שלוש נשמות שהן ארבע
משל בן המלך וסוד ׳מאשר שמנה לחמו׳
שלוש נשמות שהן ארבע - הנשמה העליונה שהכל תלוי בה
בֹּא רְאֵה, שָׁלֹשׁ נְשָׁמוֹת הֵן, וְהֵן עוֹלוֹת בִּדְרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת יְדוּעוֹת, וְעַל שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ - הֵן אַרְבַּע. אַחַת נְשָׁמָה עֶלְיוֹנָה שֶׁלֹּא נִתְפֶּסֶת וְלֹא מִתְעוֹרֵר בָּהּ הַגִּזְבָּר (ס"א: הגזע) שֶׁל הָאוֹצָר הָעֶלְיוֹן, כָּל שֶׁכֵּן הַתַּחְתּוֹן. וְזוֹ נְשָׁמָה לְכָל הַנְּשָׁמוֹת, וְהִיא נִסְתֶּרֶת וְלֹא נִגְלֵית לְעוֹלָמִים וְלֹא נוֹדַעַת, וְכֻלָּם בָּהּ תְּלוּיוֹת.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, תְּלַת נִשְׁמָתִין אִינוּן, וְאִינוּן סָלְקִין בְּדַרְגִּין עִלָאִין יְדִיעָן, וְעַל דְּאִינוּן תְּלָתָא אַרְבַּע אִינוּן. חַד נִשְׁמָתָא עִלָּאָה דְּלָא אִתְּפַס, וְלָא אִתְעַר בֵּיהּ גִּזְבְּרָא (ס"א: גזעא) דְּקַרְטִיטָאָה עִלָּאָה, כָּל שֶׁכֵּן תַּתָּאָה. וְהַאי נִשְׁמָתָא לְכָל נִשְׁמָתִין. וְהוּא סָתִים, וְלָא אִתְגַּלְּיָא לְעָלְמִין, וְלָא אִתְיְידַע, וְכֻלְּהוּ בֵּיהּ תַּלְיָין.
עיטוף הנשמה בזוהר הכרמל - היא והחלקים אחד בלי הפרדה
וְזוֹ מִתְעַטֶּפֶת בְּעִטּוּף שֶׁל זֹהַר הַכַּרְמֶל (נ"א: שֶׁל הַבְּדוֹלַח) בְּתוֹךְ הַזֹּהַר, וְנוֹטֵף טִפּוֹת טִפּוֹת מַרְגָּלִיּוֹת, וְנִקְשָׁרִים כֻּלָּם כְּאֶחָד, כְּמוֹ הַקְּשָׁרִים שֶׁל אֵיבְרֵי גּוּף אֶחָד, וְהוּא נִכְנָס לְתוֹכָם וּמַרְאֶה בָהֶם מַעֲשָׂיו. הוּא וְהֵם אֶחָד הֵם, וְאֵין בָּהֶם הַפְרָדָה. זוֹ נְשָׁמָה עֶלְיוֹנָה טְמִירָה שֶׁל הַכֹּל.
בלשון הזוהר
וְהַאי אִתְעַטַּף בְּעִטּוּפָא דְזָהֲרָא דְּכַרְמְלָא, (נ"א: דבדולחא) בְּגוֹ זְהִירוּתָא וְנָטִיף טִפִּין טִפִּין מַרְגְּלָאן וְאִתְקַשְּׁרוּ כֻּלְּהוּ כְּחַד, כְּקִשְׁרִין דְּשַׁיְיפֵי דְגוּפָא חַד. וְהוּא אָעִיל בְּגַוַּוְיְיהוּ, וְאַחֲזֵי בְּהוּ עֲבִידְתֵּיהּ. הוּא וְאִינוּן חַד הוּא, וְלֵית בְּהוּ פְּרִישׁוּ. הַאי נִשְׁמָתָא עִלָּאָה טְמִירוּ דְּכֹלָּא.
נשמת הנוקבא הנסתרת בתוך חילותיה - הגוף כלי למעשיה
נְשָׁמָה אַחֶרֶת נוּקְבָּא נִסְתֶּרֶת בְּתוֹךְ חֵילוֹתֶיהָ, וְהִיא נְשָׁמָה לָהֶם, וּמֵהֶם אָחוּז הַגּוּף לְהַרְאוֹת בָּהֶם מַעֲשֶׂיהָ לְכָל הָעוֹלָם, כְּמוֹ גוּף שֶׁהוּא כְּלִי לַנְּשָׁמָה לַעֲשׂוֹת בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְאֵלֶּה כְּמוֹ אוֹתָם הַקְּשָׁרִים הַטְּמִירִים שֶׁלְּמַעְלָה.
בלשון הזוהר
נִשְׁמָתָא אָחֳרָא, נוּקְבָא דְמִטַּמְּרָא בְּגוֹ חֵילָהָא, וְהִיא נִשְׁמָתָא לְהוּ, וּמִנַּיְיהוּ אֲחִידָא גוּפָא, לְאַחֲזָאָה בְּהוּ עֲבִידְתָּא לְכָל עַלְמָא. כְּגוּפָא דְּאִיהוּ מָאנָא לְנִשְׁמָתָא, לְמֶעְבַּד בֵּיהּ עֲבִידְתָּא. וְאִלֵּין כְּגַוְונָא דְּאִינוּן קְשִׁירִין טְמִירִין דִּלְעֵילָא.
נשמות הצדיקים למטה - מנשמת הזכר והנוקבא, עליונות מכל החילות
נְשָׁמָה אַחֶרֶת הִיא נִשְׁמַת הַצַּדִּיקִים לְמַטָּה. נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים בָּאוֹת מֵאוֹתָן נְשָׁמוֹת עֶלְיוֹנוֹת, מִנִּשְׁמַת הַנּוּקְבָּא וּמִנִּשְׁמַת הַזָּכָר, וְלָכֵן נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים הֵן עֶלְיוֹנוֹת עַל כָּל אוֹתָם הַחֲיָלוֹת וְהַמַּחֲנוֹת שֶׁלְּמַעְלָה.
בלשון הזוהר
נִשְׁמָתָא אָחֳרָא, הִיא נִשְׁמַתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָיא לְתַתָּא. נִשְׁמַתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָיא אַתְיָין מֵאִינוּן נִשְׁמָתִין עִלָּאִין, מִנִּשְׁמָתָא דְנוּקְבָא, וּמִנִּשְׁמָתָא דִּדְכוּרָא. וּבְגִין כָּךְ, נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָיא עִלָּאִין, עַל כָּל אִינוּן חֵילִין וּמַשִּׁרְיָין דִּלְעֵילָא.
משל בן המלך שגדל בכפר - המטרוניתא מביאתו להיכל אביו
וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי הֵם עֶלְיוֹנִים מִשְּׁנֵי צְדָדִים, לָמָּה יָרְדוּ לָעוֹלָם הַזֶּה וְלָמָּה הִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ? לְמֶלֶךְ שֶׁנּוֹלַד לוֹ בֵּן, שָׁלַח אוֹתוֹ לִכְפָר אֶחָד לְגַדְּלוֹ, וּלְגַדֵּל אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּגְדַּל (לוֹ), וִילַמְּדוּ אוֹתוֹ דַּרְכֵי הֵיכַל הַמֶּלֶךְ. שָׁמַע הַמֶּלֶךְ שֶׁהֲרֵי בְּנוֹ גָּדַל וְהִתְגַּדֵּל. מֶה עָשָׂה בְּאַהֲבַת בְּנוֹ? שׁוֹלֵחַ אֶת הַמַּטְרוֹנִיתָא אִמּוֹ בִּשְׁבִילוֹ, וּמַכְנִיסוֹ לְהֵיכָלוֹ, וְשָׂמֵחַ עִמּוֹ כָּל יוֹם.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא, הָא עִלָּאִין אִינוּן מִתְּרֵין סִטְרִין, אַמַּאי נַחֲתִין לְהַאי עַלְמָא, וְאַמַּאי אִסְתַּלְּקוּ מִנִּיהּ. לְמַלְכָּא דְּאִתְיְילִיד לֵיהּ בַּר, שַׁדַּר לֵיהּ לְחַד כְּפַר, לְמַרְבָּה לֵיהּ וּלְגַדְּלָא לֵיהּ עַד דְּיִתְרַבֵּי (ליה), וְיוֹלְפוּן לֵיהּ אָרְחֵי דְהֵיכָלָא דְמַלְכָּא. שָׁמַע מַלְכָּא דְּהָא בְּרֵיהּ רַב וְאִתְרַבֵּי. מַה עָבַד בִּרְחִימוּ דִבְרֵיהּ, מְשַׁדֵּר לָהּ לְמַטְרוֹנִיתָא אִמֵּיהּ בְּגִינֵיהּ, וְאָעִיל לְהֵיכְלֵיהּ, וְחָדֵי עִמֵּיהּ כָּל יוֹמָא.
הנמשל - נשמה קדושה עליונה יורדת לעולם עד שהמטרוניתא תשיבנה
כָּךָ הקב"ה הוֹלִיד בֵּן מֵהַמַּטְרוֹנִיתָא, וּמִיהוּ? זוֹ נְשָׁמָה עֶלְיוֹנָה קְדוֹשָׁה. שָׁלַח אוֹתָהּ לִכְפָר, לָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁתִּתְגַּדֵּל בּוֹ וִילַמְּדוּ אוֹתָהּ דַּרְכֵי הֵיכַל הַמֶּלֶךְ. כֵּיוָן שֶׁיּוֹדֵעַ הַמֶּלֶךְ שֶׁהֲרֵי בְּנוֹ גָּדַל בַּכְּפָר הַזֶּה וּזְמַן הִגִּיעַ לַהֲבִיאוֹ לְהֵיכָלוֹ. מֶה עָשָׂה בְּאַהֲבַת בְּנוֹ? שׁוֹלֵחַ אֶת הַמַּטְרוֹנִיתָא בִּשְׁבִילוֹ וּמַכְנִיס אוֹתוֹ לְהֵיכָלוֹ. הַנְּשָׁמָה לֹא עוֹלָה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה עַד שֶׁבָּאָה הַמַּטְרוֹנִיתָא בִּשְׁבִילָהּ, וּמַכְנִיסָה אוֹתָהּ לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וְיוֹשֶׁבֶת שָׁם לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
כַּךָ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אוֹלִיד בַּר בְמַטְרוֹנִיתָא, וּמַאי אִיהוּ, נִשְׁמָתָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, שַׁדַּר לֵיהּ לִכְפַר, לְהַאי עַלְמָא, דְּיִתְרַבֵּי בֵּיהּ, וְיוֹלְפוּן לֵיהּ אוֹרְחֵי דְהֵיכָלָא דְמַלְכָּא. כֵּיוָן דְּיָדַע מַלְכָּא דְּהָא בְּרֵיהּ אִתְרַבֵּי בְּהַאי כְּפַר, וְעִידָן הוּא לְמַיְיתֵי לֵיהּ לְהֵיכָלֵיהּ. מַה עֲבַד בִּרְחִימוּ דִּבְרֵיהּ, מְשַׁדֵּר לְמַטְרוֹנִיתָא בְּגִינֵיהּ וְאָעִיל לֵיהּ לְהֵיכָלֵיהּ. נִשְׁמָתָא לָא סַלְקָא מֵהַאי עַלְמָא, עַד דְּאָתַת מַטְרוֹנִיתָא בְּגִינָהּ, וְאָעִילַת לָהּ בְּהֵיכָלָא דְמַלְכָּא, וְיָתִיבַת תַּמָּן לְעָלְמִין.
בני הכפר בוכים על בן המלך - ׳בנים אתם לה׳
וְעִם כָּל זֶה, דֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁאוֹתָם בְּנֵי הַכְּפָר בּוֹכִים עַל פְּרֵדַת בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵהֶם. פִּקֵּחַ אֶחָד הָיָה שָׁם, אָמַר לָהֶם, עַל מָה אַתֶּם בּוֹכִים, וְכִי לֹא בֶּן הַמֶּלֶךְ הוּא, וְלֹא רָאוּי לָדוּר יוֹתֵר בֵּינֵיכֶם אֶלָּא בַּהֵיכָל שֶׁל אָבִיו? כָּךְ מֹשֶׁה, שֶׁהָיָה פִּקֵּחַ, רָאָה בְּנֵי כְפָר שֶׁהָיוּ בוֹכִים. וְעַל זֶה אָמַר ׳בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדֲדוּ׳ (דברים יד, א).
בלשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא, אוֹרְחָא דְעַלְמָא, דְּאִינוּן בְּנִי כְּפַר בָּכָאן עַל פְּרִישׁוּ דִּבְרֵיהּ דְּמַלְכָּא מִנַּיְיהוּ. חַד פִּקֵּחַ הֲוָה תַּמָּן, אָמַר לוֹן, עַל מָה אַתּוּן בָּכָאן, וְכִי לָאו בְּרֵיהּ דְּמַלְכָּא אִיהוּ, וְלָא אִתְחֲזֵי לְמֵידַר יַתִּיר בֵּינַיְיכוּ, אֶלָּא בְּהֵיכָלָא דְּאֲבוֹי. כָּךְ משֶׁה, דְּהֲוָה פִּקֵּחַ, חָמָא בְּנֵי כְפַר דְּהֲוָה בָּכָאן. עַל דָּא אָמַר, ׳בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם לא תִתְגּוֹדְדוּ׳ (דברים יד, א).
שמחת הצדיקים ביום הסתלקותם - כבוד שהקב"ה משתעשע בנשמותיהם
בֹּא רְאֵה, אִלּוּ הָיוּ יוֹדְעִים אֶת זֶה כָּל הַצַּדִּיקִים, הָיוּ שְׂמֵחִים אוֹתוֹ יוֹם שֶׁמַּגִּיעַ לָהֶם לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. וְכִי לֹא כָּבוֹד עֶלְיוֹן הוּא שֶׁהַמַּטְרוֹנִיתָא בָּאָה בִּשְׁבִילָם, וּלְהוֹבִיל אוֹתָם לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּשְׂמַח בָּהֶם הַמֶּלֶךְ כָּל יוֹם, שֶׁהֲרֵי הקב"ה לֹא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ אֶלָּא בְּנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אִילּוּ הֲווּ יָדְעִין כֻּלְּהוּ צַדִּיקַיָּיא הַאי, הֲווּ חָדָאן הַהוּא יוֹמָא דְּמָטֵי לוֹן לְאִסְתַּלְּקָא מֵהַאי עַלְמָא. וְכִי לָאו יְקָרָא עִלָּאָה הוּא, דְּמַטְרוֹנִיתָא אָתַת בְּגִינַיְיהוּ, וּלְאוֹבָלָא לוֹן לְהֵיכָלָא לְמַלְכָּא, לְמֶחֱדֵי בְּהוּ מַלְכָּא כָּל יוֹמָא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִשְׁתַּעְשַׁע אֶלָּא בְּנִשְׁמַתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָא.
נשמות הצדיקים מעוררות אהבת כנסת ישראל מצד הזכר
בֹּא רְאֵה, הִתְעוֹרְרוּת הָאַהֲבָה שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים לְמַטָּה מְעוֹרְרוֹת אוֹתָהּ. מִשּׁוּם שֶׁהֵם בָּאִים מִצַּד הַמֶּלֶךְ, מִצַּד הַזָּכָר, וְהִתְעוֹרְרוּת זוֹ מַגִּיעָה לַנּוּקְבָּא מִצַּד שֶׁל הַזָּכָר, וּמִתְעוֹרֶרֶת אַהֲבָה. נִמְצָא שֶׁזָּכָר מְעוֹרֵר חֲבִיבוּת וְאַהֲבָה לַנּוּקְבָּא, וְאָז הַנּוּקְבָּא נִקְשֶׁרֶת בְּאַהֲבָה לַזָּכָר.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אִתְעֲרוּתָא דִּרְחִימוּ דְּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נִשְׁמַתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָא לְתַתָּא מִתְעָרִין לָהּ. בְּגִין דְּאִינוּן אַתְיָין מִסִּטְרָא דְמַלְכָּא, מִסִּטְרָא דִּדְכוּרָא, וְאִתְעֲרוּתָא דָא מָטֵי לְנוּקְבָא מִסִּטְרָא דִּדְכוּרָא, וְאִתְעַר רְחִימוּתָא. אִשְׁתַּכַּח דִּדְכוּרָא אִתְעַר חֲבִיבוּ וּרְחִימוּתָא לְנוּקְבָא, וּכְדֵין נוּקְבָא אִתְקַשְּׁרַת בִּרְחִימוּתָא, לְגַבֵּי דְכוּרָא.
תשוקת הנוקבא למים תחתונים - תלויה בנשמות הצדיקים בלבד
כְּמוֹ זֶה תְּשׁוּקַת הַנּוּקְבָּא לִשְׁפֹּךְ מַיִם תַּחְתּוֹנִים כְּנֶגֶד מַיִם עֶלְיוֹנִים אֵינָהּ אֶלָּא בְּנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים. אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁעֲלֵיהֶם קַיָּמִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. וְעַל זֶה ׳וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם׳ (משלי י, כה), כָּתוּב סְתָם.
בלשון הזוהר
כְּהַאי גַוְונָא, תִּיאוּבְתָּא דְנוּקְבָא לְמִשְׁדֵי מַיִין תַּתָּאִין לָקֳבֵל מַיִין עִלָּאִין, לָאו אִיהוּ אֶלָּא בְּנִשְׁמַתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָא. זַכָּאִין אִינוּן צַדִּיקַיָא בְּהַאי עַלְמָא, וּבְעַלְמָא דְאָתֵי, דְּעֲלַיְיהוּ קָיְימִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְעַל דָּא ׳וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם׳ (משלי י, כה) כְּתִיב, סְתָם.
צדיק יסוד למעלה ולמטה - כנסת ישראל נכללת ונזונה משניהם
וְסוֹד הַכֹּל - צַדִּיק, הוּא יְסוֹד שֶׁלְּמַעְלָה, וְהוּא יְסוֹד לְמַטָּה, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִכְלֶלֶת מִצַּדִּיק מִלְּמַעְלָה וּמִמַּטָּה. צַדִּיק מִצַּד זֶה וְצַדִּיק מִצַּד זֶה יוֹרְשִׁים אוֹתָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ׳ (תהלים לז, כט), ׳יִירְשׁוּ אָרֶץ׳ וַדַּאי. בֹּא רְאֵה, צַדִּיק ׳יוֹרֵשׁ אֶרֶץ׳ זוֹ וּמוֹרִיק עָלֶיהָ בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם, וְנוֹתֵן לָהּ תַּפְנוּקִים וְעִדּוּנִים בְּשֶׁפַע עֶלְיוֹן שֶׁשּׁוֹפֵעַ עָלֶיהָ, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ אֶת הַדָּבָר.
בלשון הזוהר
וְרָזָא דְּכֹלָּא, צַדִּיק, אִיהוּ יְסוֹדָא דִלְעֵילָא, וְאִיהוּ יְסוֹדָא לְתַתָּא, וּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְכְּלִילַת מִצַּדִּיק, מִלְּעֵילָא וּמִתַּתָּא. צַדִּיק מֵהַאי סִטְרָא, וְצַדִּיק מֵהַאי סִטְרָא, יַרְתִין לָהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳צַדִּיקִים יִרְשׁוּ אָרֶץ׳ (תהילים לז, כט). ׳יִרְשׁוּ אָרֶץ׳ וַדַּאי. תָּא חֲזֵי, צַדִּיק אַחְסִין לָהּ לְהַאי אֶרֶץ, וְאָרִיק עֲלָהּ בִּרְכָאן בְּכָל יוֹמָא, וְיָהִיב לָהּ תַּפְנוּקִין וְעִדּוּנִין, בִּנְגִידוּ עִלָּאָה דְּנָגִיד עֲלָהּ, וְהָא אוֹקִימְנָא מִלָּה.
מעולם הבא לצדיק - לחם עוני נהפך ללחם מעונג
וְסוֹד הַכָּתוּב - ׳מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ׳ (בראשית מט, כ). וְעִם כָּל זֶה דָּבָר אַחֵר, שֶׁכָּתוּב (שיר ו ט) ׳רָאוּהָ בָּנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ׳, וְעַל זֶה אָמְרָה לֵאָה, ׳בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת, וְהַכֹּל יָפֶה׳ (בראשית ל, יג). וּבֹא רְאֵה, מִן הָעוֹלָם הַבָּא נִמְשָׁךְ וְשׁוֹפֵעַ לַצַּדִּיק הַזֶּה לָתֵת תַּפְנוּקִים וְעִדּוּנִים לָאָרֶץ הַזּוֹ, שֶׁהִיא לֶחֶם עֹנִי, וְנַעֲשֶׂה לֶחֶם מְעֻנָּג, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ׳ - וַדַּאי, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ.
בלשון הזוהר
וְרָזָא דִּכְתִיב (בראשית מט כ) ׳מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵי מֶלֶךְ׳. וְעִם כָּל דָּא, מִלָּה אָחֳרָא, כְּמָה דִכְתִיב, (שיר השירים ו ט) ׳רָאוּהָ בָּנוֹת וַיְאַשְׁרוּהָ, וְעַל דָּא אָמְרָה לֵאָה,׳ (בראשית ל יג) ׳בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָנוֹת וְכֹלָּא שַׁפִּיר׳. וְתָא חֲזֵי מֵעַלְמָא דְאָתֵי, אִתְמְשִׁיךְ וְנָגִיד לְהַאי צַדִּיק, לְמֵיהַב תַּפְנוּקִין וְעִדּוּנִין לְהַאי אֶרֶץ, דְּאִיהוּ לֶחֶם עוֹנִי, וְאִתְעֲבִיד לֶחֶם פַּנַּג, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ׳ ודַּאי, וְהָא אוֹקִימְנָא.
סוד לחמ"ו - שני לחמים, עוני ומעונג, בעולם הבא
בֹּא רְאֵה, ׳מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ׳ (בראשית מט, כ), זֶהוּ מָקוֹם שֶׁהַכֹּל מְאַשְּׁרִים אוֹתוֹ, וּמִיהוּ? הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים מְאַשְּׁרִים אוֹתוֹ וּמִשְׁתּוֹקְקִים אֵלָיו. ׳שְׁמֵנָה לַחְמוֹ׳, מִי? עַד כָּאן לֹא פֵרַשׁ מִי הוּא הַמָּקוֹם. אֶלָּא, יֵשׁ לֶחֶם וְיֵשׁ לֶחֶם, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ אִילָן וְיֵשׁ אִילָן. יֵשׁ עֵץ הַחַיִּים, וְיֵשׁ עֵץ שֶׁתָּלוּי בּוֹ הַמָּוֶת. יֵשׁ לֶחֶם שֶׁנִּקְרָא לֶחֶם עֹנִי, וְיֵשׁ לֶחֶם שֶׁנִּקְרָא לֶחֶם מְעֻנָּג. וּמִיהוּ (לֶחֶם)? זֶה ו', וְזֶה הוּא לַחְמ"וֹ, לֶחֶ"ם ו'. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד), ׳מִן הַשָּׁמַיִם׳ וַדַּאי.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, ׳מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ׳ (בראשית מט, כ), דָּא הוּא אֲתַר דְּכֹלָּא מְאַשְׁרִין לֵיהּ, וּמַאי אִיהוּ, עַלְמָא דְאָתֵי, דְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי מְאַשְׁרִין לֵיהּ, וּמִכַּסְּפִין לֵיהּ. ׳שְׁמֵנָה לַחְמוֹ׳, מַאן. עַד כָּאן לָא פָּרִישׁ מַאן הוּא אֲתַר. אֶלָּא, אִית לֶחֶם, וְאִית לֶחֶם, כְּמָה דְאִית אִילָנָא, וְאִית אִילָנָא. אִית אִילָנָא דְחַיֵּי, וְאִית אִילָנָא דְתַלְיָיא בֵּיהּ מוֹתָא. אִית לֶחֶם דְּאִקְרֵי לֶחֶם עוֹנִי, וְאִית לֶחֶם דְּאִקְרֵי לֶחֶם פַּנַּג. וּמַאן אִיהוּ (לחם). דָּא ו', וְדָא הוּא לַחְמ"וֹ, לֶחֶ"ם ו'. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם׳ (שמות טז, ד), ׳מִן הַשָּׁמַיִם׳ וַדַּאי.
לחם ו׳ מעטר את העץ- צדיק מזין כנסת ישראל
וְעַל זֶה, ׳מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ׳ (בראשית מט, כ), לֶחֶם ו', שֶׁהֲרֵי מִמֶּנּוּ נִזּוֹן הָעֵץ הַזֶּה, וְהוּא מְעַטֵּר אוֹתוֹ, כַּכָּתוּב (שיר ג יא) ׳בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ׳. וּכְשֶׁהוּא לוֹקֵחַ, וַדַּאי הוּא ׳יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ׳. וּמִי ׳הַמֶּלֶךְ׳? זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי מִמֶּנּוּ נִזּוֹנֵית, וְהוּא נוֹתֵן לָהּ עַל יַד הַצַּדִּיק דַּרְגָּה קְדוֹשָׁה אוֹת הַבְּרִית. וּמִכָּאן לִשְׁאָר הַדְּרָגוֹת שֶׁלְּמַטָּה, וְכֻלָּם כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא, ׳מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ׳ (בראשית מט, כ), לֶחֶם ו', דְּהָא מִינֵיהּ אִתְּזָן הַאי אִילָנָא, וְהוּא מְעַטְּרָא לֵיהּ, כְּדִכְתִיב, ׳בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ׳ (שיר השירים ג, יא). וְכַד אִיהוּ נָקִיט, וַדַּאי הוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ. וּמַאן ׳מֶלֶךְ׳. דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהָא מִנֵּיהּ אִתְּזָנַת, וְהוּא יָהִיב לָהּ עַל יְדָא דְּצַדִּיק, דַּרְגָּא קַדִּישָׁא אָת קַיָּימָא. וּמֵהָכָא לִשְׁאָר דַּרְגִּין דִּלְתַתָּא, וְכֻלְּהוּ כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא.
בספר רב המנונא סבא - לחם משנה משמים ומארץ כאחד
בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר כָּךְ: ׳מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ׳ (בראשית מט, כ) - זֶה לֶחֶם שַׁבָּת, שֶׁהוּא מְעֻנָּג, עַל אֶחָד שְׁנַיִם. כַּכָּתוּב ׳לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה׳ (שמות טז, כב) - מַה זֶּה ׳לֶחֶם מִשְׁנֶה׳? אֶלָּא שְׁנֵי לֶחֶם, לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וְלֶחֶם מִן הָאָרֶץ. זֶהוּ לֶחֶם עֹנֶג, וְזֶהוּ לֶחֶם עֹנִי. וּבְשַׁבָּת נִכְלָל לֶחֶם הַתַּחְתּוֹן בַּלֶּחֶם הָעֶלְיוֹן, וּמִתְבָּרֵךְ זֶה מִשּׁוּם זֶה, וְהוּא ׳לֶחֶם מִשְׁנֶה׳.
בלשון הזוהר
בְּסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, אָמַר הָכִי, ׳מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ׳ (בראשית מט, כ), דָּא לֶחֶם שַׁבָּת, דְּאִיהוּ פַּנַג, עַל חַד תְּרֵין. כְּדִכְתִיב, ׳לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנְה׳ (שמות טז, כב). מַאי ׳לֶחֶם מִשְׁנְה׳. אֶלָּא, תְּרֵי לֶחֶם, ׳לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם׳, ׳וְלֶחֶם מִן׳ הָאָרֶץ. דָּא הוּא לֶחֶם פַּנַּג, וְדָא הוּא לֶחֶם דְּמִסְכֵּנָא. וּבְשַׁבָּת אִתְכְּלִיל לֶחֶם תַּתָּאָה בְּלֶחֶם עִלָּאָה, וְאִתְבָּרֵךְ הַאי בְּגִינִי הַאי, וְאִיהוּ ׳לֶחֶם מִשְׁנְה׳.
לחם משנה לוקח משבת עליונה - סוד הלחם הוא נוקבא
וְעוֹד הָיָה אוֹמֵר, לֶחֶם מִשְׁנֶה שֶׁל שַׁבָּת לוֹקֵחַ מִשַּׁבָּת הָעֶלְיוֹנָה שֶׁשּׁוֹפַעַת וּמְאִירָה לַכֹּל, וּמִתְחַבֵּר לֶחֶם בְּלֶחֶם, וְהוּא מִשְׁנֶה. וּבְכָל מָקוֹם סוֹד שֶׁל לֶחֶם נוּקְבָּא הִיא, מִשּׁוּם כָּךְ שְׁמֵנָה כָּתוּב וְלֹא שָׁמֵן, וְכָתוּב ׳כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל, זוֹ אִשְׁתּוֹ׳ (בראשית לט, ו).
בלשון הזוהר
וְתוּ הֲוָה אָמַר, ׳לֶחֶם מִשְׁנְה׳ דְּשַׁבָּת, נָקִיט מִשַּׁבָּת עִלָּאָה, דְּאִיהוּ נָגִיד וְאַנְהִיר לְכֹלָּא, וְאִתְחַבַּר לֶחֶם בְּלֶחֶם, וְאִיהוּ מִשְׁנֶה. וּבְכָל אֲתַר, רָזָא דְלֶחֶם, נוּקְבָא הִיא. בְּגִין כָּךְ שְׁמֵנָה כְּתִיב וְלא שָׁמֵן. וּכְתִיב, ׳כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל׳ (בראשית לט, ו), דָּא אִנְתְּתֵיהּ.
לחם עליון זכר ולחם תחתון נוקבא - הכל דבר אחד
וְאִם תֹּאמַר, ׳וְהַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ׳ (שמואל א ט, ז), וְלֹא כָתוּב אָזְלָה? לִשְׁאָר הַמָּזוֹן קוֹרְאִים לֶחֶם, וְהַדְּבָרִים יְדוּעִים מַה הוּא שְׁאָר הַמָּזוֹן וּמַה הוּא לֶחֶם מַמָּשׁ. לֶחֶם שֶׁלְּמַעְלָה בְּכָל מָקוֹם זָכָר, לֶחֶם תַּחְתּוֹן בְּכָל מָקוֹם נוּקְבָּא. וְאָנוּ מָצָאנוּ שֶׁלִּפְעָמִים כָּתוּב זָכָר וְלִפְעָמִים נוּקְבָּא, וְהַכֹּל דָּבָר אֶחָד, זֶהוּ כְּמוֹ זֶה, וְהַכֹּל יָפֶה.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא ׳וְהַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ׳ (שמואל א ט, ז), וְלָא כְּתִיב אָזְלַת. שְׁאָר מְזוֹנָא לֶחֶם קָרִינָן לֵיהּ, וְאִשְׁתְּמוֹדְעָן מִלִּין, מַאן הוּא שְׁאָר מְזוֹנָא, וּמַאן הוּא לֶחֶם מַמָּשׁ. לֶחֶם דִּלְעֵילָא, בְּכָל אֲתַר דְּכַר, לֶחֶם תַּתָּאָה, בְּכָל אֲתַר נוּקְבָא וְאֲנַן אַשְׁכְּחִינָא דְּזִמְנִין כְּתִיב דְּכַר, וּלְזִמְנִין נוּקְבָא, וְכֹלָּא חַד מִלָּה, הַאי כְּהַאי, וְשַׁפִּיר כֹּלָּא.
אשר רשום למעלה ולמטה בתיקוני כלה - שכינה עם השבטים
בֹּא רְאֵה, אָשֵׁר רָשׁוּם לְמַעְלָה וְרָשׁוּם לְמַטָּה בְּתִקּוּנֵי כַלָּה, וְכָל שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים הַיָּם עוֹמֵד עֲלֵיהֶם וְנִתְקָן בָּהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה׳ (מלכים א ז, כה) - וְסוֹד הַדָּבָר - נִתְקָן לְמַעְלָה וְנִתְקָן לְמַטָּה בָּאָרֶץ. נִתְקָן לְמַעְלָה בְּתִקּוּנִים יְדוּעִים כְּמוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְנִתְקָן לְמַטָּה בִּשְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים הַלָּלוּ כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְעַל כָּךְ שְׁכִינָה לְמַעְלָה וּשְׁכִינָה לְמַטָּה בִּשְׁבִיל (בְּתוֹכָם שֶׁל) יִשְׂרָאֵל, וּבִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים (נ"א: וּבִשְׁנֵי שְׁבָטִים) (נ"א: וּבִשְׁנֵי צְדָדִים) נִכְלֶלֶת וְנִתְקֶנֶת. אָשֵׁר בְּתִקּוּנֶיהָ עוֹמֵד כִּשְׁאָר הַשְּׁבָטִים.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אָשֵׁר, רָשִׁים לְעֵילָא וְרָשִׁים לְתַתָּא, בְּתִקּוּנִי כַּלָּה. וְכֻלְּהוּ תְּרֵיסַר שִׁבְטִין יַמָּא קָאִים עֲלַיְיהוּ, וְאִתְתַּקַּן בְּהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְּמָעְלָה׳ (מלכים א ז, כה). וְרָזָא דְמִלָּה, אִתְתַּקַּן לְעֵילָא וְאִתְתַּקַּן לְתַתָּא בְּאַרְעָא. אִתְתַּקַּן לְעֵילָא בְּתִקּוּנִין יְדִיעָן, כְּגַוְונָא דְעַלְמָא עִלָּאָה. וְאִתְתַּקַּן לְתַתָּא בְהַנֵי תְּרֵיסַר שִׁבְטִין כּגַוְונָא דִלְעֵילָא. וְעַל דָּא שְׁכִינְתָּא לְעֵילָא וּשְׁכִינְתָּא לְתַתָּא בְּגִינַיְיהוּ (בגווייהו) דְיִשְׂרָאֵל, וּבִתְרֵיסַר שִׁבְטִין (נ"א: ובתרין שבטין) (נ"א: ובתרין סטרין) אִתְכְּלִילַת וְאִתְתַּקָּנַת. אָשֵׁר בְּתִקּוּנָהָא קָיְימָא, כִּשְׁאָר שִׁבְטִין.
גילוי משה - ׳וטבל בשמן רגלו׳, קשר אשר לשמן המשחה
וְאִם לֹא שֶׁגִּלָּה מֹשֶׁה - לֹא נוֹדַע, שֶׁכָּתוּב ׳וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ׳ (דברים לג, כד), לְהַרְאוֹת אֵיפֹה הַקֶּשֶׁר שֶׁלּוֹ בִּמְקוֹמוֹ, שֶׁהוּא מַשְׁפִּיעַ אוֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחָה מִלְמַעְלָה. מִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
וְאִי לָאו דְּגָלֵי משֶׁה, לָא אִתְיְידַע. דִּכְתִיב, ׳וְטוֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ׳ (דברים לג, כד). לְאַחֲזָאָה אָן הוּא קִשְׁרָא דִּילֵיהּ בְּאַתְרִיהּ, דְּאִיהוּ נָגִיד הַהוּא מְשַׁח רְבוּת מִלְּעֵילָא. בְּגִינִי כָּךְ כְּתִיב, ׳בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר וְגו'׳.
׳נפתלי אילה שלוחה׳
סוד זכר ונוקבא בעולה, בברית, וביוסף ואפרים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.