התכנסות השמש אל הלבנה - ולכן יעקב אבינו לא מת
ויחי · ׳ראובן בכרי אתה׳ - סוד ירידת הנשמות ושלמות אסיפת יעקב לבניו · מאמר 54 · פיסקה 12 · דף רלה ע"ב
לשון הזוהר
מְנָא לָן דְּסִדֵּר לוֹן סַחֲרָנֵיהּ דִּשְׁכִינְתָּא, דִּכְתִיב ׳הֵאָסְפוּ, וּכְדֵין אִשְׁתַּכַּח תַּמָּן שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא, וְכַמָּה רְתִיכִין עִלָּאִין סַחֲרָנַיְיהוּ׳. פָּתְחֵי וְאָמְרֵי, ׳לְךָ ה' הַגְּדוּלָּה וְהַגְּבוּרָה וְגו'׳ (דברי הימים א כט, יא), כְּדֵין אִתְכְּנִישׁ שִׁמְּשָׁא לְגַבֵּיהּ דְסִיהֲרָא, וְאִתְקְרִיב מִזְרָח בְּמַעֲרָב. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיֶּאֱסוֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה׳, וְאִתְנְהִיר סִיהֲרָא, וְאִשְׁתַּכַּח בִּשְׁלִימוּ. וּכְדֵין וַדַּאי תָּנִינָן, יַעֲקֹב אָבִינוּ לָא מִית. כֵּיוָן דְּחָמָא יַעֲקֹב (ס"א סדורא) סִטְרָא שְׁלִים, מַה דְּלָא אִשְׁתַּכַּח הָכִי לְבַר נָשׁ אָחֳרָא, חָדֵי, וְשַׁבַּח לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּפָתַח וּבָרִיךְ לִבְנוֹי, כָּל חַד וְחַד כְּדְקָא יְאוּת לֵיהּ.
תרגום
מִנַּיִן לָנוּ שֶׁסִּדְּרָם סְבִיב הַשְּׁכִינָה? שֶׁכָּתוּב הֵאָסְפוּ, וְאָז נִמְצְאָה שָׁם שְׁלֵמוּת הַכֹּל, וְכַמָּה מֶרְכָּבוֹת עֶלְיוֹנוֹת סְבִיבָם. פָּתְחוּ וְאָמְרוּ, ׳לְךְ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְגוֹ'׳ (דברי הימים א כט, יא). אָז הִתְכַּנֵּס הַשֶּׁמֶשׁ אֶל הַלְּבָנָה, וְהִתְקָרֵב מִזְרָח לַמַּעֲרָב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה׳ (בראשית מט, לג) - וְהֵאִירָה הַלְּבָנָה, וְנִמְצְאָה בִּשְׁלֵמוּת. וְאָז וַדַּאי שָׁנִינוּ, יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת. כֵּיוָן שֶׁרָאָה יַעֲקֹב (סֵדֶר) צַד שָׁלֵם, מַה שֶּׁלֹּא נִמְצָא כָּךְ לְבֶן אָדָם אַחֵר, שָׂמַח וְשִׁבַּח אֶת הקב"ה, וּפָתַח וּבֵרַךְ אֶת בָּנָיו, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מנא לן דסדר לון סחרניה דשכינתא, דכתיב ׳האספו, וכדין אשתכח תמן שלימו דכלא, וכמה רתיכין עלאין סחרנייהו׳. פתחי ואמרי, ׳לך ה' הגדולה והגבורה וגו'׳ (דברי הימים א כט, יא), כדין אתכניש שמשא לגביה דסיהרא, ואתקריב מזרח במערב. הדא הוא דכתיב ׳ויאסוף רגליו אל המטה׳, ואתנהיר סיהרא, ואשתכח בשלימו. וכדין ודאי תנינן, יעקב אבינו לא מית. כיון דחמא יעקב (ס"א סדורא) סטרא שלים, מה דלא אשתכח הכי לבר נש אחרא, חדי, ושבח ליה לקודשא בריך הוא, ופתח ובריך לבנוי, כל חד וחד כדקא יאות ליה.
התרגום: מנין לנו שסדרם סביב השכינה? שכתוב האספו, ואז נמצאה שם שלמות הכל, וכמה מרכבות עליונות סביבם. פתחו ואמרו, ׳לך ה' הגדלה והגבורה וגו'׳ (דברי הימים א כט, יא). אז התכנס השמש אל הלבנה, והתקרב מזרח למערב. זהו שכתוב ׳ויאסף רגליו אל המטה׳ (בראשית מט, לג) - והאירה הלבנה, ונמצאה בשלמות. ואז ודאי שנינו, יעקב אבינו לא מת. כיון שראה יעקב (סדר) צד שלם, מה שלא נמצא כך לבן אדם אחר, שמח ושבח את הקב"ה, ופתח וברך את בניו, כל אחד ואחד כראוי לו.
מן המפרשים
אור החמה: פתח ואמר לך ה' וגומר לכלול הת"ת מרכבת יעקב בשש קצוות ואח"כ היחוד דהיינו כי כל בשמים ובארץ יסוד דאחיד בשמיא וארעא. וז"ש כדין אתכנש שמשא ת"ת לגבי סיהרא מלכות בסוד נשמת יעקב.
רמ"א: אל המטה אל המטה. ר"ל (מדתו) ['מטתו] של שלמה' ( שה"ש ג ז ) והיא עט' ת"ת:
נזר ישראל: כדין אתכניש שמשא כו'. כל נשמה מעוררת למקורה. ויעקב נשמתו משמשא, והיתה מעוררת למקורה, ונהר שמשא לסיהרא. הגם דלאו איהו בעלה דמטרוניתא, אלא כיון דגרם זה נקרא על שמו כאלו הוי בעלה:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: