ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 21: ׳צאנה וראינה בנות ציון׳ - מסע הנשמה מן ההסתלקות עד גן עדן העליון › פיסקה 3 (ריח ע"ב)

יום תקיף ומפחיד - ארבעת צדדי העולם עומדים בדין הקשה

ויחי · ׳צאנה וראינה בנות ציון׳ - מסע הנשמה מן ההסתלקות עד גן עדן העליון · מאמר 21 · פיסקה 3 · דף ריח ע"ב

לשון הזוהר

תָּנָא, בְּהַהוּא יוֹמָא תַּקִּיפָא וּדְחִילוּ דְבַר נָשׁ, כַּד מָטֵי זִמְנֵיהּ לְאִסְתַּלָּקָא מֵעַלְמָא, אַרְבַּע סִטְרִין דְּעַלְמָא קָיְימִין בְּדִינָא תַּקִּיפָא, וּמִתְעָרִין דִּינִין מֵאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא. וְאַרְבַּע קִשּׁוּרִין נָצָאן, וּקְטָטוּתָא אִשְׁתַּכַּח בֵּינַיְיהוּ, וּבָעְיָין לְאִתְפְּרָשָׁא כָּל חַד לְסִטְרוֹי. כָּרוֹזָא נָפִיק וּמַכְרְזָא בְּהַהוּא עַלְמָא, וְאִשְׁתְּמַע בְּמָאתָן וְשִׁבְעִין עָלְמִין. אִי זַכָּאָה הוּא, כֻּלְּהוּ עָלְמִין חָדָאן לְקָדָמוּתֵיהּ. וְאִי לָאו, וַוי לְהַהוּא בַּר נָשׁ וּלְחוּלָקֵיהּ. תָּנָא, בְּהַהוּא זִמְנָא דְּכָרוֹזָא כָּרִיז, כְּדֵין נָפַק חַד שַׁלְהוֹבָא מִסְּטַר צָפוֹן, וְאָזְלָא וְאִתּוֹקַד בִּנְהַר דִּינוּר, וּמִתְפָּרְשָׁא לְאַרְבַּע סִטְרֵי עַלְמָא, וְאוֹקִיד נִשְׁמַתְהוֹן דְּחַיָּיבַיָא. וְנָפַק הַהוּא שַׁלְהוֹבָא, וְסָלְקָא וְנָחֲתָא בְּעַלְמָא. וְהַהוּא שַׁלְהוֹבָא מָטָא בְּגַדְפוֹי דְתַרְנְגוֹלָא אוּכְמָא, וּבָטַשׁ בְּגַדְפוֹי, וְקָרֵי בְּפִתְחָא בֵּין תַּרְעֵי.

תרגום

לָמַדְנוּ, בְּאוֹתוֹ יוֹם תַּקִּיף וּמַפְחִיד שֶׁל הָאָדָם, כְּשֶׁמַּגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם, אַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם עוֹמְדִים בַּדִּין הַקָּשֶׁה, וּמִתְעוֹרְרִים דִּינִים מֵאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם, וְאַרְבָּעָה קְשָׁרִים נִיצִים, וּקְטָטָה נִמְצֵאת בֵּינֵיהֶם, וְרוֹצִים לְהִפָּרֵד כָּל אֶחָד לְצִדּוֹ. הַכָּרוֹז יוֹצֵא וּמַכְרִיז בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם, וְנִשְׁמָע בְּמָאתַיִם שִׁבְעִים עוֹלָמוֹת. אִם צַדִּיק הוּא - כָּל הָעוֹלָמוֹת שְׂמֵחִים כְּנֶגְדּוֹ, וְאִם לֹא - אוֹי לְאוֹתוֹ הָאִישׁ וּלְחֶלְקוֹ. לָמַדְנוּ, בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהַכָּרוֹז מַכְרִיז, אָז יוֹצֵאת שַׁלְהֶבֶת מִצַּד צָפוֹן, וְהוֹלֶכֶת וּבוֹעֶרֶת בִּנְהַר דִּינוּר, וְנִפְרֶדֶת לְאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם, וְשׂוֹרֶפֶת אֶת נִשְׁמוֹת הָרְשָׁעִים. וְיוֹצֵאת אוֹתָהּ שַׁלְהֶבֶת וְעוֹלָה וְיוֹרֶדֶת בָּעוֹלָם, וְאוֹתָהּ שַׁלְהֶבֶת מַגִּיעָה לְכַנְפֵי הַתַּרְנְגוֹל הַשָּׁחֹר, וּמַכֶּה בִּכְנָפָיו וְקוֹרֵא בַפֶּתַח בֵּין הַשְּׁעָרִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תנא, בההוא יומא תקיפא ודחילו דבר נש, כד מטי זמניה לאסתלקא מעלמא, ארבע סטרין דעלמא קיימין בדינא תקיפא, ומתערין דינין מארבע סטרי עלמא. וארבע קשורין נצאן, וקטטותא אשתכח בינייהו, ובעיין לאתפרשא כל חד לסטרוי. כרוזא נפיק ומכרזא בההוא עלמא, ואשתמע במאתן ושבעין עלמין. אי זכאה הוא, כלהו עלמין חדאן לקדמותיה. ואי לאו, ווי לההוא בר נש ולחולקיה. תנא, בההוא זמנא דכרוזא כריז, כדין נפק חד שלהובא מסטר צפון, ואזלא ואתוקד בנהר דינור, ומתפרשא לארבע סטרי עלמא, ואוקיד נשמתהון דחייביא. ונפק ההוא שלהובא, וסלקא ונחתא בעלמא. וההוא שלהובא מטא בגדפוי דתרנגולא אוכמא, ובטש בגדפוי, וקרי בפתחא בין תרעי.

התרגום: למדנו, באותו יום תקיף ומפחיד של האדם, כשמגיע זמנו להסתלק מהעולם, ארבעת צדדי העולם עומדים בדין הקשה, ומתעוררים דינים מארבעת צדדי העולם, וארבעה קשרים ניצים, וקטטה נמצאת ביניהם, ורוצים להפרד כל אחד לצדו. הכרוז יוצא ומכריז באותו העולם, ונשמע במאתים שבעים עולמות. אם צדיק הוא - כל העולמות שמחים כנגדו, ואם לא - אוי לאותו האיש ולחלקו. למדנו, באותו הזמן שהכרוז מכריז, אז יוצאת שלהבת מצד צפון, והולכת ובוערת בנהר דינור, ונפרדת לארבעת צדדי העולם, ושורפת את נשמות הרשעים. ויוצאת אותה שלהבת ועולה ויורדת בעולם, ואותה שלהבת מגיעה לכנפי התרנגול השחר, ומכה בכנפיו וקורא בפתח בין השערים.

מן המפרשים

אור החמה: בהלולא רבא דר' שמעון יום פטירתו ונקרא הלולא מפני שע"י אותה הנשמה יהיה יחוד קב"ה ושכינתיה חתן וכלה והיינו הלולא ודאי ומזומן היה הדבר אצלם כדפי' אליהו לר"ש בעת צאתם מהאדרא: ארבע סטרי עלמא וגו' הם שורש ודקות ד' יסודות שהם שורש…

הסולם: תנא בההוא יומא וכו': למדנו, ביום הקשה והנורא ההוא, כשהגיע זמנו של האדם להסתלק מן העולם, ארבע רוחות העולם שהן חו"ג תו"מ, נמצאים בדין הקשה, לשפוט העולם, ומתעוררים דינים מארבע רוחות העולם, וארבע יסודות של האדם, שהם אש רוח מים…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר