התומך בתורה זוכה לשני שולחנות - זבולון שסעד את יששכר
ויחי · זבולון ויששכר, סוד המלח והים - ומעשה רבי אבא בסימני רחב לרבי בון · מאמר 66 · פיסקה 13 · דף רמב ע"א
לשון הזוהר
אֶלָּא זְבוּלוּן זָכָה עַל דְּאֲפִיק פִּתָּא מִפּוּמֵיהּ, וְיָהַב לְפוּמֵיהּ דְּיִשָּׂשכָר, בְּגִינֵי כָּךְ אַקְדִּים לֵיהּ בְּבִרְכָאן. מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא, מַאן דְּסָעִיד לְמָרֵיהּ דְּאוֹרַיְיתָא, נָטִיל בִּרְכָאן מֵעֵילָא וְתַתָּא. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְזָכֵי לִתְרֵי פָּתוֹרֵי, מַה דְּלָא זָכֵי בַּר נָשׁ אַחֲרָא. זָכֵי לְעוּתְרָא דְיִתְבָּרַךְ בְּהַאי עַלְמָא, וְזָכֵי לְמֶהֱוֵי לֵיהּ חוּלָקָא בְּעַלְמָא דְאָתֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳זְבוּלוּן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכּוֹן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת׳. כֵּיוָן דִּכְתִיב ׳לְחוֹף יַמִּים, אַמַּאי וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת׳. אֶלָּא, ׳לְחוֹף יַמִּים׳, בְּעַלְמָא דֵין. ׳לְחוֹף אֳנִיּוֹת׳, בְּעַלְמָא דְאָתֵי, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן וְגו'׳ (תהילים קד, כו), דְּתַמָּן הוּא נְגִידוּ דְעַלְמָא דְאָתֵי.
תרגום
אֶלָּא זְבוּלוּן זָכָה עַל שֶׁהוֹצִיא פַּת מִפִּיו וְנָתַן לְפִיו שֶׁל יִשָּׂשכָר, מִשּׁוּם כָּךְ הִקְדִּימוֹ בַּבְּרָכוֹת. מִכָּאן לָמַדְנוּ, מִי שֶׁסּוֹעֵד אֶת בַּעַל הַתּוֹרָה, נוֹטֵל בְּרָכוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁזּוֹכֶה לִשְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת, מַה שֶּׁלֹּא זוֹכֶה בֶּן אָדָם אַחֵר. זוֹכֶה לְעֹשֶׁר שֶׁיִּתְבָּרֵךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְזוֹכֶה לִהְיוֹת לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת׳ (בראשית מט, יג) - כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳לְחוֹף יַמִּים׳ - אָז לָמָּה ׳וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת׳? אֶלָּא ׳לְחוֹף יַמִּים׳ - בָּעוֹלָם הַזֶּה, ׳לְחוֹף אֳנִיֹּת׳ - בָּעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן וְגוֹ'׳ (תהלים קד, כו). שֶׁשָּׁם הוּא שֶׁפַע הָעוֹלָם הַבָּא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אלא זבולון זכה על דאפיק פתא מפומיה, ויהב לפומיה דיששכר, בגיני כך אקדים ליה בברכאן. מהכא אוליפנא, מאן דסעיד למריה דאורייתא, נטיל ברכאן מעילא ותתא. ולא עוד אלא דזכי לתרי פתורי, מה דלא זכי בר נש אחרא. זכי לעותרא דיתברך בהאי עלמא, וזכי למהוי ליה חולקא בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב, ׳זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות׳. כיון דכתיב ׳לחוף ימים, אמאי והוא לחוף אניות׳. אלא, ׳לחוף ימים׳, בעלמא דין. ׳לחוף אניות׳, בעלמא דאתי, כמא דאת אמר, ׳שם אניות יהלכון וגו'׳ (תהילים קד, כו), דתמן הוא נגידו דעלמא דאתי.
התרגום: אלא זבולון זכה על שהוציא פת מפיו ונתן לפיו של יששכר, משום כך הקדימו בברכות. מכאן למדנו, מי שסועד את בעל התורה, נוטל ברכות למעלה ולמטה, ולא עוד, אלא שזוכה לשני שלחנות, מה שלא זוכה בן אדם אחר. זוכה לעשר שיתברך בעולם הזה, וזוכה להיות לו חלק בעולם הבא. זהו שכתוב ׳זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אנית׳ (בראשית מט, יג) - כיון שכתוב ׳לחוף ימים׳ - אז למה ׳והוא לחוף אנית׳? אלא ׳לחוף ימים׳ - בעולם הזה, ׳לחוף אנית׳ - בעולם הבא, כמו שנאמר ׳שם אניות יהלכון וגו'׳ (תהלים קד, כו). ששם הוא שפע העולם הבא.
מן המפרשים
אור החמה: מהכא אוליפנא מאן דסעיד וגומר מהקדמ' זו שהקדימו לזבולון לפני יששכר למדנו לכל אדם שיתברך למעלה שהרי התורה עיקר סודה למעלה ויתברך למטה כפשט התורה ושתי בחינות הברכות האלו יהיו בעולם הזה אל הנשמה ואל הגוף ובעולם הבא אל הנשמה דהיינו…
הסולם: אלא הכי אוליפנא וכו': ומשיב, אלא כך למדתי היא רצתה סימן החיים, שכתוב, והחייתם את אבי וגו', ואמרה, שסימן החיים אינו שורה אלא באות אמת, ומהו אות אמת, זהו אות ו' של שם הויה, שהוא תפארת, משום שבו שורים חיים. כי ה"ס עץ החיים, וכך…
נפש דוד: ספטא בטופסרי קפטלאי שכיחי: ארגז שאוצרין בו דברים יקרים מצוי אצל שלטונין הראשיים, ר"ל הגדולים. והכוונה שרמז שימצא שם גנזין דאורייתא. וכן היה. לתרי פתורי מה דלא זכי ב"נ אחרא: משמע קצת מכאן שהגירסא הוא בש"ס "אין כל אדם זוכה לב'…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: