ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 7: ׳ויתחזק ישראל וישב על המטה׳ - מטטרון ושכינה שומרים ישראל עד שלמות הגאולה › פיסקה 8 (ריד ע"א)

מבועי הנחלים ומטרוניתא הגולה - שלמות עד בוא הצד האחר

ויחי · ׳ויתחזק ישראל וישב על המטה׳ - מטטרון ושכינה שומרים ישראל עד שלמות הגאולה · מאמר 7 · פיסקה 8 · דף ריד ע"א

לשון הזוהר

תָּנָא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, זִמְנָא חָדָא סָלִיקְנָא וְנָחִיתְנָא לְאַנְהָרָא בְּמַבּוּעֵי דְּנַחֲלִין, וְסָלִיק בַּתְרָאי רִבִּי אַבָּא. אָמַר לִי, בְּמַאי עַסְקִיתוּ. אָמָרִית לֵיהּ, בְּהַאי קְרָא דְּכָל ׳הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינְנּוּ מָלֵא׳ (קהלת א, ז). מִזִּיוִיהּ אִתְבְּרִיאוּ כָּל רַבְרְבַיָיא דְּמִן עַלְמָא, וּמִן זִיוֵיהּ אִתְנְבִיעוּ כָּל נַחֲלַיָיא, נַחֲלַיָיא הֲווּ אִינוּן לְהַאי קְרָא, דְּמֵאִיכֵי בְּהַאי גָלוּתָא, דְּהָא חֲשׁוֹכָא כָּמוּפְלָא, חִבָּתָא דְּאִמָּא עָבִיד לְהוּ, וְאִי לָאו, נַחֲלָא עָבִיד בְּרַתֵּיהּ. רַבְרְבָא תָּנִינתָא הוּא, הוּא תְּחוֹת קַדִּישָׁא, דְּגָנֵי אֲגְנִים דְּהֵיכָלָא. דְּהָא רַבְרְבָא דְיִשְׂרָאֵל דְּאִתְמַנֵּי עֲלֵיהוֹן, בְּכָל עִידָן דְּהֲוַת מַטְרוֹנִיתָא עִם מַלְכָּא, הֲוָה נָפִיק וְעָאל קֳדָמֵיהוֹן מטטרו"ן. וְהוּא קָבִּיל פּוּלְחַנְהוֹן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּנוּרָא. כַּד אִתְבַּטִיל נוּרָא וְאִתְגַּלִיאוּ, אִסְתַּלַּק זִיוָהּ, וְאִסְתַּלְּקָא מַטְרוֹנִיתָא מִן מַלְכָּא. הָא לָא הֲוָה שְׁלִים עַד דְּיֵיתֵי גִּיסָא אָחֳרָא, דְּלָא הֲוָה בְּגָלוּתָא מָנִיתָא.

תרגום

שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, פַּעַם אַחַת עָלִיתִי וְיָרַדְתִּי לְהָאִיר בְּמַבּוּעֵי הַנְּחָלִים, וְעָלָה אַחֲרַי רַבִּי אַבָּא. אָמַר לִי, בַּמָּה עֲסַקְתֶּם? אָמַרְתִּי לוֹ, בַּפָּסוּק הַזֶּה ׳שֶׁכָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא׳ (קהלת א, ז) - מִזִּיווֹ נִבְרְאוּ כָּל הַגְּדוֹלִים שֶׁמִּן הָעוֹלָם, וּמִזִּיווֹ נָבְעוּ כָּל הַנְּחָלִים, הַנְּחָלִים שֶׁהֵם בַּפָּסוּק הַזֶּה נְמוּכִים בַּגָּלוּת הַזֹּאת, שֶׁהֲרֵי חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, חִבַּת הָאֵם עוֹשָׂה לָהֶם, וְאִם לֹא, הַנַּחַל עוֹשֶׂה לְבִתּוֹ. גָּדוֹל שֵׁנִי הוּא, הוּא תַּחַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁשּׁוֹכֵב עַל גַּנֵּי הַהֵיכָל, שֶׁהֲרֵי הַשַּׂר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עֲלֵיהֶם, בְּכָל זְמַן שֶׁהָיְתָה הַמַּטְרוֹנִיתָא עִם הַמֶּלֶךְ, הָיָה יוֹצֵא וּבָא לִפְנֵיהֶם מטטרו"ן, וְהוּא מְקַבֵּל עֲבוֹדָתָם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאֵשׁ. כַּאֲשֶׁר הִתְבַּטְּלָה הָאֵשׁ וְגָלוּ, הִסְתַּלֵּק זִיוָהּ, וְהִסְתַּלְּקָה הַמַּטְרוֹנִיתָא מִן הַמֶּלֶךְ. זֶה לֹא הָיָה שָׁלֵם עַד שֶׁיָּבֹא צַד אַחֵר שֶׁלֹּא הָיָה נִמְנֶה בַגָּלוּת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תנא אמר רבי שמעון, זמנא חדא סליקנא ונחיתנא לאנהרא במבועי דנחלין, וסליק בתראי רבי אבא. אמר לי, במאי עסקיתו. אמרית ליה, בהאי קרא דכל ׳הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא׳ (קהלת א, ז). מזיויה אתבריאו כל רברבייא דמן עלמא, ומן זיויה אתנביעו כל נחלייא, נחלייא הוו אינון להאי קרא, דמאיכי בהאי גלותא, דהא חשוכא כמופלא, חבתא דאמא עביד להו, ואי לאו, נחלא עביד ברתיה. רברבא תנינתא הוא, הוא תחות קדישא, דגני אגנים דהיכלא. דהא רברבא דישראל דאתמני עליהון, בכל עידן דהות מטרוניתא עם מלכא, הוה נפיק ועאל קדמיהון מטטרו"ן. והוא קביל פולחנהון לקודשא בריך הוא כנורא. כד אתבטיל נורא ואתגליאו, אסתלק זיוה, ואסתלקא מטרוניתא מן מלכא. הא לא הוה שלים עד דייתי גיסא אחרא, דלא הוה בגלותא מניתא.

התרגום: שנינו, אמר רבי שמעון, פעם אחת עליתי וירדתי להאיר במבועי הנחלים, ועלה אחרי רבי אבא. אמר לי, במה עסקתם? אמרתי לו, בפסוק הזה ׳שכל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא׳ (קהלת א, ז) - מזיוו נבראו כל הגדולים שמן העולם, ומזיוו נבעו כל הנחלים, הנחלים שהם בפסוק הזה נמוכים בגלות הזאת, שהרי חשך ואפלה, חבת האם עושה להם, ואם לא, הנחל עושה לבתו. גדול שני הוא, הוא תחת הקדוש ששוכב על גני ההיכל, שהרי השר של ישראל שהיה ממנה עליהם, בכל זמן שהיתה המטרוניתא עם המלך, היה יוצא ובא לפניהם מטטרו"ן, והוא מקבל עבודתם להקדוש ברוך הוא כאש. כאשר התבטלה האש וגלו, הסתלק זיוה, והסתלקה המטרוניתא מן המלך. זה לא היה שלם עד שיבא צד אחר שלא היה נמנה בגלות.

מן המפרשים

הסולם: תנא אר"ש וכו': למדנו אמר ר"ש פעם אחת עליתי וירדתי להאיר במקור הנחלים, דהיינו שהעלה מ"ן והוריד מ"ד, אל המלכות, ממקור הנחלים שהוא בינה. ועלה אחרי ר' אבא, אמר לי, במה אתם עוסקים, אמרתי לו, במקרא הזה, שכל הנחלים הולכים אל הים והים…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: