ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 32: ׳ושכבתי עם אבתי׳ - לבושי כבוד מן הימים וזכות האבות למערת המכפלה › פיסקה 3 (רכד ע"א)

ימי האדם המזהירים אותו - ועדות היום שחטא בו

ויחי · ׳ושכבתי עם אבתי׳ - לבושי כבוד מן הימים וזכות האבות למערת המכפלה · מאמר 32 · פיסקה 3 · דף רכד ע"א

לשון הזוהר

דְּתַנְיָא, אִינוּן יוֹמִין דְּבַּר נָשׁ כַּד אִתְבְּרֵי, בְּהַהוּא יוֹמָא דְּנָפַק לְעַלְמָא, כֻּלְּהוּ קָיְימִין בְּקִיּוּמַיְיהוּ. וְאָזְלִין וְטָאסִין בְּעַלְמָא, נָחֲתִין וְאַזְהֲרָן לְבַּר נָשׁ, כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא בִּלְחוֹדוֹי. וְכַד הַהוּא יוֹמָא אָתֵי וְאַזְהַר לֵיהּ, וּבַר נָשׁ עָבִיד בְּהַהוּא יוֹמָא חוֹבָא קַמֵּי מָארֵיהּ. הַהוּא יוֹמָא סָלִיק בְּכִסּוּפָא, וְאַסְהִיד סַהֲדוּתָא, וְקָאִים בִּלְחוֹדוֹי לְבַר.

תרגום

שֶׁלָּמַדְנוּ, אוֹתָם יָמִים שֶׁל הָאָדָם כְּשֶׁנִּבְרָא, בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁיָּצָא לָעוֹלָם, כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּקִיּוּמָם וְהוֹלְכִים וְטָסִים בָּעוֹלָם, יוֹרְדִים וּמַזְהִירִים אֶת הָאָדָם כָּל יוֹם וָיוֹם לְבַדּוֹ. וּכְשֶׁאוֹתוֹ יוֹם בָּא וּמַזְהִיר אוֹתוֹ, וּבֶן אָדָם עוֹשֶׂה בְּאוֹתוֹ יוֹם חֵטְא לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ - אוֹתוֹ יוֹם עוֹלֶה בְּבוּשָׁה וּמֵעִיד עֵדוּת, וְעוֹמֵד לְבַדּוֹ בַּחוּץ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דתניא, אינון יומין דבר נש כד אתברי, בההוא יומא דנפק לעלמא, כלהו קיימין בקיומייהו. ואזלין וטאסין בעלמא, נחתין ואזהרן לבר נש, כל יומא ויומא בלחודוי. וכד ההוא יומא אתי ואזהר ליה, ובר נש עביד בההוא יומא חובא קמי מאריה. ההוא יומא סליק בכסופא, ואסהיד סהדותא, וקאים בלחודוי לבר.

התרגום: שלמדנו, אותם ימים של האדם כשנברא, באותו יום שיצא לעולם, כלם עומדים בקיומם והולכים וטסים בעולם, יורדים ומזהירים את האדם כל יום ויום לבדו. וכשאותו יום בא ומזהיר אותו, ובן אדם עושה באותו יום חטא לפני רבונו - אותו יום עולה בבושה ומעיד עדות, ועומד לבדו בחוץ.

מן המפרשים

כתם פז: דתניא אינון יומין דבר נש אתבריאו כלומר כשגזרו עליו כמה יהיו בין רב למעט לא שנבראו לו ימים לבדו כי הזמן נחלק הוא לימים וכל אחד מבני אדם חי בהם ויומו של זה הוא יומו של זה ואמנם הכוונה על מדת ימי צבאו כמה יהיו.

נזר ישראל: אינון יומין דבר נש כד אתברי כו'. יומין דב"נ דאתברי הם בעצמן לבושים וצללים שהם ג'. אחד צלם שהוא מאהי"ה דיודי"ן, והמ"ם הוא מבינה הנקרא מ', והוא לבוש הנשמה מבינה. וב' צללים הם חסר מ', והם לבוש נפש ורוח. ואפשר שהנשמה לא הי' צריך…

הסולם: דתניא אינון יומין וכו': שלמדנו, אלו הימים של האדם משעה שנברא, הנה באותו יום שיצא לעולם, נמצאים כבר כולם בקיומם, שהם הארות ממשיות, שמהן נמשכים ימיו של האדם, והולכים ומשוטטים בעולם, יורדים ומזהירים את האדם, כל יום ויום בפני…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר