ארבעה פרקי דין בשנה - פסח כנגד סוד האבות ודוד
ויחי · ארבעה פרקי דין בשנה - סוד האבות ודוד ועדות הנשמה בכל יום · מאמר 34 · פיסקה 1 · דף רכו ע"ב
לשון הזוהר
תָּאנָא, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּמַתְנִיתָּא דִילָן אוֹקִימְנָא, הָא דְּתָנִינָן בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּירוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִים לְפָנָיו כִּבְנֵי מְרוֹן, וּבַחַג נִדּוֹנִין עַל הַמַּיִם, הָא אוֹקִימְנָא מִלֵּי. וְרָזָא דְמַתְנִיתָּא אוֹקִימְנָא, בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה וְכוּ', לָקֳבֵיל רְתִיכָא עִלָּאָה, רָזָא דְּאֲבָהָן, וְדָוִד מַלְכָּא. בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, דְּהָכִי הוּא מַמָּשׁ, וְהָא אוֹקִימְנָא מִלָּה דָא, עַל מָה אַתְיָיא מַצָּה בְּפֶסַח, וְהָא דִינָא הוּא, דִּינָא דְמַלְכוּתָא דִינָא, וְדָא שֵׁירוּתָא דְּשָׁרִיאוּ יִשְׂרָאֵל לְמֵיעַל בְּחוּלָקָא קַדִּישָׁא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְבַעֲרָא מִנַּיְיהוּ חָמֵץ, דְּאִיהוּ טַעֲוָון אָחֳרָנִין דִּי מְמַנָּן עַל עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת דְּאִקְרוּן אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֱלהֵי נִכָר. וְאִקְרוּן חָמֵץ, יֵצֶר הָרָע, וּלְמֵיעַל בְּמַצָּה, חוּלָקָא קַדִּישָׁא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַמַּאי תְּבוּאָה. (ס"א ל"ג כמה דאת אמר, ׳תבואתה בה"א, רמיז לה"א קדמאה דשמא קדישא) בְּגִין כָּךְ, בְּפֶסַח נִדּוֹנִין עַל הַתְּבוּאָה, וְאוֹקִימְנָא דְּעַלְמָא אִתְדָּן עַל דִּינָא דְה"א׳ (ירמיה ב).
תרגום
שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּמִשְׁנָתֵנוּ בֵּאַרְנוּ, הֲרֵי שֶׁשָּׁנִינוּ בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים בְּשָׁנָה הָעוֹלָם נִדּוֹן: בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִים לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, וּבֶחָג נִדּוֹנִים עַל הַמַּיִם. הֲרֵי בֵּאַרְנוּ דְבָרִים, וְסוֹד הַמִּשְׁנָה בֵּאַרְנוּ, בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה וְכוּ', כְּנֶגֶד הַמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה, סוֹד הָאָבוֹת, וְדָוִד הַמֶּלֶךְ. בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, שֶׁכָּךְ זֶה מַמָּשׁ, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ דָבָר זֶה, עַל מַה בָּאָה מַצָּה בְּפֶסַח, וַהֲרֵי דִּין הוּא, דִּין הַמַּלְכוּת דִּין, וְזוֹ הָרֵאשִׁית שֶׁהִתְחִילוּ יִשְׂרָאֵל לְהִכָּנֵס בַּחֵלֶק הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הקב"ה וּלְבַעֵר מֵהֶם חָמֵץ, שֶׁהוּא אֱלִילִים אֲחֵרִים שֶׁמְּמֻנִּים עַל עַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁנִּקְרָאִים אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֱלֹהֵי נֵכָר, וְנִקְרָאִים חָמֵץ, יֵצֶר הָרָע, וּלְהִכָּנֵס בַּמַּצָּה, חֵלֶק הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הקב"ה. לָמָּה תְּבוּאָה? (כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳תבואתה בה"א, רמז לה"א רִאשׁוֹנָה שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ) לָכֵן בְּפֶסַח נִדּוֹנִים עַל הַתְּבוּאָה, וּבֵאַרְנוּ שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן עַל דִּין שֶׁל הֵ"א׳ (ירמיה ב, ג).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תאנא, אמר רבי יהודה, במתניתא דילן אוקימנא, הא דתנינן בארבעה פרקים בשנה העולם נדון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון, ובחג נדונין על המים, הא אוקימנא מלי. ורזא דמתניתא אוקימנא, בפסח על התבואה וכו', לקביל רתיכא עלאה, רזא דאבהן, ודוד מלכא. בפסח על התבואה, דהכי הוא ממש, והא אוקימנא מלה דא, על מה אתייא מצה בפסח, והא דינא הוא, דינא דמלכותא דינא, ודא שירותא דשריאו ישראל למיעל בחולקא קדישא דקודשא בריך הוא, ולבערא מנייהו חמץ, דאיהו טעוון אחרנין די ממנן על עמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות דאקרון אלהים אחרים, אלהי נכר. ואקרון חמץ, יצר הרע, ולמיעל במצה, חולקא קדישא דקודשא בריך הוא אמאי תבואה. (ס"א ל"ג כמה דאת אמר, ׳תבואתה בה"א, רמיז לה"א קדמאה דשמא קדישא) בגין כך, בפסח נדונין על התבואה, ואוקימנא דעלמא אתדן על דינא דה"א׳ (ירמיה ב).
התרגום: שנינו, אמר רבי יהודה, במשנתנו בארנו, הרי ששנינו בארבעה פרקים בשנה העולם נדון: בפסח על התבואה, בעצרת על פרות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון, ובחג נדונים על המים. הרי בארנו דברים, וסוד המשנה בארנו, בפסח על התבואה וכו', כנגד המרכבה העליונה, סוד האבות, ודוד המלך. בפסח על התבואה, שכך זה ממש, והרי בארנו דבר זה, על מה באה מצה בפסח, והרי דין הוא, דין המלכות דין, וזו הראשית שהתחילו ישראל להכנס בחלק הקדוש של הקב"ה ולבער מהם חמץ, שהוא אלילים אחרים שממנים על עמים עובדי כוכבים ומזלות שנקראים אלהים אחרים, אלהי נכר, ונקראים חמץ, יצר הרע, ולהכנס במצה, חלק הקדוש של הקב"ה. למה תבואה? (כמו שנאמר ׳תבואתה בה"א, רמז לה"א ראשונה של השם הקדוש) לכן בפסח נדונים על התבואה, ובארנו שהעולם נדון על דין של ה"א׳ (ירמיה ב, ג).
מן המפרשים
מקדש מלך: בפסח על התבואה והכי הוא ממש גרסינן ול"ג מלת תו שהכל פירוש אחד אלא שמבאר הענין היטב רמיז לה' קדמאה דשמא קדישא. פירוש מ' שהוא ה' אחרונה וקראה קדמאה ממטה למעלה. אתדן על דינא דה"א ופי' מ"ש בפסח על התבואה ר"ל בפסח נידונים על פי דין…
אור החמה: רתיכא עילאה רזא דאבהן וגו' הענין שכוונתו לפרש ד' ראשי שנים אלו ד' אותיות שבשם ואין ספק שעצרת הוא יום מתן תורה והוא בת"ת בסוד וא"ו. ופסח הוא דוחק לפרשו במלכות מה עשה כלל בו כל המרכבה משום דפסח בחסד ודוד וגו' נמצא כולל כל המרכבה…
רמ"א: שירותא שירותא כו'. עיין לעיל דף צ"א ע"ג (קנז א-ב) :