ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 69: ׳דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל׳ - סדר המחנות, נחש השמירה, ותפילה כקרבן › פיסקה 15 (רמג ע"ב)

מינוי דן לצד אחרון שבחו - כסא נתקן בממונים

ויחי · ׳דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל׳ - סדר המחנות, נחש השמירה, ותפילה כקרבן · מאמר 69 · פיסקה 15 · דף רמג ע"ב

לשון הזוהר

וְאִי תֵימָא דָן, לָאו דַּרְגֵּיהּ בְּהַאי. הָכִי הוּא וַדַּאי. אֶלָּא אִתְמַנָּא עַל דַּרְגָּא דָא (לההוא), לְמֶהֱוֵי סִטְרָא בַּתְרַיְיתָא, וּשְׁבָחָא אִיהוּ דִילֵיהּ, מְמַנָּן דְּמַלְכָּא בְּהַאי, וּמְמַנָּא עַל הַאי, וִיקָרָא אִיהוּ לְכָל אִינוּן מְמֻנִּין. וְכֻּרְסְיָיא דְמַלְכָּא, בְּכָל אִינוּן מְמַנָּן אִתְתַּקָּן, בְּכָל הַנֵּי מְמַנָּן תְּחוֹתַיְיהוּ מִתְפָּרְשָׁן אוֹרְחִין וְדַרְגִּין, הֵן לְטַב, הֵן לְבִישׁ, וְכֻלְּהוּ אִתְאַחֲדָן בְּהַנֵּי תִּקּוּנֵי דְּכֻּרְסְיָיא. וּבְגִינִי כָּךְ דָּן לִסְטַר צָפוֹן, בְּנוּקְבָא דִּתְהוֹמָא רַבָּא. דִּסְטַר צָפוֹן כַּמָּה חֲבִילֵי טְרִיקִין אִזְדַּמְּנָן תַּמָּן, וְכֻלְּהוּ טַפְסִירָא דְּקִסְטְרָא לְאַבְאָשָׁא עַלְמָא. בְּגִינֵי כָּךְ צַלֵּי יַעֲקֹב וְאָמַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'. בְּכָל שְׁבָטִים לָא קָאֲמַר לִישׁוּעָתְךָ אֶלָּא בְּהַאי. בְּגִין דְּחָמָא לֵיהּ תּוּקְפָא תַּקִּיפָא דְּחִוְיָא, מְרַחֲשָׁא דִינָא לְאִתְגַּבְּרָא.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר, דָּן אֵין דַּרְגָּתוֹ בָּזֶה - כָּךְ זֶה וַדַּאי, אֶלָּא הִתְמַנָּה עַל דַּרְגָּה זוֹ (לְאוֹתוֹ) לִהְיוֹת צַד אַחֲרוֹן, וְשֶׁבַח הוּא שֶׁלּוֹ, מְמֻנִּים שֶׁל הַמֶּלֶךְ בָּזֶה, וּמְמֻנֶּה עַל זֶה, וְכָבוֹד הוּא לְכָל אוֹתָם הַמְמֻנִּים. וְכִסֵּא הַמֶּלֶךְ נִתְקָן בְּכָל אוֹתָם הַמְמֻנִּים, בְּכָל אוֹתָם הַמְמֻנִּים שֶׁתַּחְתֵּיהֶם נִפְרָדוֹת דְּרָכִים וּדְרָגוֹת, הֵן לְטוֹב וְהֵן לְרַע, וְכֻלָּם נֶאֱחָזִים בְּתִקּוּנֵי הַכִּסֵּא הַלָּלוּ. וְלָכֵן דָּן לְצַד צָפוֹן, בְּנֶקֶב תְּהוֹם רַבָּה. שֶׁבְּצַד צָפוֹן כַּמָּה קְבוּצוֹת מְחַבְּלִים הִזְדַּמְּנוּ לְשָׁם, וְכֻלָּם שָׂרִים מְמֻנִּים לְהָרַע אֶת הָעוֹלָם. לָכֵן הִתְפַּלֵּל יַעֲקֹב וְאָמַר לִישׁוּעָתְךְ קִוִּיתִי ה', בְּכָל הַשְּׁבָטִים לֹא אָמַר לִישׁוּעָתְךְ אֶלָּא בָּזֶה, מִשּׁוּם שֶׁרָאָה לוֹ תֹּקֶף חָזָק שֶׁל הַנָּחָשׁ, מְרַחֵשׁ דִּין לְהִ תְגַּבֵּר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא דן, לאו דרגיה בהאי. הכי הוא ודאי. אלא אתמנא על דרגא דא (לההוא), למהוי סטרא בתרייתא, ושבחא איהו דיליה, ממנן דמלכא בהאי, וממנא על האי, ויקרא איהו לכל אינון ממנין. וכרסייא דמלכא, בכל אינון ממנן אתתקן, בכל הני ממנן תחותייהו מתפרשן אורחין ודרגין, הן לטב, הן לביש, וכלהו אתאחדן בהני תקוני דכרסייא. ובגיני כך דן לסטר צפון, בנוקבא דתהומא רבא. דסטר צפון כמה חבילי טריקין אזדמנן תמן, וכלהו טפסירא דקסטרא לאבאשא עלמא. בגיני כך צלי יעקב ואמר, לישועתך קויתי ה'. בכל שבטים לא קאמר לישועתך אלא בהאי. בגין דחמא ליה תוקפא תקיפא דחויא, מרחשא דינא לאתגברא.

התרגום: ואם תאמר, דן אין דרגתו בזה - כך זה ודאי, אלא התמנה על דרגה זו (לאותו) להיות צד אחרון, ושבח הוא שלו, ממנים של המלך בזה, וממנה על זה, וכבוד הוא לכל אותם הממנים. וכסא המלך נתקן בכל אותם הממנים, בכל אותם הממנים שתחתיהם נפרדות דרכים ודרגות, הן לטוב והן לרע, וכלם נאחזים בתקוני הכסא הללו. ולכן דן לצד צפון, בנקב תהום רבה. שבצד צפון כמה קבוצות מחבלים הזדמנו לשם, וכלם שרים ממנים להרע את העולם. לכן התפלל יעקב ואמר לישועתך קויתי ה', בכל השבטים לא אמר לישועתך אלא בזה, משום שראה לו תקף חזק של הנחש, מרחש דין לה תגבר.

מן המפרשים

כתם פז: וכל הני ממנן תחותיהו מתפרשין ארחין ודרגין הן לטב הן לביש וכו' ירצה כי הממונים הם למעלה ותחתיהם למטה יתפשטו המדרגות לטוב או לרע ולא בעבור זה יחסר כבוד הממונה אחרי שהכל תיקון הכס"א הטוב והרע והוא צורך העולם.

מהרח"ו: בכל הני ממנן תחותייהו מתפרשן אורחין וגו'. פה תבין פי' נוקבא דתהומא רבא, שהוא פתח צנור ההולך מן הכסא או ממלכות אל החצונים. ופה תבין איך עאלין ליל שבת בנוקבא דתהומא רבא (זוהר בראשית מח.) , במ"ש לעיל בדף זה כי דן הוא אורב וכמין…

הסולם: ואי תימא דן וכו': שואל, ואם תאמר, הלא דן, אין מדרגתו לשמש בנחש ושפיפון, ומשיב, כן הוא ודאי אלא שנתמנה על מדרגה זו, לשלוט עליה לצרכי הקדושה, להיותו בחינה אחרונה, והוא לשבחו. כי יש ממוני המלך על זח ויש ממונים על זה, וכבוד הוא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר