זבולון ויששכר, סוד המלח והים
ומעשה רבי אבא בסימני רחב לרבי בון
בריתם של זבולון ויששכר - מסחר בים לתמיכת עוסקי תורה
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זְבוּלֻן וְיִשָּׂשכָר תְּנַאי עָשׂוּ. אֶחָד יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְאֶחָד יוֹצֵא וְעוֹשֶׂה מִסְחָר, וְתוֹמֵךְ בְּיִשָּׂשכָר, שֶׁכָּתוּב ׳וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר׳ (משלי ג, יח). וְהָיָה פּוֹרֵשׁ לַיַּמִּים לַעֲשׂוֹת מִסְחָר, וְחֶלְקוֹ כָּךְ הָיָה, שֶׁהֲרֵי הַיָּם הָיָה יְרֻשָּׁתוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, זְבוּלֻן וְיִשָּׂשכָר תְּנַאי עֲבָדוּ, חַד יָתִיב וְלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְחַד נָפִיק וְעָבִיד פְּרַקְמַטְיָא, וְתָמִיךְ לְיִשָּׂשכָר, דִּכְתִיב, ׳וְתוֹמְכֶיהָ מְאוּשָּׁר׳ (משלי ג, יח). וְהֲוָה פָּרִישׁ בְּיַמֵּי לְמֶעְבַּד פְּרַקְמַטְיָא, וְחוּלָקֵיהּ הָכִי הֲוָה, דְּהָא יַמָּא הֲוָה אַחְסַנְתֵּיהּ.
זבולון קרוי ירך - יציאה וכניסה בשני ימים למסחר
וְלָכֵן קוֹרֵא לוֹ יָרֵךְ. דֶּרֶךְ הַיָּרֵךְ לָצֵאת וּלְהִכָּנֵס. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךְ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךְ׳ (דברים לג, יח). ׳לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן׳ - בְּאוֹתָם יוֹרְדֵי הַיָּם לַעֲשׂוֹת מִסְחָר. ׳לְחוֹף יַמִּים׳ - אַף עַל גַּב שֶׁיָּם אֶחָד הָיָה בִּירֻשָּׁתוֹ, בִּשְׁנֵי יַמִּים הוּא שׁוֹרֶה.
בלשון הזוהר
וּבְגִינִי כָּךְ קָרֵי לֵיהּ יָרֵךְ. דַּרְכֵּיהּ דְּיָרֵךְ לְנַפְקָא וּלְמֵיעַל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳שְׂמַח זְבוּלוּן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהֳלֶךָ׳ (דברים לג, יח). ׳לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכּוֹן׳, בְּאִינוּן פְּרִישֵׁי יַמִּים, לְמֶעְבַּד פְּרַקְמַטְיָא. ׳לְחוֹף יַמִּים׳, אַף עַל גַּב דְּחַד יַמָּא הֲוָה לֵיהּ בְּאַחְסַנְתֵּיהּ, בִּתְרֵין יַמִּין שָׁרְיָיא.
לחוף אניות - תחום זבולון עד גבול צידון לכל הסוחרים
רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, כָּל שְׁאָר הַיַּמִּים הָיוּ מְחַפְּשִׂים סְחוֹרָה בַּיָּם שֶׁלּוֹ. וְהוּא ׳לְחוֹף אֳנִיֹּת׳, מָקוֹם שֶׁשָּׁם נִמְצָאוֹת כָּל הָאֳנִיּוֹת לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה. ׳וְיַרְכָתוֹ׳, אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, יַרְכָתוֹ מַגִּיעָה עַד גְּבוּל צִידוֹן, וּתְחוּם שֶׁלּוֹ נִפְרָד עַד אוֹתוֹ מָקוֹם, וּסְחוֹרָה שֶׁל כָּל בַּעֲלֵי הַסְּחוֹרָה סוֹבְבִים, וְשָׁבִים בִּסְחוֹרָתָם לְאוֹתוֹ מָקוֹם.
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, כָּל שְׁאָר יַמִּין הֲווּ מְהַדְּרָן קַרְפּוֹלִין בְּיַמָּא דִילֵיהּ. וְהוּא ׳לְחוֹף אֳנִיּוֹת׳, אֲתַר דְּכָל אַרְבִין מִשְׁתַּכְּחִין לְמֶעְבַּד סְחוֹרָתָא. ׳וְיַרְכָתוֹ׳, אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה יַרְכָתֵיהּ דִּילֵיהּ מָטֵי עַל סְפַר צִידוֹן, וּתְחוּמָא פָּרִישׁ לְהַהוּא אֲתַר, וּפְרַקְמַטְיָא דְּכָל מָארֵי סְחוֹרָתָא, סָחֲרִין וְתָיְיבִין בִּסְחוֹרָתַיְהוּ לְהַהוּא אֲתַר.
מלח ברית אלוהיך - ממתקת המרירות ומקיימת משפט וצדק
רַבִּי אַחָא אָמַר, כָּתוּב ׳וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךְ מֵעַל מִנְחָתֶךְ עַל כָּל קָרְבָּנְךְ תַּקְרִיב מֶלַח׳ (ויקרא ב, יג) - וְכִי לָמָּה מֶלַח? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהוּא מְמָרֵק וּמְבַשֵּׂם אֶת הַמַּר לָתֵת לוֹ טַעַם, וְאִם לֹא הָיָה (מִשּׁוּם) מֶלַח, לֹא יָכוֹל הָעוֹלָם לִסְבֹּל אֶת הַמַּר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךְ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל׳ (ישעיה כו, ט). וְכָתוּב ׳צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךְ׳ (תהלים פט, טו).
בלשון הזוהר
רִבִּי אַחָא אָמַר, כְּתִיב, ׳וְלא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח׳ (ויקרא ב, יג) - וְכִי אַמַּאי מֶלַח. אֶלָּא בְּגִין דְּאִיהוּ מְמָרֵק וּמְבַשֵּׂם מְרִירָא לְאַטְעָמָא, וְאִי לָאו הֲוֵי (בגין) מִלְחָא, לָא יָכִיל עַלְמָא לְמִסְבַּל מְרִירָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ יוֹשְׁבֵי תֵבֵל׳ (ישעיהו כו, ט). וּכְתִיב, ׳צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֲךָ׳ (תהילים פט, טו).
מלח היא ברית קיום העולם - ולכן נקרא ים המלח
וּמֶלַח הִיא בְּרִית שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד בּוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי׳ (ירמיה לג, כה). וְלָכֵן נִקְרָא בְּרִית אֱלֹהֶיךְ, וְנִקְרָא יָם הַמֶּלַח, וְהַיָּם נִקְרָא עַל שְׁמוֹ.
בלשון הזוהר
וּמֶלַח אִיהוּ בְּרִית דְּעַלְמָא קָיְימָא בֵּיה. דִּכְתִיב, ׳אִם לא בְרִיתִי יוֹמָם וְלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לא שָׂמְתִּי׳ (ירמיהו לג, כה). בְּגִין כָּךְ, אִקְרֵי בְּרִית אֱלֹהֶיךָ, וְאִקְרֵי יַם הַמֶּלַח, וְיַמָּא אִקְרֵי עַל שְׁמֵיהּ.
צדיק ה' צדקות אהב - המלח והים שאינם נפרדים
רַבִּי חִיָּיא אָמַר, כָּתוּב ׳כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב׳ (תהלים יא, ז) - זֶה הַמֶּלַח בַּיָּם (במים). וּמִי שֶׁמַּפְרִידָם גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ מִיתָה. לָכֵן כָּתוּב לֹא ׳תַשְׁבִּית מֶלַח׳, שֶׁהֲרֵי זֶה לֹא הוֹלֵךְ בְּלִי זֶה.
בלשון הזוהר
רִבִּי חִיָּיא אָמַר, כְּתִיב, ׳כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב׳ (תהילים יא, ז), דָּא מִלְחָא בְּיַמָּא (במיא). וּמַאן דְּפָּרִישׁ לוֹן, גָּרִים לְגַרְמֵיהּ מִיתָה. בְגִין כָּךְ כְּתִיב, לֹא ׳תַשְׁבִּית מֶלַח׳, דְּהָא דָא בְּלָא דָא לָא אָזְלָא.
ים אחד נקרא ימים - צלול מתוק ומר כקשרי השבטים
אָמַר רַבִּי אַחָא, יָם אֶחָד הוּא, וְנִקְרָא (שמות מח) יַמִּים. אֶלָּא יֵשׁ מָקוֹם בַּיָּם שֶׁהוּא מַיִם צְלוּלִים, וְיֵשׁ מָקוֹם שֶׁבּוֹ מַיִם מְתוּקִים, וְיֵשׁ מָקוֹם בּוֹ מַיִם מָרִים, וְלָכֵן קוֹרְאִים יַמִּים, וְעַל זֶה לְחוֹף יַמִּים. אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט וְכָל אֶחָד וְאֶחָד קֶשֶׁר אֶחָד מֵאוֹתָם קְשָׁרִים שֶׁמִּתְחַבְּרִים בַּגּוּף.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַחָא, יַם חַד הוּא, וְאִקְרֵי (שמות מח) יַמִּים. אֶלָּא אֲתַר אִית בְּיַמָּא דְּאִיהוּ מַיִין צְלִילָן, וַאֲתַר דְּאִית בֵּיהּ מַיִין מְתִיקָן, וַאֲתַר דְּאִית בֵּיהּ מַיִין מְרִירָן, בְגִין כָּךְ יַמִּים קָרִינָן, וְעַל דָּא לְחוֹף יַמִּים. אָמַר רִבִּי אַבָּא, כָּל שִׁבְטָא וְשִׁבְטָא, וְכָל חַד וְחַד קִשְׁרָא חַד, מֵאִינוּן קִשְׁרִין דְּמִתְחַבְּרָן בְּגוּפָא.
מעשה בדפיקת רבי יוסי על הפתח - תכשיטים בתיבת השרים
רַבִּי אַבָּא הָיָה יוֹשֵׁב לַיְלָה אֶחָד, וְקָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. עַד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב, בָּא רַבִּי יוֹסֵי וְהִכָּה בַּפֶּתַח. אָמַר, בְּתֵבַת הַשָּׂרִים מְצוּיִים תַּכְשִׁיטִים.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא הֲוָה יָתִיב לֵילְיָא חַד וְקָם לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא. עַד דְּהֲוָה יָתִיב, אֲתָא רִבִּי יוֹסֵי, וּבָטַשׁ אֲפִתְחָא. אָמַר, סִיפְטָא בְּטוּפְסְרָא קַפְּטְלָאי שְׁכִיחֵי.
בן המארח שואל בפסוקי רחב - מה רצתה באות אמת
יָשְׁבוּ וְעָסְקוּ בַּתּוֹרָה. בֵּין כָּךְ קָם בֶּן הַמְאָרֵחַ וְיָשַׁב לִפְנֵיהֶם. אָמַר לָהֶם, מַה שֶּׁכָּתוּב ׳וְהַחֲיִיתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְגוֹ'׳ (יהושע ב, יב). וְכָתוּב ׳וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת׳. מָה רָצְתָה מֵהֶם? אָמַר רַבִּי אַבָּא, יָפֶה שָׁאַלְתָּ, אֲבָל אִם שָׁמַעְתָּ דָבָר - אֱמֹר בְּנִי. אָמַר, עוֹד שְׁאֵלָה, שֶׁהֲרֵי הֵם נָתְנוּ לָהּ מַה שֶּׁלֹּא רָצְתָה מֵהֶם, שֶׁכָּתוּב ׳אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
יָתְבוּ וְלָעוּ בְּאוֹרַיְיתָא. אַדְהָכִי קָם בְּרֵיהּ דְּאוּשְׁפִּיזָא וְיָתִיב קַמַּיְיהוּ. אָמַר לוֹן מַאי דִכְתִיב, ׳וְהַחֲיִיתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְגו'׳ (יהושע ב, יב). וּכְתִיב ׳וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת׳. מַאי קָא בָּעַאת מִנַּיְיהוּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא יָאוֹת שָׁאַלְתְּ, אֲבָל אִי שָׁמַעְתְּ מִידִי אֵימָא בְּרִי. אָמַר, תוּ שְׁאֵלְתָּא, דְּהָא אִינוּן יַהֲבוּ לָהּ מַה דְּלָא בָעַאת מִנַּיְיהוּ, דִּכְתִיב, ׳אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחֲלוֹן וְגו'׳.
רחב ביקשה סימן חיים - אות ו' של משה
אֶלָּא כָּךְ לָמַדְנוּ, הִיא רָצְתָה סִימַן חַיִּים, שֶׁכָּתוּב ׳וְהַחֲיִיתֶם אֶת אָבִי וְגוֹ'׳ (יהושע ב, יג), וְאָמְרָה, סִימַן חַיִּים אֵינוֹ שׁוֹרֶה אֶלָּא בְּ ׳אוֹת אֱמֶת׳, וּמַהִי ׳אוֹת אֱמֶת׳? זוֹ אוֹת ו', מִשּׁוּם שֶׁבּוֹ שְׁרוּיִים חַיִּים. כָּךְ לָמַדְנוּ, סִימָן שֶׁל מֹשֶׁה בִּקְשָׁה, וְהֵם לָמָּה נָתְנוּ לָהּ ׳תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי׳?
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי אוֹלִיפְנָא, הִיא בָּעַאת סִימָנָא דְחַיֵּי, דִּכְתִיב ׳וְהַחֲיִיתֶם אֶת אָבִי וְגו'׳ (יהושע ב, יג), וַאֲמָרָה, סִימָנָא דְחַיֵּי לָא שַׁרְיָיא, אֶלָא בְּ ׳אוֹת אֱמֶת׳, וּמַאי אִיהוּ. ׳אוֹת אֱמֶת׳, דָּא אָת ו', בְּגִין דְּבֵיהּ שַׁרְיָין חַיִּין. הָכִי אוֹלִיפְנָא, סִימָנָא דְמשֶׁה קָא בָּעַאת, וְאִינוּן אַמַּאי יַהֲבוּ לָהּ ׳תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי׳.
חוט השני - סימן הלבנה ויהושע, ונבואה על גדולת הנער
אֶלָּא, הֵם אָמְרוּ, מֹשֶׁה הֲרֵי הִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי הִתְכַּנֵּס הַשֶּׁמֶשׁ, וַהֲרֵי הִגִּיעַ זְמַן הַלְּבָנָה לִשְׁלֹט, סִימָן שֶׁל הַלְּבָנָה יֵשׁ לָנוּ לָתֵת לָךְ, וּמַהוּ? ׳תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה׳ (יהושע ב, יח). כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ׳ (שיר השירים ד, ג). סִימָן שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ יִהְיֶה אֶצְלֵךְ, מִשּׁוּם שֶׁכָּעֵת שִׁלְטוֹן הַלְּבָנָה. קָמוּ רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יוֹסֵי וּנְשָׁקוּהוּ. אָמְרוּ, וַדַּאי עָתִיד אַתָּה לִהְיוֹת רֹאשׁ יְשִׁיבָה אוֹ אִישׁ גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל, וּמִיהוּ? - רַבִּי בּוֹן.
בלשון הזוהר
אֶלָּא אִינוּן אָמְרֵי, משֶׁה הָא אִסְתַּלַּק מֵעַלְמָא, דְּהָא אִתְכְּנִישׁ שִׁמְשָׁא, וְהָא מָטָא זִמְנָא דְסִיהֲרָא לְמִשְׁלַט, סִימָנָא דְּסִיהֲרָא אִית לָן לְמֵיהַב לָךְ, וּמַאי אִיהוּ. ׳תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה׳ (יהושע ב, יח). כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ׳ (שיר השירים ד, ג). סִימָנָא דִיהוֹשֻׁעַ יְהֵא גַבָּךְ, בְּגִין דְּשׁוּלְטָנוּתָא דְסִיהֲרָא הַשְׁתָּא. קָמוּ רִבִּי אַבָּא וְרִבִּי יוֹסֵי וּנְשָׁקוּהוּ. אָמְרוּ, וַדַּאי זַמִּין אַנְתְּ לְמֶהֱוֵי רֵישׁ מְתִיבְתָּא, אוֹ גַבְרָא רַבָּא בְּיִשְׂרָאֵל, וּמַנּוּ - רִבִּי בּוֹן.
מדוע הקדימו זבולון ליששכר בברכות - קושיה על סדר התורה
עוֹד שָׁאַל וְאָמַר, כָּל ׳בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר׳ (בראשית לה, כב) - שְׁבָטִים, הִסְתַּדְּרוּ לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, לָמָּה הִקְדִּים בַּבְּרָכוֹת אֶת זְבוּלוּן לְיִשָּׂשכָר תָּמִיד, וַהֲרֵי יִשָּׂשכָר הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בַּתּוֹרָה, וְתוֹרָה מַקְדִּימָה בְּכָל מָקוֹם? לָמָּה הִקְדִּים אֶת זְבוּלוּן בַּבְּרָכוֹת? אָבִיו הִקְדִּים אוֹתוֹ, מֹשֶׁה הִקְדִּים אוֹתוֹ?
בלשון הזוהר
תּוּ שָׁאִיל וְאָמַר, בְּנוֹי דְיַעֲקֹב כֻּלְּהוּ תְּרֵיסַר שִׁבְטִין, אִתְסַדְּרוּ לְתַתָּא כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא, אַמַּאי אַקְדִּים בְּבִרְכָאן זְבוּלוּן לְיִשָּׂשכָר תָּדִיר, וְהָא יִשָּׂשכָר אִשְׁתַּדְּלוּתֵיהּ בְּאוֹרַיְיתָא, וְאוֹרַיְיתָא אַקְדִּים בְּכָל אֲתַר, אַמַּאי אַקְדִּים לֵיהּ זְבוּלוּן בְּבִרְכָאן. אֲבוֹי אַקְדִּים לֵיהּ, משֶׁה אַקְדִּים לֵיהּ.
התומך בתורה זוכה לשני שולחנות - זבולון שסעד את יששכר
אֶלָּא זְבוּלוּן זָכָה עַל שֶׁהוֹצִיא פַּת מִפִּיו וְנָתַן לְפִיו שֶׁל יִשָּׂשכָר, מִשּׁוּם כָּךְ הִקְדִּימוֹ בַּבְּרָכוֹת. מִכָּאן לָמַדְנוּ, מִי שֶׁסּוֹעֵד אֶת בַּעַל הַתּוֹרָה, נוֹטֵל בְּרָכוֹת מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁזּוֹכֶה לִשְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת, מַה שֶּׁלֹּא זוֹכֶה בֶּן אָדָם אַחֵר. זוֹכֶה לְעֹשֶׁר שֶׁיִּתְבָּרֵךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְזוֹכֶה לִהְיוֹת לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת׳. כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳לְחוֹף יַמִּים׳, לָמָּה ׳וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת׳? אֶלָּא ׳לְחוֹף יַמִּים׳ - בָּעוֹלָם הַזֶּה, ׳לְחוֹף אֳנִיֹּת׳ - בָּעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן וְגוֹ'׳ (תהלים קד, כו), שֶׁשָּׁם הוּא שֶׁפַע הָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
אֶלָּא זְבוּלוּן זָכָה עַל דְּאֲפִיק פִּתָּא מִפּוּמֵיהּ, וְיָהַב לְפוּמֵיהּ דְּיִשָּׂשכָר, בְּגִינֵי כָּךְ אַקְדִּים לֵיהּ בְּבִרְכָאן. מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא, מַאן דְּסָעִיד לְמָרֵיהּ דְּאוֹרַיְיתָא, נָטִיל בִּרְכָאן מֵעֵילָא וְתַתָּא. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְזָכֵי לִתְרֵי פָּתוֹרֵי, מַה דְּלָא זָכֵי בַּר נָשׁ אַחֲרָא. זָכֵי לְעוּתְרָא דְיִתְבָּרַךְ בְּהַאי עַלְמָא, וְזָכֵי לְמֶהֱוֵי לֵיהּ חוּלָקָא בְּעַלְמָא דְאָתֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳זְבוּלוּן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכּוֹן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת׳. כֵּיוָן דִּכְתִיב ׳לְחוֹף יַמִּים׳, אַמַּאי ׳וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת׳. אֶלָּא, ׳לְחוֹף יַמִּים׳ - בְּעַלְמָא דֵין, ׳לְחוֹף אֳנִיּוֹת׳ - בְּעַלְמָא דְאָתֵי, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן וְגו'׳ (תהילים קד, כו), דְּתַמָּן הוּא נְגִידוּ דְעַלְמָא דְאָתֵי.
׳השבעתי אתכם בנות ירושלים׳
נשמות הצדיקים והשבטים כעדי כנסת ישראל
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.