׳ויברך את יוסף׳
קדימת ברכת המקום, וסוד אלה בעגל ובירבעם
תמיהת הלשון - ויברך את יוסף ולא ויברכם
׳וַיְבָרֶךָ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר וְגוֹ'׳ (בראשית מח, טו). בַּפָּסוּק הַזֶּה יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ, ׳וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף׳ - שֶׁלֹּא מָצָאנוּ כָּאן בְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ אֶת יוֹסֵף, אֶלָּא אֶת בָּנָיו. אִם לְבָנָיו, אָז צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּתוּב וַיְבָרֲכֵם, אָז מַה זֶּה ׳וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף׳ - וְלֹא מָצָאנוּ כָּאן שֶׁיּוֹסֵף הִתְבָּרֵךְ?
בלשון הזוהר
׳וַיְבָרֶךָ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר וְגוֹ'׳ (בראשית מח, טו) - בְּהַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא בֵּיהּ, ׳וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף׳, דְּלָא אַשְׁכְּחָן הָכָא בְּרָכָה דִּבְרִיךְ לֵיהּ לְיוֹסֵף אֶלָּא לִבְנוֹי. אִי לִבְנוֹי, וַיְבָרַכֵם מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ ׳וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף׳, וְלָא אַשְׁכְּחָן הָכָא דְּאִתְבְּרִיךְ יוֹסֵף.
ברכת הבנים היא ברכת האב - פשר מילת את
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, דַּוְקָא ׳אֶת׳, כָּתוּב ׳אֶת יוֹסֵף׳ - הַבְּרָכָה שֶׁל בָּנָיו הָיְתָה, וְכַאֲשֶׁר מִתְבָּרְכִים בָּנָיו, הוּא מִתְבָּרֵךְ. שֶׁבְּרָכָה שֶׁל בָּנָיו שֶׁל אָדָם בִּרְכָתוֹ הִיא.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, ׳אֶת׳ דַּיְיקָא, כְּתִיב ׳אֶת יוֹסֵף׳, בִּרְכְתָא דִּבְנוֹי הֲוָה, וְכַד אִתְבָּרְכָאן בְּנוֹי, אִיהוּ מִתְבָּרֵךְ. דְּבִרְכְתָא דִּבְנוֹי דְּבַר נָשׁ בִּרְכָתֵיהּ אִיהִי.
ברכת אות הברית שיוסף שמר - לכן נקרא צדיק
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, ׳וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף׳ (בראשית מח, טו), דַּוְקָא ׳אֶת׳, שֶׁבֵּרַךְ אֶת אוֹת הַבְּרִית, סוֹד (נ"א: הַבְּרִית מִשּׁוּם שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָמַר בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן ׳לִי אֱלֹהִים בָּזֶה׳ - אָז ׳בֵּרַךְ לְאוֹתוֹ׳ מָקוֹם סוֹד) הַבְּרִית שֶׁיּוֹסֵף שָׁמַר, וְלָכֵן נִקְרָא צַדִּיק, ׳אֶת׳ שֶׁל יוֹסֵף, סוֹד הַבְּרִית שֶׁעוֹמֶדֶת עִם יוֹסֵף.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, ׳וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף׳ (בראשית מח, טו), ׳אֶת׳ דַּיְיקָא, דְּבָרִיךְ לְאָת קַיָּימָא, רָזָא (נ"א: דברית בגין דכיון דאמר בני הם אשר נתן ׳לי אלהים בזה׳, כדין בריך לההוא אתר רזא) דִבְרִית דְּנָטַר יוֹסֵף, וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי צַדִּיק, ׳אֶת׳ דְּיוֹסֵף, רָזָא דִּבְרִית דְּקָיְימָא בַּהֲדֵיהּ דְּיוֹסֵף.
האלהים - סוד הברית הניזון מאברהם ומיצחק
׳הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו׳ (בראשית מח, טו). ׳הָאֱלֹהִים׳ - זֶה סוֹד הַבְּרִית הַקְּדוֹשָׁה, בְּרִית קֹדֶשׁ. ׳אֲבֹתַי לְפָנָיו׳ - דַּוְקָא ׳לְפָנָיו׳, שֶׁאוֹתָם רִאשׁוֹנִים עֶלְיוֹנִים מִלִּפְנֵי סוֹד זֶה, אַבְרָהָם וְיִצְחָק, שֶׁהֲרֵי מֵהֶם נִזּוֹן וְיוֹנֵק אוֹתוֹ (נ"א: מֵאוֹתוֹ) מָקוֹם.
בלשון הזוהר
׳הָאֱלהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבוֹתַי לְפָנָיו׳ (בראשית מח, טו). ׳הָאֱלהִים׳ דָּא רָזָא דִבְרִית קַדִּישָׁא, קְיָימָא קַדִּישָׁא. ׳אֲבוֹתַי לְפָנָיו׳, דַּיְיקָא ׳לְפָנָיו׳, דְּאִינוּן קַדְמָאֵי עִלָּאֵי, מִקַּמֵּי רָזָא דְנָא, ׳אַבְרָהָם וְיִצְחָק׳, דְּהָא מִנְּהוֹן אִתְּזָן וְיָנְקָא הַהוּא (נ"א: מההוא) אֲתַר.
מקור החיים שממנו נטל יעקב את כל הברכות
׳הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי׳ (בראשית מח, טו) - מָה הַטַּעַם פַּעַם אַחֶרֶת הָאֱלֹהִים? אֶלָּא סוֹד עֶלְיוֹן הוּא, וְכָאן בֵּרַךְ אֶת אוֹתוֹ מָקוֹם בְּסוֹד שֶׁל אֱלֹהִים חַיִּים, מְקוֹר הַחַיִּים שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצְאוֹת בְּרָכוֹת. וְלָכֵן הִזְכִּיר עַצְמוֹ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָמַר ׳הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי׳ - מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁשּׁוֹפְעוֹת מִמְּקוֹר הַחַיִּים יַעֲקֹב לָקַח אוֹתָן. וְכֵיוָן שֶׁהוּא לָקַח אוֹתָן, מָקוֹם זֶה לָקַח בְּרָכוֹת, וְהַכֹּל תָּלוּי (נ"א: בזכר) בַּדִּבּוּר. וְעַל זֶה ׳וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף׳ - כָּתוּב.
בלשון הזוהר
׳הָאֱלהִים הָרוֹעֶה אוֹתִי׳ (בראשית מח, טו) - מַאי טַעְמָא זִמְנָא אָחֳרָא הָאֱלֹהִים. אֶלָּא רָזָא עִלָּאָה אִיהוּ, וְהָכָא בָּרִיךְ לְהַהוּא אֲתַר, בְּרָזָא דְּאֱלהִים חַיִּים, מְקוֹרָא דְחַיֵּי, דְּמִנֵּיהּ נָפְקִין בִּרְכָאן. וּבְגִין דָּא אַדְכַּר גַּרְמֵיהּ בְּהַאי אֲתַר, וְאָמַר, ׳הָאֱלהִים הָרוֹעֶה אוֹתִי׳, בְּגִין דְּכָל בִּרְכָאן דְּנָגְדֵי מִמְּקוֹרָא דְחַיֵּי, יַעֲקֹב נָטִיל לוֹן. וְכֵיוָן דְּנָטִיל לוֹן אִיהוּ, הַאי אֲתַר נָטַל בִּרְכָאן, וְכֹלָּא אִיהוּ תַּלְיָיא (נ"א: בדכורא) בְּדִבּוּרָא. וְעַל דָּא ׳וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף׳ כְּתִיב.
ברכת הקב"ה קודמת לכל ברכה שתתקיים
׳רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה׳.לָכֵןכמו שיעקב בברכת בני יוסף פתח תחילה בברכת המקום, ׳האלהים אשר התהלכו אבתי לפניו, האלהים הרעה אתי׳, ורק אחר כך ׳יברך את הנערים׳ בְּכָל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכוֹת,לבני אדם צָרִיךְ הקב"הכלומר השכינה, שממנה נמשכות הברכות לתחתונים (בעה"ס) לְהִתְבָּרֵךְ בַּהַתְחָלָה, וְאַחַר כָּךְ מִתְבָּרְכִים הָאֲחֵרִים.ממנה וְאִם הקב"ה לֹא מִתְבָּרֵךְ בַּהַתְחָלָה, אוֹתָן בְּרָכוֹת לֹא מִתְקַיְּמוֹת.שאין להן מקור שיימשכו ממנו
בלשון הזוהר
בְּגִין כָּךְ, בְּכָל אֲתַר דְּבִרְכָאן אִצְטְרִיכוּ לְבָרְכָא, בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְבָּרְכָא בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר אִתְבָּרְכוּ אָחֳרָנִין, וְאִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִתְבָּרִיךְ בְּקַדְמִיתָא, אִינוּן בִּרְכָאן לָא מִתְקָיְימִין.
יצחק הקדים ברכת ה' לברכת יעקב - כך גם בבוקר
וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי יַעֲקֹב, שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ אָבִיויצחק וְלֹא בֵרַךְ אֶת הקב"ה בַּהַתְחָלָה.ואיך נתקיימו בו הברכות בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב, לֹא בֵרְכוֹ עַד שֶׁבֵּרַךְ אֶת הקב"ה בַּהַתְחָלָה. כֵּיוָן שֶׁבֵּרַךְ אֶת הקב"ה בַּהַתְחָלָה,אז הוּא בֵּרַךְ אֶת יַעֲקֹב. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'׳והשדה הוא השכינה, ׳חקל תפוחין קדישין׳, שהאבות העליונים סומכים אותה ומתקנים אותה (בראשית כו, יב). כָּאן קִיֵּםיצחק בְּרָכָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁכָּתוּב, ׳אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'׳,כלומר השדה הִתְבָּרֵךְ בְּקִיּוּם הַבְּרָכוֹת,בדברי יצחק תחילה וְאַחַר כָּךְ כָּתוּב אַחֲרָיו ׳וְיִתֶּן לְךָ וְגוֹ'׳שהיא ברכת יעקב עצמו. כֵּיוָן שֶׁאוֹתוֹ שָׂדֶה הִתְקַיֵּם בַּעֲמִידַת הַבְּרָכוֹת, (ס"א: בברכותיו, מִיָּד ברכו ויתן לך הָאֱלֹהִים, שֶׁאוֹתוֹ שָׂדֶה סוֹד) שֶׁיּוֹצְאוֹת מִמֶּנּוּ בְּרָכוֹת,ואינו משפיע ברכות לאחרים אלא אַחַר שֶׁהוּא הִתְקַיֵּם בְּבִרְכוֹתָיו.שלו כְּמוֹ זֶה בֵּרַךְ יַעֲקֹב בַּתְּחִלָּה אֶת הקב"ה,והזכיר את אבותיו שלמעלה ממנה, להמשיך אליה ברכה כדרך שבחרו אבותיו, ועתה גם הוא מברכה באותו הדרך עצמו (או"י) וְאַחַר כָּךְ בֵּרַךְ אֶת בָּנָיו.של יוסף, ׳המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים׳ בֹּא רְאֵה, בַּבֹּקֶר צָרִיךְ אָדָם לְהַקְדִּים בְּרָכוֹת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,בתפילת השחר וְאַחַר כָּךְ לִשְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם,ולכן אסור לו לאדם לברך את חברו בבוקר עד שיברך את הקב"ה וַהֲרֵי הֶעֱמַדְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְגוֹ'׳.׳עד׳ הוא המקום העליון שאוכל ומתברך תחילה, ו׳לערב יחלק שלל׳ לשאר העולמות
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא, הָא יַעֲקֹב דְּבָרְכֵיהּ אֲבוּהָ, וְלָא בָּרְכֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקַדְמִיתָא. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּבָרִיךְ יִצְחָק לְיַעֲקֹב, לָא בָּרְכֵיהּ, עַד דְּבָרִיךְ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקַדְמִיתָא. כֵּיוָן דְּבָרִיךְ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקַדְמִיתָא, בָּרְכֵיהּ לְיַעֲקֹב. מְנָא לָן, דִּכְתִיב ׳וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'׳ (בראשית כז, כז). הָכָא קִיֵּים בְּרָכָה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דִּכְתִיב, ׳אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'׳, אִתְבָּרֵךְ בְּקִיּוּמָא דְּבִרְכָאן, וּלְבָתַר כְּתִיב בַּתְרִיהּ ׳וְיִתֶּן לְךָ וְגוֹ'׳ (בראשית כז, כח). כֵּיוָן דְּהַהוּא שָׂדֶה אִתְקְיַּים בְּקַיְימָא דְּבִרְכָאן, (ס"א: בברכוי, מיד ברכיה, ויתן לך האלהים, דההוא שדה רזא) דְּנָפְקֵי מִינֵיהּ בִּרְכָאן, לְבָתַר דְּאִיהוּ אִתְקְיַּים בְּבִרְכוֹי. כְּגַוְונָא דָא בָּרִיךְ יַעֲקֹב בְּקַדְמִיתָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְבָתַר בָּרִיךְ לִבְנוֹי. תָּא חֲזֵי, בְּצַפְרָא בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאַקְדָּמָא בִּרְכָאן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְבָתַר לִשְׁאָר בְּנֵי עַלְמָא, וְהָא אוֹקִימְנָא דִּכְתִיב ׳בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְגוֹ'׳ (בראשית מט, כז).
יעקב צופה בירבעם ברוח הקודש - סוד צירוף הנחש ברעה
וּבֹא רְאֵה, כְּשֶׁרָצָה יַעֲקֹב לְבָרֵךְ אֶת אוֹתָם בְּנֵי יוֹסֵף, רָאָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָתִיד לָצֵאת מֵאֶפְרַיִם יָרָבְעָם בֶּן נְבָט. פָּתַח וְאָמַר ׳מִי אֵלֶּה׳? מַשְׁמָע (ס"א: מַה שּׁוֹנֶה) שֶׁאָמַר בַּעֲבוֹדָה זוֹ שֶׁל צַד עֲבוֹדָה זָרָה ׳אֵלֶּה אֱלֹהֶיךְ יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לב, ד)? אֶלָּא סוֹד הוּא, כָּל אוֹתָם הַצְּדָדִים שֶׁל אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָרָע, וּמִצַּד אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ. וְיֵשׁ מִי שֶׁרוֹכֵב עָלָיו, וּכְשֶׁמִּזְדַּוְּגִים נִקְרָאִים ׳אֵלֶּה׳, וְהֵם מִזְדַּמְּנִים בָּעוֹלָם בְּכָל אוֹתָם צְדָדִים שֶׁלָּהֶם.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, כַּד בָּעָא יַעֲקֹב לְבָרְכָא לְאִינוּן בְּנֵי יוֹסֵף, חָמָא בְּרוּחַ קוּדְשָׁא דְּזַמִין לְנָפְקָא מֵאֶפְרַיִם יָרָבְעָם בֶּן נְבָט. פָּתַח וְאָמַר, ׳מִי אֵלֶּה׳. מַשְׁמַע (ס"א: מַאי שְׁנָא) דְּאָמַר בַּעֲבוֹדָה דָא דְסִטְרָא דְּעֲבוֹדָה זָרָה ׳אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לב, ד). אֶלָּא רָזָא אִיהוּ, כָּל אִינוּן סִטְרִין דְּהַהוּא חִוְיָא בִּישָׁא, וּמִסִּטְרָא דְּהַהוּא רוּחַ מְסָאֲבָא הַהוּא חִוְיָא. ׳וְאִית מַאן דְּרָכִיב עֲלֵיהּ, וְכַד מִזְדַּוְוגָן, אִקְרוּן אֵלֶּה׳. וְאִינוּן מִזְדַּמְּנִין בְּעַלְמָא, בְּכָל אִינוּן סִטְרִין דִּלְּהוֹן.
זה מול אלה - רוח הקודש מול סוד עבודת העגל
וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִקְרֵאת ׳זֹאת׳, שֶׁהוּא סוֹד הַבְּרִית, הָרֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּמְצָא תָמִיד בָּאָדָם, וְכֵן ׳זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ׳ (שמות טו, ב) - ׳זֶה ה'׳. (ס"א: הוּא יהו"ה) אֲבָל אֵלֶּה נִקְרָאִים ׳אֵלֶּה׳, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳אֵלֶּה אֱלֹהֶיךְ יִשְׂרָאֵל׳.
בלשון הזוהר
וְרוּחַ דְּקוּדְשָׁא אִקְרֵי ׳זֹאת׳, דְּאִיהוּ רָזָא דִּבְרִית, רְשִׁימָא קַדִּישָׁא דְּאִשְׁתַּכַּח תָּדִיר בְּבַּר נָשׁ, וְכֵן ׳זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ׳ (שמות טו, ב), ׳זֶה ה'׳ (ישעיה כה, ט). (ס"א: הוּא יהו"ה) אֲבָל אִלֵּין, אִקְרוּן ׳אֵלֶּה׳, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל׳.
החטא נתן רשות לצד הטומאה להחריב את המקדש
וְלָכֵן כָּתוּב ׳גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי׳ (ישעיהו מט, טו) - סוֹד שֶׁל ׳זֹאת׳ - ׳לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ׳. וְכָתוּב ׳עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה׳ (איכה א, טז) - שֶׁאוֹתוֹ הַחֵטְא גָּרַם לָהֶם לִבְכּוֹת כַּמָּה בְכִיּוֹת. דָּבָר אַחֵר ׳עַל אֵלֶּה אֲנִי׳ - מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לְמָקוֹם זֶה לִשְׁלֹט עַל יִשְׂרָאֵל וּלְהַחֲרִיב אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּמִשּׁוּם שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם רְשׁוּת לִשְׁלֹט, (ס"א: כָּתוּב ׳עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה׳ (איכה א, טז) - סוֹד הַדָּבָר זֶה צַד הַטֻּמְאָה שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם רְשׁוּת לִשְׁלֹט) ׳אֲנִי בוֹכִיָּה׳, זוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּקְרֵאת ׳אֲנִי׳.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳גַּם אֵלֶּה תִּשָּׁכַחְנָה, וְאָנֹכִי רָזָא דְזֹאת, לא אֶשְׁכָּחֵךְ׳ (ישעיהו מט, טו). וּכְתִיב, ׳עַל אֵלֶּה אֲנִי בּוֹכִיָה׳ (איכה א, טז), דְּהַהוּא חוֹבָא גָּרְמָא לוֹן לְמִבְכֵּי כַּמָּה בְּכִיָּין. דָּבָר אַחֵר ׳עַל אֵלֶּה אֲנִי׳, מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּאִתְיְיהִיב רְשׁוּ לְאֲתַר דָּא לְשַׁלְּטָאָה עַל יִשְׂרָאֵל, וּלְחָרָבָא בֵּי מַקְדְּשָׁא, וּבְגִין דְּאִתְיְיהִיב לוֹן רְשׁוּ לְשַׁלְּטָאָה, (ס"א: כְּתִיב, ׳עַל אֵלֶּה אֲנִי בּוֹכִיָה׳ (איכה א, טז), רָזָא דְמִלָּה דָא סִטְרָא דִמְסָאֳבָא דְּאִתְיְיהִיב לוֹן רְשׁוּ לְשַׁלְּטָאָה) אֲנִי בּוֹכִיָה, דָּא רוּחַ קוּדְשָׁא דְּאִקְרֵי ׳אֲנִי׳.
כל הקללות שרויות מתוך אלה - עוברי דברי הברית
וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כָּתוּב ׳אֵלֶּה דִּבְרֵי הַבְּרִית׳ (דברים כח, סט). כָּךְ זֶה בְּוַדַּאי, שֶׁכָּל אֵלֶּה לֹא מִתְקַיְּמִים אֶלָּא מִתּוֹךְ אֵלֶּה שֶׁשָּׁם כָּל הַקְּלָלוֹת שְׁרוּיוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהוּא אָרוּר. וְלָכֵן הִקְדִּים וְאָמַר אֵלֶּה, שֶׁעוֹמֵד לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל ׳דִּבְרֵי הַבְּרִית׳.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא, הָא כְּתִיב, ׳אֵלֶּה דִּבְרֵי הַבְּרִית׳ (דברים כח, סט). הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּכָל אִלֵּין לָא מִתְקַיְימֵי, אֶלָּא מִגּוֹ אֵלֶּה, דְּתַמָּן כָּל לְוָוטִין שָׁרְיָין, כְּמָה דְאוֹקִימְנָא דְּאִיהוּ אָרוּר. וּבְגִין דָּא אַקְדִּים וְאָמַר אֵלֶּה, דְּקָיְימָא לְמַאן דְּעֲבַר ׳דִּבְרֵי הַבְּרִית׳.
סוד אלה במצוות המטהרות ובקללת חם אבי כנען
׳אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה'׳ (ויקרא כז, לד), מִשּׁוּם שֶׁכָּל מִצְוָה שֶׁל הַתּוֹרָה לְטַהֵר אֶת הָאָדָם, וְלֹא יִסְטֶה מִדֶּרֶךְ זוֹ, וְיִשָּׁמֵר מִשָּׁם וְיִפָּרֵד מֵהֶם. וְאִם תֹּאמַר, ׳אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ׳ (בראשית ו, ט). כָּךְ הוּא וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי יָצָא חָם, שֶׁהוּא אֲבִי כְנַעַן, וְכָתוּב ׳אָרוּר כְּנָעַן׳ (בראשית ט, כה), וְהוּא סוֹד זֶה שֶׁל אֵלֶּה.
בלשון הזוהר
׳אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה'׳ (ויקרא כז, לד), בְּגִין דְּכָל פִּקּוּדָא דְאוֹרַיְיתָא לְאִתְדַּכָּאָה בַּר נָשׁ, וְלָא יִסְטֵי מֵאוֹרְחָא דָא, וְיִסְתַּמַּר מִתַּמָּן, וְיִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיהוּ. וְאִי תֵימָא ׳אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ׳ (בראשית ו, ט). הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּהָא נָפַק חָם, דְּאִיהוּ אֲבִי כְנַעַן, וּכְתִיב, ׳אָרוּר כְּנַעַן׳ (בראשית ט, כה) וְאִיהוּ רָזָא דָא דְאֵלֶּה.
עגל הזהב - פסולת הזהב שנתנה אחיזה לרוח הטומאה
וְלָכֵן (ס"א: וְכָל אֵלֶּה הִתּוּךְ פְּסֹלֶת הַזָּהָב, וְעַל זֶה כָּתוּב מִי ׳אֵלֶּה יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר׳ עָשׂוּ אֶת ׳הָעֵגֶל) כָּתוּב וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךְ יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לב, ד), וְכָל אֵלֶּה הִתּוּךְ פְּסֹלֶת הַזָּהָב. אַהֲרֹן הִקְרִיב זָהָב שֶׁהוּא צַד שֶׁלּוֹ שֶׁכָּלוּל הוּא בְּחֹזֶק הָאֵשׁ, וְהַכֹּל אֶחָד, וְצַד זֶה זָהָב וְאֵשׁ. רוּחַ טֻמְאָה שֶׁנִּמְצֵאת תָּמִיד בַּמִּדְבָּר, מָצְאָה מָקוֹם בְּאוֹתוֹ זְמַן לְהַחֲזִיק בּוֹ.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא (ס"א: כל הני התוכא סוספיתא דדהבא, ועל דא כתיב מי אלה, ישראל כד עבדון עגלא) כְּתִיב ׳וַיֹּאמְרוּ אֵלֶה אֱלהֶיךָ יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לב, ד), וְכָל הַנֵּי הִתּוּכָא סוֹסְפִיתָא דְּדַהֲבָא. אַהֲרֹן קָרִיב דַּהֲבָא, דְּאִיהוּ סִטְרָא דִילֵיהּ, דְּכָלִיל אִיהוּ בְּתוּקְפָא דְאֶשָׁא, וְכֹלָּא חַד, וְסִטְרָא דָא דַּהֲבָא וְאֶשָּׁא. רוּחַ מְסָאֲבָא, דְּאִשְׁתַּכַּח תָּדִיר בְּמַדְבְּרָא, אַשְׁכַּח אֲתַר בְּהַהוּא זִמְנָא, לְאַתְקָפָא בֵּיהּ.
טהרת ישראל בהר סיני שחזרה ונטמאה והביאה מיתה לעולם
וּמַה שֶּׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל טְהוֹרִים מֵאוֹתָהּ זֻהֲמָה רִאשׁוֹנָה שֶׁהִטִּיל בָּעוֹלָם, שֶׁגָּרַם מָוֶת לָעוֹלָם, כְּשֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי, אַחַר כָּךְ חָזְרוּ, וְגָרַם לָהֶם כְּמוֹ מִקֹּדֶם לְטַמֵּא אוֹתָם וּלְהִתְחַזֵּק עֲלֵיהֶם. וְגָרַם לָהֶם מָוֶת וּלְכָל הָעוֹלָם לְדוֹרוֹתֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וְגוֹ'׳ (תהילים פב, ו) - ׳אָכֵן כְּאָדָם וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
וּמַה דְּהֲווּ יִשְׂרָאֵל דָּכְיָין מֵהַהוּא זוּהֲמָא קַדְמָאָה דְּאַטִיל בְּעַלְמָא, דְּגָרִים מוֹתָא לְעַלְמָא, כַּד קָמוּ עַל טוּרָא דְסִינַי, לְבָתַר אַהֲדָרוּ, וְגָרִים לוֹ כְּמִלְּקַדְּמִין, לְסָאֲבָא לוֹן, וּלְאִתְתַּקְפָא עֲלַיְיהוּ. וְגָרִים לוֹן מוֹתָא, וּלְכָל עַלְמָא, לְדָרֵיהוֹן בַּתְרַיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלהִים אַתֶּם וְגוֹ'׳ (תהילים פב, ו) ׳אָכֵן כְּאָדָם וְגוֹ'׳.
יעקב הקדים ברכת השכינה לברכת בניו למול חזון ירבעם
וְעַל זֶה, כְּשֶׁרָאָה יַעֲקֹב אֶת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט - שֶׁעָבַד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת ׳וְאָמַר אֵלֶּה אֱלֹהֶיךְ׳ (שמות לב, ד), הִזְדַּעְזַע וְאָמַר מִי אֵלֶּה. כְּשֶׁרָצָה אַחַר כָּךְ לְבָרְכָם, בֵּרַךְ אֶת (ס"א: הַשְּׁכִינָה בַּתְּחִלָּה) וְאַחַר כָּךְ בֵּרַךְ (אֶת) בָּנָיו. כֵּיוָן שֶׁבֵּרַךְ אֶת הקב"ה בַּתְּחִלָּה, אַחַר כָּךְ מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁבֵּרַךְ בַּתְּחִלָּה בֵּרַךְ אוֹתָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא כַּד חָמָא יַעֲקֹב לְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט דְּעֲבַד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, ׳וְאָמַר אֵלֶּה אֱלהֶיךָ׳ (שמות לב, ד), אִזְדַּעְזַע, וְאָמַר מִי אֵלֶּה. כַּד בָּעָא לְבָתַר לְבָרְכָא לוֹן, בָּרִיךְ לֵיהּ (ס"א: לִשְׁכִינְתָּא בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר) בָּרִיךְ (לוֹן) לִבְנוֹי. כֵּיוָן דְּבָרִיךְ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקַדְמִיתָא, לְבָתַר מֵהַהוּא אֲתַר דְּבָרִיךְ בְּקַדְמִיתָא, בָּרִיךְ לוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע וְגוֹ'׳.
׳ויסב חזקיהו פניו אל הקיר׳
תיקון הנישואין והחטא קודם התפילה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.