נשמת האדם מעידה בבית דין של מעלה על הרהוריו
ויחי · ׳ויהי השמש לבא׳ - הסתלקות הנשמה קודם המיתה וראיית הדורות מראש · מאמר 35 · פיסקה 4 · דף רכז ע"א
לשון הזוהר
תָּאנָא, בְּזִמְנָא דְּדָיְינִין לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְעֵילָא, סָלְקִין לְנִשְׁמָתֵיהּ לְבֵי דִינָא, וְדָיְינִין עַל מֵימְרָהָא, וְהִיא אַסְהִידַת בְּכֹלָּא, וְאַסְהִידַת בְּכָל רַעֲיוֹנִי דְבַר נָשׁ, וּבְעוֹבָדִין לָא אַסְהִידַת, דְּהָא כֻּלְּהוּ בְּסִפְרָא כְתִיבִין. וְכֻלְּהוּ דָּיְינִין לֵיהּ לְבַּר נָשׁ, בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְּדָיְינִין לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְעֵילָא, כְּדֵין דֹּחֲקָא דְגוּפָא אִשְׁתַּכַּח, יַתִּיר מִשְּׁאָר זִמְנַיָיא.
תרגום
שָׁנִינוּ, בִּזְמַן שֶׁדָּנִים אֶת הָאָדָם לְמַעְלָה, מַעֲלִים אֶת נִשְׁמָתוֹ לְבֵית דִּין וְדָנִים אוֹתָהּ עַל פִּי דְבָרֶיהָ, וְהִיא מְעִידָה בַּכֹּל וּמְעִידָה בְּכָל רַעְיוֹנוֹת הָאָדָם, וּבַמַּעֲשִׂים לֹא מְעִידָה, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם כְּתוּבִים בַּסְּפָרִים, וְכֻלָּם דָּנִים אֶת הָאָדָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁדָּנִים אֶת הָאָדָם לְמַעְלָה, אָז דֹּחַק הַגּוּף נִמְצָא יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַזְּמַנִּים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תאנא, בזמנא דדיינין ליה לבר נש לעילא, סלקין לנשמתיה לבי דינא, ודיינין על מימרהא, והיא אסהידת בכלא, ואסהידת בכל רעיוני דבר נש, ובעובדין לא אסהידת, דהא כלהו בספרא כתיבין. וכלהו דיינין ליה לבר נש, בההיא שעתא דדיינין ליה לבר נש לעילא, כדין דחקא דגופא אשתכח, יתיר משאר זמנייא.
התרגום: שנינו, בזמן שדנים את האדם למעלה, מעלים את נשמתו לבית דין ודנים אותה על פי דבריה, והיא מעידה בכל ומעידה בכל רעיונות האדם, ובמעשים לא מעידה, שהרי כלם כתובים בספרים, וכלם דנים את האדם. באותה שעה שדנים את האדם למעלה, אז דחק הגוף נמצא יותר משאר הזמנים.
מן המפרשים
אור החמה: ואסהידת בכל רעיוני וגו' הענין כי הקב"ה אינו דן את האדם אלא ע"פ עדים ועם שהכל גלוי לפניו והנה על המעשה יש ז' עיני ה' והם ז' מלאכי' המשוטטים בכל הארץ וכל מעשה העולם מרשמים בהם והם עולים אל בית דין הגדול בהיכל זכות ושני כתות…
מהרח"ו: ואסהידת בכל רעיוני וגו'. זה יובן במ"ש לעיל כי מלבוש הנשמה הוא מכוונת המצות, כי הנשמה מבינה כי שם סוד המחשבה, וכנגדו חטא המחשבה תלוי בנשמה, ולכן היא אסהדת בהו. אך המעשים כולהו בספרא כתיבי, שהיא המלכות הנקראת ספר ומעשה: דףרכח:אדף
נזר ישראל: תאנא בזימנא דדיינין כו'. כי הנשמה לוקחת מכוונות המצות כנ"ל (רכד.) , לכן אסהידו בכל רעיוני':