ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 32: ׳ושכבתי עם אבתי׳ - לבושי כבוד מן הימים וזכות האבות למערת המכפלה › פיסקה 30 (רכה ע"א)

שנים עשר חדש נפש קשורה בגוף בקבר ובדינו

ויחי · ׳ושכבתי עם אבתי׳ - לבושי כבוד מן הימים וזכות האבות למערת המכפלה · מאמר 32 · פיסקה 30 · דף רכה ע"א

לשון הזוהר

תָּנִינָן, תְּרֵיסַר יַרְחֵי, הַאי נֶפֶשׁ אִיהִי מִתְקַשְּׁרָא בְּגוּפָא בְּקִבְרָא, וְאִתְדָּנוּ בְּדִינָא כְּחֲדָא, בַּר הַהִיא נֶפֶשׁ דְּצַדִּיקַיָיא, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ, וּזְמִינָא בְּקִבְרָא, וְיָדַע בְּצַעֲרָא דִילֵיהּ, וּבְצַעֲרָא דְחַיֵּי יָדַע (ס"א לא ידע), וְלָא אִשְׁתַּדְּלַת עֲלַיְיהוּ. וּלְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי, אִתְלַבַּשׁ בִּלְבוּשָׁא חַד, וְאָזִיל וְשָׁאט בְּעַלְמָא, וְיָדַע מִן רוּחָא מַה דְּיָדַע, וְאִשְׁתְּדָּל צַעֲרָא לְעַלְמָא, וּלְמִבָּעֵי רַחֲמֵי. וּלְמִנְדַע (להו) צַעֲרָא דְחַיֵּי.

תרגום

שָׁנִינוּ, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ מִתְקַשֶּׁרֶת בַּגּוּף בַּקֶּבֶר, וְנִדּוֹנִים בְּדִין כְּאֶחָד, פְּרָט לְאוֹתָהּ נֶפֶשׁ שֶׁל הַצַּדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, וְנִמְצֵאת בַּקֶּבֶר וְיוֹדַעַת בַּצַּעַר שֶׁלּוֹ, וּבְצַעַר הַחַיִּים יוֹדַעַת (לֹא יוֹדַעַת), וְלֹא מִשְׁתַּדֶּלֶת עֲלֵיהֶם. וְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִתְלַבֶּשֶׁת בִּלְבוּשׁ אֶחָד, וְהוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת בָּעוֹלָם, וְיוֹדַעַת מִן הָרוּחַ מַה שֶּׁהִיא יוֹדַעַת, וּמִשְׁתַּדֶּלֶת עַל הַצַּעַר שֶׁל הָעוֹלָם, וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, וְלָדַעַת אֶת צַעֲרָם שֶׁל הַחַיִּים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תנינן, תריסר ירחי, האי נפש איהי מתקשרא בגופא בקברא, ואתדנו בדינא כחדא, בר ההיא נפש דצדיקייא, כמה דאוקמוה, וזמינא בקברא, וידע בצערא דיליה, ובצערא דחיי ידע (ס"א לא ידע), ולא אשתדלת עלייהו. ולבתר תריסר ירחי, אתלבש בלבושא חד, ואזיל ושאט בעלמא, וידע מן רוחא מה דידע, ואשתדל צערא לעלמא, ולמבעי רחמי. ולמנדע (להו) צערא דחיי.

התרגום: שנינו, שנים עשר חדש הנפש הזו מתקשרת בגוף בקבר, ונדונים בדין כאחד, פרט לאותה נפש של הצדיקים, כמו שבארוה, ונמצאת בקבר ויודעת בצער שלו, ובצער החיים יודעת (לא יודעת), ולא משתדלת עליהם. ואחר שנים עשר חדש מתלבשת בלבוש אחד, והולכת ומשוטטת בעולם, ויודעת מן הרוח מה שהיא יודעת, ומשתדלת על הצער של העולם, ולבקש רחמים, ולדעת את צערם של החיים.

מן המפרשים

אור החמה: בר ההיא נפשא דצדיקייא שאין לה דין והיא שוה אל נפש הנדונת אחר גמר דינא דהיינו דזמינא בקברא ואין לה רשות ליפטר משם: וידע בצערא דיליה דין הקבר:

הסולם: תנינן תריסר ירחי וכו': למדנו, י"ב חדשים הנפש מתקשרת בגוף בתוך הקבר, ונידונים יחד בדין, חוץ מנפש הצדיק. כמו שבארנו. והיא נמצאת בקבר ומרגשת צער שלה של העונשים. ובצער החיים.ואינה משתדלת להתפלל עליהם.

נפש דוד: ובצערא דחיי ידעי ולא אשתדלת: מק"מ הגירסא "לא ידעי", וכן משמע המשך הלשון. אבל מסוגיא דריש פרק מי שמתו ( ברכות יח, ב ) מעובדא דאושפזיכני דזעירי ב"מ לכאורה דתוך י"ב חדש הוי ואפילו הכי ידעי.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר