׳בית והון נחלת אבות׳ - אשה משכלת המוכרזת ברקיע
ויחי · ׳המלאך הגואל אתי מכל רע׳ - המשכת הברכות מהעליונים ושמירת הברית ביוסף · מאמר 38 · פיסקה 5 · דף רכט ע"א
לשון הזוהר
׳הַמַּלְאָךָ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְגו'׳. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת׳ (משלי יט, יד), וְכִי ׳נַחֲלַת אָבוֹת׳ אִינְהוּ, וְהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב כֹּלָּא לְבַּר נָשׁ. אֶלָּא, דְּכֵיוָן דְּאַחְסִין בֵּיתָא לְבַר נָשׁ וּמָמוֹנָא, לְזִמְנִין דְּיַחֲסִין כֹּלָּא לִבְרֵיהּ, וִיהֵא אַחְסָנָא דְאָבוֹת. אֲבָל ׳וּמֵיהו"ה אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת׳, בְּגִין דְּאִתְּתָא, כַּד אַחְסִין לָהּ בַּר נָשׁ, מֵעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְסִין לָהּ, דְּהָא לָא יַחְסִין לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַּר נָשׁ, אֶלָּא כַּד מַכְרִיזִין עֲלֵיהּ בִּרְקִיעָא.
תרגום
׳הַמַּלְאָךָ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְגוֹ'׳. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת׳ (משלי יט, יד) - וְכִי ׳נַחֲלַת אָבוֹת׳ הֵם, וַהֲרֵי הקב"ה נוֹתֵן הַכֹּל לִבְנֵי אָדָם? אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁמּוֹרִישׁ בַּיִת וּמָמוֹן לְבֶן הָאָדָם, לִפְעָמִים יוֹרִישׁ הַכֹּל לִבְנוֹ, וְיִהְיֶה יְרֻשַּׁת הָאָבוֹת, אֲבָל וּמֵה' ׳אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת׳, מִשּׁוּם שֶׁהָאִשָּׁה, כְּשֶׁיּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ הָאָדָם, הוּא יוֹרֵשׁ אוֹתָהּ מֵעִם הקב"ה, שֶׁהֲרֵי לֹא יוֹרִישׁ אוֹתָהּ הקב"ה לְבֶן הָאָדָם אֶלָּא כְּשֶׁמַּכְרִיזִים עָלָיו בָּרָקִיעַ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים וגו'׳. רבי חייא פתח ואמר, ׳בית והון נחלת אבות׳ (משלי יט, יד), וכי ׳נחלת אבות׳ אינהו, והא קודשא בריך הוא יהיב כלא לבר נש. אלא, דכיון דאחסין ביתא לבר נש וממונא, לזמנין דיחסין כלא לבריה, ויהא אחסנא דאבות. אבל ׳ומיהו"ה אשה משכלת׳, בגין דאתתא, כד אחסין לה בר נש, מעם קודשא בריך הוא אחסין לה, דהא לא יחסין לה קודשא בריך הוא לבר נש, אלא כד מכריזין עליה ברקיעא.
התרגום: ׳המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים וגו'׳. רבי חייא פתח ואמר, ׳בית והון נחלת אבות׳ (משלי יט, יד) - וכי ׳נחלת אבות׳ הם, והרי הקב"ה נותן הכל לבני אדם? אלא, כיון שמוריש בית וממון לבן האדם, לפעמים יוריש הכל לבנו, ויהיה ירשת האבות, אבל ומה' ׳אשה משכלת׳, משום שהאשה, כשיורש אותה האדם, הוא יורש אותה מעם הקב"ה, שהרי לא יוריש אותה הקב"ה לבן האדם אלא כשמכריזים עליו ברקיע.
מן המפרשים
אור יקר: אלא כולא יהיב וכו׳, אמנם לפעמים אין האדם הגון אל הבית וההון ועכ״ז יהיו לו מצד נחלת אבות, שכיון שנתנם הב״ה אל האבות יזכו הבנים אחריהם, אמנם האשה כלל אין לה דרך בנחלת אבות, אלא דווקא מה׳ כאשר יהיה ראוי לה כדמפרש ואזיל.
הסולם: המלאך הגואל אותי וגו': ר' חייא פתח ואמר, בית והון נחלת אבות ושואל וכי נחלת אבות הם, והרי הקב"ה נותן הכל לבן אדם. ומשיב, כיון שהקב"ה מזכה את האדם בבית והון, לפעמים שיוריש הכל לבנו ויהיה אצלו נחלת אבות. אבל ומה' אשה משכלת, כי…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: