזל מכלינו: שכתוב אזל לשון זכר ולא כתוב אזלה לשון נקבה. הוא משום ששאר מזון חוץ מלחם, אנו קוראים גם כן לחם. וניכרים הדברים איזו לחם הוא שאר מזונות ואיזו הוא לחם ממש, כי לחם של מעלה, של ז"א, הוא בכל מקום זכר, והוא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר