לבוש אדום וחרב אדומה - פרעון עתידי מאדום
ויחי · ׳אסרי לגפן עירה׳ - גפן ישראל ומלכות משיח מגיהנום עד גאולה · מאמר 60 · פיסקה 22 · דף רלח ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, ׳לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג׳, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי ׳כָּל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים׳, כְּמָה דְּאֲמָרָן. דִּכְתִיב, ׳חֲמוּץ בְּגָדִים וְגו'׳, לְבוּשָׁא דְּדִינָא קַשְׁיָא, לְאִתְפָּרְעָא מֵעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִלְבַּשׁ לְבוּשָׁא סוּמְקָא, וְחַרְבָּא סוּמְקָא, וּלְאִתְפָּרְעָא מִן סוּמְקָא. לְבוּשָׁא סוּמְקָא, דִּכְתִיב, ׳חֲמוּץ בְּגָדִים׳ (ישעיהו סג, א), וּכְתִיב, ׳מַדּוּעַ אָדוֹם לִלְבוּשֶׁךָ׳ (ישעיהו סג, א). סְיָיפָא סוּמְקָא, דִּכְתִיב, ׳חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם׳ (ישעיה לד, ו). וּלְאִתְפָּרְעָא מִן סוּמְקָא, דִּכְתִיב, ׳כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וְגו'׳ (ישעיה לד, ו). תוּ, ׳כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים׳ דְּהָא מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא קָא אַתְיָיא.
תרגום
בֹּא רְאֵה, ׳לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג׳ (משלי לא, כא) - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא ׳כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים׳ - כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁכָּתוּב ׳חֲמוּץ בְּגָדִים וְגוֹ'׳ (ישעיה סג, א), לְבוּשׁ שֶׁל הַדִּין הַקָּשֶׁה, לְהִפָּרַע מֵעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעָתִיד הקב"ה לִלְבֹּשׁ לְבוּשׁ אָדם וְחֶרֶב אֲדֻמָּה וּלְהִפָּרַע מֵהָאָדם. לְבוּשׁ אָדם, שֶׁכָּתוּב ׳חֲמוּץ בְּגָדִים׳, וְכָתוּב (שם) ׳מַדּוּעַ אָדם לִלְבוּשֶׁךְ׳. סַיִף אָדֹם, שֶׁכָּתוּב ׳חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם׳ (ישעיה לד, ו). וּלְהִפָּרַע מִן הָאָדם, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וְגוֹ'׳ (ישעיה לד, ו). עוֹד ׳כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים׳ - שֶׁהֲרֵי הִיא בָּאָה מִצַּד שֶׁל הַדִּין הַקָּשֶׁה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, ׳לא תירא לביתה משלג׳, דא כנסת ישראל, דאיהי ׳כל ביתה לבוש שנים׳, כמה דאמרן. דכתיב, ׳חמוץ בגדים וגו'׳, לבושא דדינא קשיא, לאתפרעא מעמין עובדי עבודה זרה. וזמין קודשא בריך הוא למלבש לבושא סומקא, וחרבא סומקא, ולאתפרעא מן סומקא. לבושא סומקא, דכתיב, ׳חמוץ בגדים׳ (ישעיהו סג, א), וכתיב, ׳מדוע אדום ללבושך׳ (ישעיהו סג, א). סייפא סומקא, דכתיב, ׳חרב לה' מלאה דם׳ (ישעיה לד, ו). ולאתפרעא מן סומקא, דכתיב, ׳כי זבח לה' בבצרה וגו'׳ (ישעיה לד, ו). תו, ׳כי כל ביתה לבוש שנים׳ דהא מסטרא דדינא קשיא קא אתייא.
התרגום: בא ראה, ׳לא תירא לביתה משלג׳ (משלי לא, כא) - זו כנסת ישראל, שהיא ׳כל ביתה לבש שנים׳ - כמו שאמרנו, שכתוב ׳חמוץ בגדים וגו'׳ (ישעיה סג, א), לבוש של הדין הקשה, להפרע מעמים עובדי עבודה זרה, ועתיד הקב"ה ללבש לבוש אדם וחרב אדמה ולהפרע מהאדם. לבוש אדם, שכתוב ׳חמוץ בגדים׳, וכתוב (שם) ׳מדוע אדם ללבושך׳. סיף אדם, שכתוב ׳חרב לה' מלאה דם׳ (ישעיה לד, ו). ולהפרע מן האדם, שכתוב ׳כי זבח לה' בבצרה וגו'׳ (ישעיה לד, ו). עוד ׳כי כל ביתה לבש שנים׳ - שהרי היא באה מצד של הדין הקשה.
מן המפרשים
מקדש מלך: ת"ח לא תירא לביתה משלג דא כנסת ישראל: פי' כמו דבר אחר שהמ' לא תירא לביתה שהם היכלותיה כנודע שיש בחי' חיצוניות ובחי' פנימיות והמ' לא תירא לביתה שהם חיצוניותה:
אור החמה: ת"ח וכו' הוא פי' אחר והוא לא תירא לביתה משלג שהוא כח הדין לפי שכל ביתה הוא לבוש שנים כולה מלאה דין ומי שהוא מלא דין איך תירא מדין אחר. לבושא דדינא קשיא היינו פירוש שנים מלשון תולעת שני שהוא גוון אדום בתכלית האדמימו'. דהא מסטרא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: