ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 36: ׳ויברך את יוסף׳ - קדימת ברכת המקום, וסוד אלה בעגל ובירבעם › פיסקה 7 (רכח ע"א)

יצחק הקדים ברכת ה' לברכת יעקב - כך גם בבוקר

ויחי · ׳ויברך את יוסף׳ - קדימת ברכת המקום, וסוד אלה בעגל ובירבעם · מאמר 36 · פיסקה 7 · דף רכח ע"א

לשון הזוהר

וְאִי תֵימָא, הָא יַעֲקֹב דְּבָרְכֵיהּ אֲבוּהָ, וְלָא בָּרְכֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקַדְמִיתָא. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּבָרִיךְ יִצְחָק לְיַעֲקֹב, לָא בָּרְכֵיהּ, עַד דְּבָרִיךְ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקַדְמִיתָא. כֵּיוָן דְּבָרִיךְ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקַדְמִיתָא, בָּרְכֵיהּ לְיַעֲקֹב. מְנָא לָן, דִּכְתִיב ׳וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'׳ (בראשית כז, כז). הָכָא קִיֵּים בְּרָכָה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דִּכְתִיב, ׳אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'׳, אִתְבָּרֵךְ בְּקִיּוּמָא דְּבִרְכָאן, וּלְבָתַר כְּתִיב בַּתְרִיהּ ׳וְיִתֶּן לְךָ וְגוֹ'׳ (בראשית כז, כח). כֵּיוָן דְּהַהוּא שָׂדֶה אִתְקְיַּים בְּקַיְימָא דְּבִרְכָאן, (ס"א בברכוי, מיד ברכיה, ׳ויתן לך האלהים׳, דההוא שדה רזא) דְּנָפְקֵי מִינֵיהּ בִּרְכָאן, לְבָתַר דְּאִיהוּ אִתְקְיַּים בְּבִרְכוֹי. כְּגַוְונָא דָא בָּרִיךְ יַעֲקֹב בְּקַדְמִיתָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְבָתַר בָּרִיךְ לִבְנוֹי. תָּא חֲזֵי, בְּצַפְרָא בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאַקְדָּמָא בִּרְכָאן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְבָתַר לִשְׁאָר בְּנֵי עַלְמָא, וְהָא אוֹקִימְנָא דִּכְתִיב ׳בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְגוֹ'׳ (בראשית מט, כז).

תרגום

וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי יַעֲקֹב, שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ אָבִיו וְלֹא בֵרַךְ אֶת הקב"ה בַּהַתְחָלָה - בּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב, לֹא בֵרְכוֹ עַד שֶׁבֵּרַךְ אֶת הקב"ה בַּהַתְחָלָה. כֵּיוָן שֶׁבֵּרַךְ אֶת הקב"ה בַּהַתְחָלָה, הוּא בֵּרַךְ אֶת יַעֲקֹב. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'׳ (בראשית כז, כז). כָּאן קִיֵּם בְּרָכָה לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ - הוּא, שֶׁכָּתוּב אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה' - הִתְבָּרֵךְ בְּקִיּוּם הַבְּרָכוֹת, וְאַחַר כָּךְ אַחֲרָיו וְיִתֶּן לְךְ וְגוֹ'. כֵּיוָן שֶׁאוֹתוֹ שָׂדֶה הִתְקַיֵּם בַּעֲמִידַת הַבְּרָכוֹת, (בברכותיו, מִיָּד ברכו ויתן לך הָאֱלֹהִים, שֶׁאוֹתוֹ שָׂדֶה סוֹד) שֶׁיּוֹצְאוֹת מִמֶּנּוּ בְּרָכוֹת, אַחַר שֶׁהוּא הִתְקַיֵּם בְּבִרְכוֹתָיו. כְמוֹ זֶה בֵּרַךְ יַעֲקֹב בַּתְּחִלָּה אֶת הקב"ה, וְאַחַר כָּךְ בֵּרַךְ אֶת בָּנָיו. בּא רְאֵה, בַּבֹּקֶר צָרִיךְ אָדָם לְהַקְדִּים בְּרָכוֹת לַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ-הוּא, וְאַחַר כָּךְ לִשְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם, וַהֲרֵי הֶעֱמַדְנוּ ׳בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְגוֹ'׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא, הא יעקב דברכיה אבוה, ולא ברכיה לקודשא בריך הוא בקדמיתא. תא חזי, בשעתא דבריך יצחק ליעקב, לא ברכיה, עד דבריך לקודשא בריך הוא בקדמיתא. כיון דבריך לקודשא בריך הוא בקדמיתא, ברכיה ליעקב. מנא לן, דכתיב ׳ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'׳ (בראשית כז, כז). הכא קיים ברכה לקודשא בריך הוא. דכתיב, ׳אשר ברכו ה'׳, אתברך בקיומא דברכאן, ולבתר כתיב בתריה ׳ויתן לך וגו'׳ (בראשית כז, כח). כיון דההוא שדה אתקיים בקיימא דברכאן, (ס"א בברכוי, מיד ברכיה, ׳ויתן לך האלהים׳, דההוא שדה רזא) דנפקי מיניה ברכאן, לבתר דאיהו אתקיים בברכוי. כגוונא דא בריך יעקב בקדמיתא לקודשא בריך הוא, ולבתר בריך לבנוי. תא חזי, בצפרא בעי בר נש לאקדמא ברכאן לקודשא בריך הוא, ולבתר לשאר בני עלמא, והא אוקימנא דכתיב ׳בבקר יאכל עד וגו'׳ (בראשית מט, כז).

התרגום: ואם תאמר, הרי יעקב, שברך אותו אביו ולא ברך את הקב"ה בהתחלה - בא ראה, בשעה שברך יצחק את יעקב, לא ברכו עד שברך את הקב"ה בהתחלה. כיון שברך את הקב"ה בהתחלה, הוא ברך את יעקב. מנין לנו? שכתוב ׳ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'׳ (בראשית כז, כז). כאן קים ברכה לקדוש-ברוך - הוא, שכתוב אשר ברכו ה' - התברך בקיום הברכות, ואחר כך אחריו ויתן לך וגו'. כיון שאותו שדה התקים בעמידת הברכות, (בברכותיו, מיד ברכו ויתן לך האלהים, שאותו שדה סוד) שיוצאות ממנו ברכות, אחר שהוא התקים בברכותיו. כמו זה ברך יעקב בתחלה את הקב"ה, ואחר כך ברך את בניו. בא ראה, בבקר צריך אדם להקדים ברכות לקדוש - ברוך-הוא, ואחר כך לשאר בני העולם, והרי העמדנו ׳בבקר יאכל עד וגו'׳.

מן המפרשים

מקדש מלך: הכי קיים ברכה לקב"ה פירוש מ'. דכתיב אשר ברכו ה' פירוש זעיר: דכיון דההוא שדה אתקיים בקיומא דברכאן מיד ברכיה ויתן לך האלהים רזא דההוא שדה דנפקי מניה ברכאן גרסינן: פתח ואמר מי אלה מאי שנא דאמר בעבודה דא וכו' גרסינן. ההוא חיויא.…

הסולם: ואי תימא וכו': ואם תאמר, הרי יעקב,שברכו אביו ולא בירך את הקב"ה מתחילה. ומשיב, בוא וראה, בשעה שבירך יצחק ליעקב, לא ברכו עד שבירך את הקב"ה מתחילה, כיון שבירך את הקב"ה בתחילה, בירך את יעקב. מאין לנו זה, שכתוב ויאמר ראה ריח בני…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: